מעבר ממימד למימד, בהגדרה הפשטנית ביותר קשור באופן המשתנה בו הרוח עוברת דרך החומר. זהו הפרמטר הקטגוריאלי הראשוני, שנפרש לתת קטגוריות באופנים שונים ומרובים.
מבנה המוח שלנו ושלבי התהוותו קשורים לאופן בו חלקי יקום שונים מתפקדים- על כך נרחיב בהמשך.
הפעם מידע מעניין ומפתיע לגבי המשמעות המטאפיזית של מה שאנו מכירים כ"מחלת האפילפסיה".מעורר מחשבות על מושגים של נורמאליות, נורמטיביות, חריגות וכדומה…
אנחנו שש אלוהויות,
"לפעמים המוח שלכם מייצר "קצר חשמלי" שמתבטא בהתקף אפילפטי. האונה הימינית היא זו שמסמנת למוח כי "יש צורך בקצר". מכיון שזוהי אונה השראתית, "חסרת זמנים", חסרת תכלית, סדר וארגון מובנים. היא מעגלית ומאפשרת, ויכולתה להחליף אנרגיה עם היקום שונה מהאונה השמאלית. לאור אלו, היא היחידה שיכולה לסמן על קצר אפשרי.
על פי הסכמת נשמה נוצרים קצרים חשמליים במוח מתוך כך שנשמה באה למלא תפקיד שיש לו משמעויות מטאפיזיות בעולמכם.
פניכם אל המימד החמישי בו זמינות הרוח והקלילות, בה היא מנהלת את החומר, הם שם המשחק. לכן אתם רואים יותר ראיה על חושית, עובר יותר מידע מתוקשר נרחב ומעמיק.. הרוח כאילו מתקרבת ומצטרפת.. המוצק והדחוס מתרווח ומתאוורר יותר, ושיתוף הפעולה הופך זמין יותר. כאילו אתם יכולים לשמוע את קולינו מקרוב.. עוד רגע קט והמסכים יפלו ותוכלו לראות אותנו.
איך מתאפשר מעבר רוח בחומר כשפלנטה מתעלה ממימד למימד? הדבר כרוך בשנים של הכנה, כי יש צורך ליצור את התשתית הפיזיקאלית הנאותה באטמוספרה של הפלנטה שתאפשר את המעבר הזה. איך זה מתהווה? באמצעות עבודתכם, הרטטים שלכם שמשקפים את מה שאתם עושים כאן באופן חשמלי, אנרגטי ומגנטי שמשפר בכל פעם את התשתית הפיזיקאלית הזו.
בכל פעם אתם משחררים יונים ואלקטרונים, שמתרכבים עם חלקיקי חומר, עליהם סיפרנו לכם, שיוצרים התרשתות והתרכבות מתעגנת והולכת, מתרחבת והולכת עד שמגיע הרגע שהתשתית היא כזו שמאפשרת את תנועת הפלנטה.
הדבר דומה למכונית מרוץ שמתחרה במסלול מסוים. בתחילה יש לה מנוע, שלדה ותיבת הילוכים, שמאפשרים לה ביצועים, שמתאימים להתחרות במסלול מס' אחד, ככל שמשביחים את חלקי המכונית, היכולות מתעלות, והביצועים מאפשרים התחרות במסלולים מהירים והישגים טובים יותר.
סיפור האפילפסיה קשור לנשמות, שמסכימות להופיע עם גוף, אישיות ותבנית חיים שיוצרים תשתית כזו, בה הם יצטרכו, כביכול, להמציא או ל"ברוא את עצמם מחדש" בכל פעם.
ההסכמה לקצר אומרת שהמעגל החשמלי, שמסמן את ההמשכיות, הנצחיות והתנועה הבלתי פוסקת, אלו פוסקים למשך ההתקף- ובמצב הפרכוס נשמה יוצרת את הקשר מחדש עם חלקיה ו"מתניעה" מחדש .
מדוע שנשמות יסכימו לכך? הרי בכל התקף נשמה מטלטלת מצד לצד, רטטיה מתערבלים בה כך שיש לייצב את רצף הקשר שלה עם היקום דרך החומר.
כל התקף אפילפטי הוא סוג של בריאה מחדש של הקשר עם היקום. בשל מצב טלטלה, נשמה משתמשת אחרת באנרגיה שלה, ומשחררת יונים חשמליים, שמשנים את הסביבה הפיזיקאלית שלכם.
כל אתחול או ה"תנעה", כאלו יוצרים דחיפה קדימה ל"מנוע המכונית". השינוי נאסף במהלך שנים רבות עד לזמן המעבר, בו כדור הארץ יודע לעבוד על דלק יותר עדין ויותר משובח.
צרפו את זה לשינוי הקטבים שלכם שמקבל דחיפה משמעותית קדימה על ידי תודעות מקוטבות שמשפיעות עליהם (ראו מאמרינו על ילדים עם אתגרי קשב וריכוז), ותבינו כיצד דווקא אנשים, שעל פניו אתם מגדירים אותם כ"חריגים" מבצעים תפקידים משמעותיים בתנועת הפלנטה.
אמנם עברתם דרך כדי להיות מסוגלים לקבל ביניכם את השונה והחריג: כשאתם שופטים אחרים על פי תפקודם הפיזי אינכם יודעים מהי האמת מאחורי מהותם. אתם לא אוהבים את מה שחורג מן המעגל ומן הנורמה שקבעתם לכם. אתם לא אוהבים שינויים…
נשמות אלו הן בעלות עצמה פנימית, שכן לא כל נשמה יכולה לעמוד בצורך לאתחל את עצמה מחדש, ולברוא שוב ושוב את קשריה עם היקום, כשהיא מצויה בחומר המוצק, שממילא מכביד על צעדיה.
במצב זה נשמה משתמשת בכעס: כעס כתכונה בוראת ויוצרת עולמות (לקרוא) לא הכעס ההשלכתי שלכם. בעת הקצר היא צריכה ליצור קשר מחדש, ועומד לרשותה כעס הפרידה והעזיבה שחוותה בעת ראשיתה, והיא משתמשת בו כדי להתקשר מחדש.
לכן הסברנו לכם שכעס במובן היקומי שונה מהכעס המוכר לכם, ואין בו השלכה על אחר אלא הוא רטט רב עצמה שיכול לברוא וליצור. זו הסיבה שאנו שואלים אתכם: לולא הייתם עסוקים בלכעוס על מישהו אחר מה יכול היה להיווצר בתוככם? מה הייתם בוראים עם האנרגיה הזו היתה מכוונת אליכם ולא החוצה?
הפרדוכס שלכם הוא כמובן תפישתי- כדי לפרוץ ולסלול דרך חדשה, מתעלה ומתקדמת, יש צורך בחריגה ובחריגות, יש צורך להסכים לצאת מן המעגל שרגיל לסיבוביו הקבועים ולסמן מסלול אחר.
וכדי להבין פרדוכסים כגון אלו אתם זקוקים לחשיפה- בלעדיה לא תבינו.
לכן אנו מדברים אתכם בתקופה האחרונה על נושא החשיפה והמהפך".