על תפישת האינסוף בה מתחבטים בני האדם:
האינסוף אינו מוגדר, אם יכול היה הוא להיות מוגדר – לא היה הוא אינסוף. האינסוף קיים בתוך ה"אין", כתפיסה אשר על פניו נראת היא כסותרת את עצמה.
ה"אין" מתקיים מאחר והדואליות והקוטביות שימשו הם בסיס ליצירתיות, הן בקוסמוס והן על פני כדור ארץ זה.
ניתנת הקונספציה להבנה בעבורכם בני האדם, דווקא באופן מעגלי: מן הקוטביות ניתן לחלץ נקודת אמצע, מנקודת האמצע ניתן לשלוח רדיוס אל אותה נקודה מקבילה בקוטביות, או אז במגוון הרדיוסים המתקיימים ניתן לצור מעגל.
זהו האינסוף, אינסוף זוויות, אינסוף רדיוסים אשר יוצאים ובוקעים מנקודה מסוימת ואינסוף השתלחויות של קווים אלו הלאה והלאה והלאה.
כך שכפי שרואה אתה, האינסוף קיים, משורטט הוא אל מול פניכם כדיאגראמה למופת.
יחד עם זאת, אין סוף לזו הדיאגראמה, כך שמתקיים האין והיש במסגרת אידיאה אחת – האינסוף.
אני יהווה