האם כוחות היקום הלא נראים מסייעים לעולם להתפתח?  אנרגיה אפלה וחומר אפל בשרות האבולוציה של התודעה

האם כוחות היקום הלא נראים מסייעים לעולם להתפתח?  אנרגיה אפלה וחומר אפל בשרות האבולוציה של התודעה

                                                                           דר' ליאורה בירנבאום

הכותבת היא פסיכותרפיסטית ומטאפיסיקאית, בעלת קליניקה פרטית לבריאות הנפש, ובעלת הכשרה אקדמית בתחום הטיפול והפילוסופיה. מעל 20 שנה משלבת תקשור בעבודתה ופיתחה שיטה תיאורטית וטיפולית חדשנית להבנת ה "פסיכולוגיה של הנשמה"  אותה היא מלמדת במסגרת עצמאית.

בין משילות להובלה

מאמר זה נכתב בחדשי יולי- אוקטובר 2020, בעת מגפת הקורונה העולמית, ובעת בה ישראל מוצאת עצמה בשיאו של כאוס פוליטי, חברתי, בריאותי וכלכלי חסר תקדים. יצוין כי רעידת האדמה בתחומים אלו החלה עוד טרם פרוץ המגפה, אך ללא ספק התעצמה ללא שעור בעטיה.

נראה, כאילו יום אחד הלכנו לישון- ולמחרת קמנו אל עולם שונה לחלוטין; עולם שבו כללי המשחק המוכרים מופרים, קורסים ומותירים אותנו משתאים אל מול נחשול שוצף של שינויים. יש לנו תחושה כאוטית שחובקת את כלל מערכות חיינו, ובה בעת לא ניתן לזהות עדיין את התהוותו של איזשהו סדר חדש.

ברווח, שבין מה שמתפרק, לבין מה שעדיין לא נצפה, מצוי, על פי ראייתי, הפחד האנושי הקדום מן הריק, מן האין, מהתפרקות שמובילה לכליה. פחד אינטואיטיבי זה, מצוי, ללא ספק, בזיכרון הקולקטיבי לדורותיו, בהיותו חלק מהחוויה האנושית ההיסטורית שלנו כבני אדם בעולם פיסי.

כאוס זה, הוא סמן ראשי בתהליך של התפכחות והתעוררות, עליו אני כותבת שנים, תחת הכותרת של שינוי פרדיגמה יקומית- קיומית. במושג הפרדיגמה אני מתכוונת לסדרת הנחות והשערות, שמרכיבות יחדיו תפישת עולם/מציאות מסוימת. שינוי פרדיגמטי עולמי זה, עוסק בין השאר, על פי ראייתי, בשינוי יחסי הטראנסדנטלי -היקומי עם הארצי והאנושי, בסדר גודל של בריאה עולמית חדשה.

ווירוס הקורונה עושה עבודה מצוינת כדי לעורר פחדי קיום בסיסיים ואלמנטריים, החל מחולי ומוות, דרך נטישה, בידוד משפחתי וחברתי וכמובן ביכולת האדם לכלכל את עצמו. יותר מכל, עובד הווירוס בשירות שאלה בסיסית שמלווה את החיים האנושיים וכעת להערכתי עוברת מהפך והיא: לאיזה קול אני מקשיב?  בעולם שבו החיפוש אחר הטראסאדנטלי מתרחב והולך, ראוי לשאול גם: באיזה אופן אני מקשיב?

בעבודתי הטיפולית אני מקשיבה להרבה מאוד אנשים: תלמידים, מטופלים ומודרכים. מזה כעשרים שנה שאני מקשיבה גם לקולה של בינה גבוהה, של תודעת על חסרת גוף, שהוגי פיסיקת הקוונטים התייחסו אליה כאל התודעה הלא לוקאלית ( אלברט, גל חן, 2012). קול זה מצוי בתוכי, כפי שהוא מצוי בכולם, וכדי להקשיב לו אני מפנה את מבטי ותשומת ליבי פנימה- לא החוצה. יש שעדיין מתקשים לקבל את העובדה שבינת- על זו היא קומוניקטיבית וניתן לשוחח עימה (בירנבאום, 2016).

