באיזו שפה מדברת הנשמה?

שלום רב,
הפער בין מוכנות האישיות לזו של הנשמה לנוע קדימה, היא תמצית מעבר הרוח בחומר.

"אתם רגילים לחשוב שהאישיות היא זו שמעכבת ואומרת לרוח: רגע! לי יש פחדים! בעוד את כבר יודעת מה יהיה. הרבה מההלקאה העצמית, מיוחסת לאנושי, שמשרך רגליו ביחס לרצון הרוח, אם מפחד, אם מעצלות, ו"נוטש" את תחושת הרציפות הטובה דרך שיפוט וביקורת עצמיים.

 אך לפעמים ישנם מצבים הפוכים.

מהי מוכנות של הנשמה?  על פניו ניתן לחשוב כי חלק של העצמי מוכן לצעוד ליעד מסוים והאחר מהסס או נגרר. השפה האנושית יוצרת תמונה כאילו כוונות הנשמה דומות לאלו של האישיות פשוט עם יכולות אחרות.

הנשמה רוצה גמישות.. רוצה נדיבות.. עצמאות וכו', ומנגד מצויה האישיות שמסתייגת מפחדת וכו. לא תמיד ברור לכם מה בעצם מפריע לנשמה לבטא את רצונותיה, בעיקר אם הם מצויים על אותה סקאלה של האישיות? נו!  שתפעל! שתזיז דברים, הרי היא הרוח!.

נתאר היום מצב שנדמה כהפוך: הנשמה היא זו שאומרת: "אמנם אני אוחזת במפת הדרכים אך אני זו שזקוקה למרוחים בין דילוג לדילוג, כדי שהדבר לא יפגע בתפישת היכולת של העצמי".

באיזו שפה מדברת הנשמה? התהפכו היוצרות? זו לא האישיות שזקוקה בדרך כלל ליותר זמן ומרווחים?

אלו שפות שונות: אלו זמנים של  פריקה (מלשון התפרקות) של תכנים/ נושאים /אתגרים שנגררו מכוחה של כבידה (קרמה). תוכן או רגש הוא סוג מטען אלקטרו מגנטי, שחג סביב תבנית הנשמה כמו שאלקטרונים חגים סביב הגרעין.

ככל שהנושא ותיק יותר ודרש התעסקות משמעותית מצד הנשמה בעבר, כך החלקיק נושא מטען יותר כבד. לחילופין, ככל שהנושא פחות דרמתי, ותובעני רגשית, בעבר ובהווה כך מטען החלקיק פחות כבד והוא אפשרי יותר להטמעה בתבנית הנשמה.

 חלקיקים עם מטען כבד יותר, נעים קרוב יותר לליבה וההיפך. (כבד לי על הלב…מכירים?)

 המעבר הנוכחי אינו דומה למעברים קרמתיים קודמים, בכך שהפעם מדובר על הטמעה והכלה ולא על שינוי תנועה בלבד.  כשאתם פותרים נושאי ליבה מעברכם הקרמתי, חלקיק הרגש נטמע ומוצא את מקומו כחלק ממרחב- כלומר הוא מפסיק להיות דרמתי ומנהל.

היטמעות והכלה של חלקיקי רגש מאפשרים לכם "לפתור קרמות" לאסוף רסיסי נשמה, ליצור וויסות חדש בין רוח- חומר ואתם נעים לאפשרויות חדשות. הכבידה (גרביטציה) הרגשית כבר לא מושכת אליכם התנסויות מסוג זה.

שפת השינוי של הנשמה היא שפה פיסיקלית אלקטרו מגנטית. להכיל תנועה כזו פירושו שתבנית הנשמה תהיה מסוגלת לשמור על תנועתה תוך כדי שהיא מכילה מסה יותר כבדה שנעה באופן מסוים.

כשפתרון אינו אפשרי- הכובד והקרבה המגנטית של החלקיק מערערים את תנועת התבנית וזה מערער גם את האישיות. פתרון קרמתי הוא מדהים במובן שלא רק שהאישיות מכילה את השינוי ולא מתערערת אלא ישנה תחושת הקלה ורווחה! ומדוע? כי חלקיק בעל מסה כבדה כבר לא חג סביב התבנית הנשמתית אלא נטמע במרחב.

אם נשמה אינה מצויה במצב הכלה אופטימלי, כדי לאפשר לחלקיק רגש לרטוט כחלק מהשלם מבלי לעורר דרמה- יש קונפליקט, במקרה הטוב. אז הנשמה אומרת- אני זקוקה למרווח אחר.

כשהנשמה מבקשת להאט היא עושה זאת כדי ליצור שיתוף פעולה טוב יותר עם החלק האנושי. כשאתם יודעים זאת דרך ההדרכה שלכם, לא אמורות לצמוח תחושות של ביקורתיות, האשמה עצמית או כעס פנימי. השכל האנושי לפעמים מתחזה ל"עצמי" ומנסה ל"דרבן" את האדם: אני תקוע…לא זזים דברים…ביקורת וכעס עצמיים, שפוגעים ברציפות העצמי, שמתאזנת כל העת בין הנשמתי לאישיותי.

יש לכבד את שיתוף הפעולה – יש ליצור הבנה אינטגרטיבית".

להרשמה לקורס "הפסיכולוגיה של הנשמה"