קשב זה, לעצמי ולאחרים, הביא אותי להתייחס בכתיבתי, בעבודתי ובהרצאותיי לצורך להגדיר מחדש מושגים כמו 'ממשל', 'משילות' ו'הנהגה' . בתוכינו, החיפוש אחר ה"יודע" הפנימי, שיש בו קשב אינטואיטיבי, מעולם לא היה פופולארי יותר. מבחוץ, הרצון לפרוץ ולהגדיר מחדש יחסי סמכות ומרות, בין ממשלות לנתינים, בין גברים ונשים בין "שווים יותר לשווים פחות", גואה ועולה. באוויר מרחפת תחושת סכנה מאבדנה של חירות ודמוקרטיה.

לדוגמא: האם מושג המשילות, יכול להיות תקף עדיין בעולמינו? בארצינו?  סמנטית, ממשלה היא גוף, שמורכב מאוסף פרטים שרצונו למשול באחרים. מה דעתכם על זה?  רוצים שימשלו בכם? האם ההפגנות הכלל ארציות כנגד הממשל הנוכחי אכן ממוקדות בפרסונה כזו או אחרת? או שמא שבענו מלהיות נמשלים ואנו תרים אחר דרך חדשה להוביל את חיינו?

אנו הולכים לקלפי, ונותנים את קולנו והסכמתנו, כדי שאחרים ימשלו בנו. עצרתם פעם לחשוב על הקונספציה הזו? ולא, זו אינה קונספירציה זה ביטוי לרצון עז ועכשווי לשינוי רעיון המשילות, אותו אני מעדיפה להחליף במושג: הובלה.

אז- מי/מה מוביל אתכם?

שאלה זו אינה מנותקת ממה שבעיני מגיע כעת לנקודת מפנה, והיא תפישה היסטורית אוניברסאלית של מושג האל והאלוהות המסורתית, ובתפישת היחסים שבין האלוהי והאנושי. תפישת מושג האל נמצאת בשינוי, להערכתי, מפני שסקרנות ונהייה אחר הטראנסאדנטלי שוטפת את העולם בעשורים האחרונים. החיפוש של האנושי אחר חלקו ברוח, באלוהות, ביקום או בתודעת העל, בנשגב שאינו מעוגן בדת מבטא מסע של התעוררות רוחנית עולמית, שחלק ממנו כרוך בהכרה, כי אנו היבטים אינטגראליים של אותה תודעת על בלבוש אנושי. שם, יחסי אלוהות ואדם יכולים לעבור מהפך.

זהו חיבור פילוסופי מטאפיזי, שעוסק בשאלה אונתולוגית, לגבי טיבה של המציאות, בעולם של תמורות טרנספורמטיביות עצומות מימדים. הרעיונות בחיבור זה שאובים מהתבוננותי האישית על המתרחש בארצינו ובעולמינו בימים אלו. במקביל, אני סקרנית לגבי האופן בו רעיונות מדעיים מסוימים עשויים להשתלב בסדרי החיים בעולמינו ולא להשאר בבחינת קוסמולוגיה.

לאור אלו אני שואלת: האם יש דרך נוספת להביט על התמורות העולמיות הללו ממבט אינטגרטיבי יותר? האם באמת ניתן להפריד את המתרחש על פני הפלנטה שלנו משינויים יקומיים רחבי הקף, עליהם מדווחים אסטרופיסיקאים מראשית המילניום, או שמא עולמינו מבטא בדרכו האנושית את אותם השינויים בדיוק?

"חקר הגלקסיות והקוסמולוגיה אינו תחום יישומי אך הוא חשוב להבנתנו את היקום בו אנו חיים" (אדרי, 2016).

הוא בונה והיא מפרקת: אנרגיה אפלה וחומר אפל ביקום

אסטרופיסיקאים מדברים על שני כוחות יקום עצומים, להם הם מיחסים תפקידים קרדינאליים בהתהוות היקום. האחד הוא החומר האפל והשנייה היא האנרגיה האפלה. המושג אפל מעיד על כך שלא ניתן לצפות או למדוד כוחות אלו. שני כוחות היפותטיים גרביטציוניים אלו מאפשרים למדע להסביר את הפער שבין תנועת הכוכבים והגלקסיות המהירה לבין גיל היקום המשוער.

אין תמימות דעים מדעית ביחס לקיומם של כוחות אלו, יש שמוצאים תימוכין לנוכחותם (ברקנא, 2018) דרך מודלים חדשים (חי, 2020) ויש שמצאו דרך להסביר את האטת תנועת הגלקסיות באופנים אחרים שמייתרים את קיומו של החומר האפל (יהלום, 2019).

מה שחשוב בעיני, היא עובדת קיומן של מגוון נקודות מבט, באמצעותן ניתן להסביר את מהלכי היקום, ואני אתמקד באחת מהן. אני מציעה קשר, לכאורה, בין תיאורית החומר והאנרגיה האפלים לבין התמורות והשינויים שהעולם עובר בימים אלו.

אחת ההנחות היא, שבראשית הכל התקיימה ביקום תשתית א -פריורית של חומר אפל, שתפקידו, כך אסטרופיזיקאים, ללכד, לצרף ולבנות את היקום סביב כוח הכבידה; כוח המשיכה.

החומר האפל הוא הבנאי הקוסמי, שמקרב ומביא חלקיקים יחד. חומר ביקום נמשך לחומר האפל באמצעות כבידה וכך נוצר החומר הנורמלי המוכר לנו; פלנטות, גלקסיות, אנחנו. לפי תאוריה זו הרשת הקוסמית היא תוצר של החומר האפל.

בין הסיבים, ישנם חללים ריקים, בהם אורבת האנרגיה האפלה. להערכת המדענים, האנרגיה האפלה היא בעלת מוטיבציה הפוכה: מטבעה היא "מעוניינת" להפריד, להרחיק, ליצור חללים מתרחבים והולכים; היא המפרק הקוסמי, שמסוגל לקרוע את היקום לגזרים לולא היה החומר האפל מאזן אותה בפעולתו ההפוכה (Wang, Abdalla, Atrio-Barandela & Pavón,2016).

בסוף המאה ה20 גילו מדענים כי במקום שהיקום יאט את התרחבותו הוא בעצם מאיץ אותה. האצת "יתר" זו, על פי אסטרופיזיקאים, עלולה להביא לניכור וקור כתוצאה מההתרחקות של גלקסיות אלו מאלו, עד כדי קריסה אל החללים העצומים והקפואים שייווצרו. סוף של "אנחנו" .

נשאלת השאלה: מה מאיץ את ההתרחבות הזו, שמביאה להתרחקות חלקי היקום אלו מאלו? התשובה המדעית לכך היא במונחי התעצמות האנרגיה האפלה, המפרקת הקוסמית, ביחס לחומר האפל הבנאי.

לשון אחר- האיזון בין חומר אפל, הידיד שבונה, מלכד ומחבר, לבין האנרגיה האפלה, מלכת הלילה, שזורעת פחד מעצם טבעה המרחיק, המפצל והמנכר, איזון זה משתנה באופן מואץ מתחילת המאה ה21.

חומר ותודעה

בעולם של נפרדות החומר, האדם, אינטואיטיבית, משליך את עצמו על רעיון חלקיק החומר ולא על רעיון הגל המופשט (מכניקת הקוונטים). בהלימה עם הפיזיקה הניוטונית, המציאות הפיסית מראה לאדם, שהוא נפרד מאחרים, ועשוי חומר, שבעולם פיסי ניתן למדידה על ידי החושים (בן דב, 1997).

מכניקת הקוונטים יצרה פרצה בתפישה זו, והוסיפה את רעיון התודעה האחת (הגל), שמתווכת את התממשות החומר בעולם פיסי. בפשטות אסתפק בכך שאומר, כי הגל מובן כרצף אינסופי של אפשרויות מימוש; הוא סוג של "מופשט רעיוני", טרום התגשמות פיסית. רשת מופשטת זו מחברת בין כל היש ביקום, בגלקסיה, בעולם, בארצינו, בין כל דבר לכל דבר (קצת כמו רשת האינטרנט שלנו, שחוצה מגבלות מיקום וחומר). זה אינו דבק שקוף- זו תודעת היקום האחת השלימה. אם תרצו: אלוהים.

על פי ראייתי, ביקום מתקיימת דיאלקטיקה אינסופית בין המופשט והאינסופי לנקודתי והעכשווי; בין התודעה, כמרחב אינסופי, לבין הביטוי המוחשי שלה, אותו היא בוחרת להציג כחומר ברגע נתון. דיאלקטיקה זו משמשת כפרמטר משמעותי בהבניית מציאות באשר היא ברחבי היקום. כלומר: יכול להיות שעולמות נבנים, מתפתחים ומתנהלים לאור פרדיגמות שמבוססות, בין השאר, על טיב הזוגיות שבין חומר ואנרגיה אפלים. מכאן שאפשרי להניח, כי אם מערך היחסים הזוגי משתנה, תשתנה התשתית עליה מבוססים חיים במציאויות שונות, כמו שלנו.

התפישה המדעית אינה חפה מפרשנות אנושית, כלומר: מדענים עשויים לפרש את תצפיותיהם באופנים שנגזרים מהחוויה האנושית המוכרת, כמו למשל, הפחד מכליה והאינסטינקט ההישרדותי שמטרתו להבטיח קיום.

לשון אחר- כדי להבין את מגמת התעצמות האנרגיה האפלה ללא פרשנות פסמיסטית, כי זו עלולה לסמן את קץ היקום והאנושות, על האדם "להחליף תודעה", ולהביט על תופעה זו מנקודת מבטו של המופשט האינסופי, ולא מנקודת מבטו של החלקיק הזמני, שכן תודעה אינה חוששת מכליה.

דוגמא לפרשנות אנושית לתצפית מדעית היא המשפט בו השתמשתי קודם :  "בין הסיבים, ישנם חללים ריקים, בהם אורבת האנרגיה האפלה". משפט זה לקוח מתכנית מדע ("סודות היקום") טלוויזיונית בה צפיתי. הדוברים בתכנית הספציפית הזו היו כולם מדענים, אסטרופיסיקאים ופיסיקאיים. המילה "אורבת" לכדה את תשומת ליבי בהיותה מציעה חשדנות וחשש מפני כוונת זדון כלשהי. הציטוט מציג עובדה מדעית אמנם, אך דרך פילטר של תפישה אנושית רוויית סכנה. לו כתבתי "בין הסיבים מצויה אנרגיה אפלה", היה זה תיאור עובדתי בלבד.

האפשרות של קיפאון היקום וקריסתו לחלל האינסופי היא נגזרת לוגית אפשרית, בהינתן הפרשנות שלעיל, שהחומר האפל לא צפוי להתעורר, למקרא שורות אלו, ולהתארגן על עצמו מחדש.

תיאורטית, יכולה להיות גם לוגיקה שונה, שנובעת מתפישת מציאות שונה. זו, שבה העצמי הפרטי מזהה את עצמו כחלק מגל האפשרויות האינסופי (התודעה הלא לוקאלית), ולא רק עם חלקיק החומר המתכלה. אם הגל מגלם אופציות מימוש רבות ושונות, הצופה הקוסמי יכול לבחור באפשרות מימוש שונה. להערכתי, זהו חלק מתהליך האבולוציה של התודעה שאנו עוברים כעת (בירנבאום, 2016).

תיאורטית, אם אכן קיימים חומר אפל ואנרגיה אפלה, שאכן משמשים בתפקידים שהמדע מייחס להם, הרי שגם הם ביטויים של אותו גל אפשרויות רציף ואינסופי, ואז לוגי להציע שהמבט, דרכו תודעת העל היקומית (הלא לוקלית), תביט על שני שחקנים אלו, הוא שיקבע איך הם יתנהגו ומה יקרה ביקום ולנו. כלומר- הכל פתוח ולא ניתן לניבוי גם אם הוא מתנהג מוכר וקבוע.

מיהו מתבונן העל הזה, שעל פי מבטו מתנהל היקום? (מי מחליט אם החתול של שרדינגר חי או מת?  Forstner,2020, ברק , 2009)  זו שאלה טובה, כל מה שאפשר לומר כעת הוא, שללא ספק, אם כל אחד מאיתנו יוכל לגעת ולשהות במצב התודעתי הגלי המקורי שלנו, אז לא מן הנמנע שאם מבטינו כאנושות, על עצמינו ועל עולמינו ישתנה, נוכל להשפיע על יחסי אנרגיה אפלה וחומר אפל ומתוך כך על מציאות חיינו. להערכתי זה כבר קורה.

איך יכול להשתנות מבטה הקולקטיבי של האנושות על עצמה?

כאן אנו מגיעים לתהפוכה הכאוטית שאופפת את עולמינו ואת ארצינו, כשכל מה שנראה מוכר, ידוע וקבוע נראה כמתפרק, חסר וודאות ולא ניתן לניבוי. בלשון אסטרטפיסיקאית- נראה כאילו צונאמי של אנרגיה אפלה שוטף את העולם, ואין מספיק חומר אפל שידביק סדרים וקשרים חדשים.

מבטינו על עצמינו משתנה מכיוון שהתודעה המקומית עוברת מהפך שעיקרו מעבר מתפישת העצמי כחלקיק נפרד לתפישת ה"עצמי" התודעתי הקוסמי ה-"אחד".  "בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ, וחושך על פני תהום" (בראשית, א,1), כלומר: לפני שנוצרו התלכדויות, שבנו את העולם כחומר נורמלי, היתה האנרגיה האפלה במיטבה, כולל ניכור וריחוק בין כל היש. כאוס שמתוכו נבנה סדר עולמי: אנחנו מכירים את זה.  אם נוסיף לכך את מה שידוע לנו על התנועה האנרגטית היקומית, שנוטה לנוע מכאוס לסדר וארגון, נראה שיש לנו מספיק נתונים להניח, כי עולמינו עומד בפני פריצה חדשה, פרי נוכחותה של תודעה חדשה.

אין לבלבל בין שינוי תודעתי שמבוסס על דעת הקהל להתעלות התודעה, כפי שאין לבלבל בין מושג האחדות למושג ה"אחד". דעת קהל ואחדות הם מושגים שמבוססים על אוסף פריטים נפרדים שמתלכדים רגשית וקוגנטיבית סביב קונצנזוס משותף. התלכדויות מסוג זה הן פרי בחירה חפשית מודעת, והן ממוקדות בדרך כלל בתוכן או בהעדפה פרסונאלית. לשון אחר: התודעה הלוקאלית האנושית עורכת בחירות מודעות.

התעלות התודעה הוא תהליך שקשור בשינוי מבט של תודעת העל הלא לוקאלית על ברואיה. זהו תהליך אוניברסאלי, לא מודע, אינו שייך לתוכן או פרסונה, והוא מתרחש בחלקים הטרנס-פרסונאליים שלנו, החלקים הרוחניים הלא חושיים, במרקם האנרגטי שמחבר כל אחד מאיתנו לאנרגיית היקום.

כשמשתנה מבטה של תודעת העל/האל על ביטוייה הארציים, הדבר מזמין בתורו שינוי בנקודת מבטינו על עצמינו ועל ערכי החיים המובילים שבנינו. אם האנרגיה שמפרקת מתגברת ביקום קל לראות את שלוחותיה הארציות: פרדיגמת החיים, שהכרנו מתפרקת כעת כי הזוגיות בין המלכד למרחיקה משתנים.

נשאלת השאלה מדוע? מה כבר לא עובד בעולם, כך שתודעת היקום תרצה לשנות את חוקי המשחק האנושי? האם זהו פרוק שרירותי של כוח אימתני רק כי הוא יכול? עריצות קוסמית?

ואולי מדובר דווקא במחשבה קוסמית מתחדשת?

 פרדיגמה: תפישת העולם של העולם ביחס לעצמו

מנקודת מבטי, הפרדיגמה הישנה, שניהלה את אורחות החיים האנושיים לאורך אלפי שנים מבוססת על מספר נושאי ליבה: 1. היא פאטריאכלית מיסודה, ומיצבה את התפקידים והכוח הגבריים בקדמת הבמה.

2. זו פרדיגמה שמבוססת על דואליות וקוטביות (טוב ורע ; אני מול אתה)
3. מעבר ליחסי מגדר מסורתיים, היא הובילה לתפישה הירארכית – מדרגית של החיים האנושיים (משטרים מלוכנים, דיקטטורים, מעמדות חברתיים, הרארכיה כלכלית, ובכלל שווים ושווים יותר, אך גם: על הטבע השיפוטי האנושי ניתן להתבונן כעל עריצות פנימית).

ולכן 4. היא אי- שיוויונית באופן מופגן.

5. וחשוב ביותר: זו פרדיגמת חיים מבוססת חושים, שמשכנעת אותנו כי המידע לגבי המציאות זורם אלינו באופן ליניארי, סדרתי, כמו הזמן הארצי. אקראיות או כאוס, חוסר יכולת לנבא, ערפול ועמימות הם מאפיינים לא פופולאריים בעולם האנושי, שמעדיף וודאות.

אם מים תמיד ירתחו ב100 מעלות סלציוס (לא תמיד, יאמר דוויד יום, פילוסוף סקוטי. רק כשאתה צופה בהם היום. מי מבטיח לך שגם מחר זה יקרה?) ואש תמיד תכלה עץ (להוציא את הסנה הבוער) אז אפשר לתכנן את החיים, לא?

נושאי ליבה אלו שהרכיבו את "תפישת העולם של העולם לגבי עצמו" התחזקו והתקבעו בבחינת "כאלו הם החיים" לאורך אלפי שנות התנסות אנושית, עד לרגע בו הטראנסאדנטאלי (תודעת יקום) משנה את מבטה אולי, כי דברים הגיעו למיצוי. אז, תפישת עולם מתחלפת וחוקי המשחק משתנים. הגיוני שהיקום ירצה לשדרג את תכנית הלימודים מתיכונית לאוניברסיטאית. האם זה לא מה שאתם הייתם עושים אם מיציתם לימוד כלשהו?

 מי אנו באמת?  אנשים שעוברים חוויות רוחניות או רוח שעוברת התנסויות אנושיות?

כשהחומר האפל היה במיטבו, עולמינו וכל מה שבנינו בו הופיע בהכרתינו האנושית כסוג של אקסיומה קיומית: כאלו הם החיים. לולא התעצמה האנרגיה האפלה, לא היינו יכולים להיחשף לתפישת עולם חדשה, שמתהווה והולכת, ובוראת סדר עולמי חדש, עולם חדש ואף אדם חדש.

האם היקום יגיע לנקודת איזון חדשה בין החומר האפל לאנרגיה האפלה? האם מאזן זה הוא גורל שמכתיב את חיינו? בפרדיגמה הישנה אולי כן. זו פרדיגמה של "נעשה ונשמע".

אז מה רוצה היקום מאיתנו? האם אלוהים משחק איתנו בקוביות (בהשאלה.א.איינשטיין)?  מה אנו רוצים לעצמינו?

אם התודעה אכן מבקשת לעבור כעת לביטויי התגשמות חדשים, היא צריכה לשנות "תכנית הפעלה";  תפישה קיומית. היא צריכה לסייע לחלקיקים הארציים להתעלות למצב, בו הם יחוו את עצמם ואת המציאות שלהם מהמבט שנשקף מקומת הגג של המציאות ולא רק מדירת הגן שלה.  נראה לי שהיקום ותודעת העל שלו/שלנו, מחכה שנמצא את הדרך ליצור בתוכינו חומר אפל: מסה קריטית שממגנטת אליה אנשים בעלי תודעה חדשה, שתרים אחר ערכים נעלים להתלכד סביבם, אחר שותפויות חוצות גבולות, ואולי גם דרך מנהיגותית חדשה, שאינה מבוססת על משילות אלא על הובלה משותפת.

התעלות של התודעה כרוכה במעבר בין  "מה לעשות"? ל "איפה להיות"?

מה לעשות? שאלה שמתאימה לתפישת המציאות של תודעת חלקיק, בעולם שבו צריך להזיז פיסית דברים ממקום למקום ולמאמץ יש תמורה. זוהי מהפכה תודעתית, לא המהפכה התעשיתית, והיא מתרחשת כשיותר אנשים משנים את נרטיב חייהם מתפישת "זה מה שקרה לי" ל-"מהי המשמעות של הבחירה שלי להיות נוכח באירועי חיי". זה היבט פסיכו רוחני של התהליך, שהוא קוגנטיבי ורגשי ולכן פרסונאלי.

תודעה מתעלה היא תודעה שמסוגלת לחבר בין שתי מציאויות: חלקיקית וגלית.

נדבך נוסף לתהליך על פי ראייתי חוצה את גבול הפרסונה ונקרא לו טראנס פרסונאלי כי הוא עוסק בתרגול שינוי מצבי תודעה באופן יזום. מחקרי מוח מראים כי השינויים המתחוללים במוחם של מי שמתרגלים מדיטציה עמוקה לאורך זמן, הם קבועים ולא ארעיים. כך לגבי מתקשרים ותיקים ( 2004. Lutz, Greischar, Rawlings, Ricard, & Davidson,).

תמונת המוח, תפקודו, סנכרון הגלים בו משתנים ונותרים יציבים לטווח רחוק. לאנשים אלו קל יותר עם הזמן לשנות את מצב תודעתם גם במהלך פעילות יומיומית, ובכך הם עוקפים בעצם את תפישת המציאות החושית המוכרת. כשנפתח פתח לתנועה בין מצבי תודעה נפתח פתח שמאפשר תנועה בין מציאויות.

פתח זה מאפשר לאינטואיציה, לידיעה הלא חושית להיות יותר נוכחת בחיים ללא מגבלות השכל והחושים.

כשנוצרת תנועה בין שתי המציאויות וחלק מההגבלות מתמוססות, רמת הסנכרון בין המציאות הפנימית (חלקיק) למציאות הקוסמית (גל) עולה ויכולים להתרחש אירועים שהם מצד אחד אקראיים, ועם זאת מדויקים להפליא.

תחשבו שאתם הולכים בדרך זרועת מכשולים אל יעד כלשהו, חשבו על העיכוב שכל מכשול שם בפניכם, אל מול מסלול ישר וישיר אל יעדכם, בו כל צעד מדוייק ומקרב אתכם ליעדכם.

תודעה מתעלה אינה מסתפקת רק בתרגול המתאים, זו תודעה אמיצה שעוסקת באינטרוספקציה בכל רגע ורגע. אלו אנשים שמבינים באופן עמוק כי לא קיים דבר מלבד הרגע הנוכחי, שמשמעותו, כפי שהזכרתי קודם, מגלמת את מרקם העולם הפנימי, כפי שהפרסונלי והטראנס פרסונאלי בשותפות מגלמים בחיים.

ההסכמה להיות באינטרוספקציה בכל רגע ורגע מחליפה את תפישת הגורליות של החיים. זו העמקה נחושה בשאלת הבחירות של סיפור החיים הפרטי, כשהסופר הפנימי הוא אמפתי, חבר קרוב שאינו שופט או נוטש, קצת כמו אלוהים חדש, שאינו נוטר אם הפרנו את מצוותיו.

אז, אחרי כל זה-  לקול של מי אתם מקשיבים?

 

 

 

ביבליוגרפיה

אדרי, ח. (2016). החידות הבלתי פתורות של המדע:  מדוע הכוכבים לא בורחים מהגלקסיה? מכון דווידסון

אלברט, ד.ז' & גל חן, ר. (2012). איום קוונטי על תורת היחסות הפרטית. הידען.

בן דב, י. (1997). תורת הקוונטים מציאות ומסתורין, הוצאת דביר, זמורה -ביתן, תל אביב.

בירנבאום, ל. (2016). מי מפחד מתקשור? מבט אינטגרטיבי על יכולת התודעה לשוחח עם היקום. https://yehova1.co.il/?p=2147

בירנבאום, ל. (2018). הפסיכולוגיה של הנשמה: מבט חדש על מושג הפסיכופתולוגיה. https://yehova1.co.il/?p=2486

בירנבאום, ל. (2020). עקדת יצחק ורעיון הקרמה והגורל. https://yehova1.co.il/?p=3566

ברק, ח. (2009). מהו פרדוכס החתול של שרדינגר?  הידען.

זאבי, א. (2004). חומר אפל ואנרגיה אפלה חד הם? https://www.hayadan.org.il/dark-matter-080804

חי, נ.: מודל חדש לחומר האפל פותח אפיקים חדשים לחיפושו. הידען, אוקטובר 2020

חוקר ישראלי מצא הוכחה מוחשית לקיום חומר אפל ביקום: ידיעות אחרונות, מיום  28.02.18

סוכנות החלל : חומר אפל https://www.space.gov.il/inspiration/132011

 

 

 

 

Reference

 

Lutz, A., Greischar, L. L., Rawlings, N. B., Ricard, M. &  Davidson, R. J. (2004.

Long-term meditators self-induce high-amplitude gamma synchrony during mental practice. The Proceedings of the National Academy of Sciences USA 101 (46) 16369 16373 . www.quantomconsciousnessorg/EEGmeditation.htm

Manousakis, E. (2006). Founding Quantum Theory on the Basis of Consciousness. Foundations of Physics volume 36, pages795–838

Forstner,S. (2020).  Could Schrödinger’s cat exist in real life?    ehttps://scroll.in/article/975884/could-schrodingers-cat-exist-in-real-life-we-propose-an-experiment-to-find-outxperiment to find out

Wang, B., Abdalla, E. Atrio-Barandela, F & PavónDark, D.: Matter and dark energy interactions: theoretical challenges, cosmological implications and observational signature

https://arxiv.org/abs/1603.08299