כוח האיון קורס אל עצמו
המאמר מציג זווית לא שגרתית של המצב העולמי בהקשר המלחמה עם איראן, וכרגיל, מבוסס על מידע שהקוסמיים העבירו.
כיצד תודעה משתמשת בתנועותיה, כדי ליצור ביטויים, משמעויות, וקשרים חדשים מקומיים או רחוקים מאוד?
יצירה של משמעות חדשה, בכל קנה מידה, דורשת קריסה: זהו מעבר ממרחב אפשרויות פתוח למצב מסוים ספציפי ומובחן.
היקום, שבו אנו חיים, מצוי בתנועה, התרחבות והתהוות מתמשכת, שבו לא כל ביטוי ניתן למדידה בכלים המוכרים לנו.
ברמה הזו, “קריסה” אינה ביטול אלא הפניית תנועה של איון פנימה. על פי ראייתי זהו תהליך שאיראן עוברת כעת.
כוח עצום המבקש לאיין, אם יופעל החוצה במלואו, מותיר אחריו ריק. הדמיון האנושי מתרגם זאת מיד לשפה של סיבה ותוצאה: אם אומה מבקשת לאיין אחרות, יבוא כוח גדול ויאיין אותה.
אבל זו אינה הכוונה פה: מדובר בתהליך פנימי שבו כוח האיון קורס אל עצמו.
במקרה הזה, איראן אינה “מאויינת על ידי כוח קוסמי”, אלא מצויה בתהליך, שבו המשמעות האנרגטית שהיא בנתה, כוח שמכוון לביטול, מתהפך פנימה, לא מתוך מוסר אנושי, אלא כחלק מתהליך פלנטרי רחב יותר שקשור כפי שנאמר לתהליכי יצירה וקריסה.
העולם מצוי בתהליך של קריסת מבנים תודעתיים עתיקים, קריסת פרדיגמה קיומית תפישתית ובמעבר לתודעה חדשה.
ברובד מטאפיזי (שהרי מאחורי כל אירוע פיזי מתקיימת משמעות מטאפיזית) לאיראן יש קושי להסתנכרן עם זה. מדובר באומה, שבנתה זהות סביב כוח מאיין, וכעת מגיעה נקודה בזמן שבו הוא קורס פנימה.
השמירה על כדור הארץ מורכבת הרבה יותר מרעיון האלוהים, ש"אוהב צד אחד ולא ייתן לעולם להיחרב". היסטורית, כבר התרחשו אירועי חורבן בקנה מידה עצום. הם אכן עוררו שאלות לגבי קיומו של האל בקרב רבים.
מדובר במהלך רחב מאוד, אינטר גלקטי, עליו אני כותבת לא מעט, הקשור לאופן שבו משתנים יחסי פלנטות וגלקסיות ביקום.
אפשר לראות בכך תנועה של תודעה, או חוקיות עמוקה, המשחקת בין יצירה לקריסה, שכעת מסתנכרנת עם מסלול ההתמרה של כדור ארץ. מסלול שחלק ממנו כתוב מראש, וחלק נכתב ומשתנה כל הזמן על ידינו.
ביקום יש מצבים אנרגטיים, החוזרים על עצמם, כחלק מתהליך ההתרחבות.
קריסת כוח האיון אל עצמו, אינה שייכת ל“כוחות רשע”, זהו תרגום תרבותי אנושי, לא זווית ראיה קוסמית.
בהקשר זה עולה גם מקומם של החומר האפל והאנרגיה האפלה.
במדע, חומר אפל נתפס כגורם מלכד, כוח כבידה שמחזיק מבנים קוסמיים.
אנרגיה אפלה, לעומתו, מתוארת ככוח שמרחיק ודוחף את היקום להתפשט.
ברמה הרעיונית ניתן לומר, כי כאשר כוח האיון קורס אל עצמו, הוא מונע התרחבות של ניכור ופירוק, ומאפשר בנייה מחודשת של קשר.
השאלה : “היכן לבנות מחדש”, היא שהופכת למשמעותית.
מאז שכדור הארץ נכנס למסלול של שינוי פוטנציאלי, והתודעה המקומית חוצה סף מסוים של מודעות, נכנס לפעולה מנגנון, שבו כוח מאיין/מאיים אינו מתפשט יותר, אלא קורס פנימה, ומאפשר יצירת מודל חדש.
קריסה זו יוצרת קוטביות של :
חומר ואנטי חומר, חופש בחירה לעומת אקראיות, אור לעומת העדר אור.
קוטביות אינה חביבה על הנפש האנושית ("הפרעה בי פולארית") אך היא הדרך שבה היקום מונע איון מוחלט, ומאפשר התהוות. לכן השאלה אינה מי ינצח אלא כיצד מחזיקים קוטביות מבלי לקרוס לאחד הצדדים.
בפיזיקה, תהליך האניהילציה (איון מוחלט של חלקיקים כמו חומר ואנטי חומר, אלקטרון ופוזיטרון) אינו יוצר “אין”, אלא מבטל מובחנות של חלקיקים וממיר אותה לאנרגיה.
מכאן נובעת הבחנה חשובה: איון פיזיקלי אינו מחיקה של קיום, אלא מחיקה של הבחנה.
וזו כבר אינה שאלה פיזיקלית בלבד, אלא שאלה של תודעה.
קריסת הכוח המאיין אל עצמו, הוא חלק אינהרנטי מתהליך התעלות התודעה הפלנטרית כולה. כדוגמא פשוטה אציין את האמונה האנושית הרווחת, כי מול האור קיימת חשכה בעלת ישות וכוח פוגעני.
החשכה (חסרונו של אור) אינה ישות בעלת כוח הפוך מזה של האור, היא פשוט אין-אור. האנושות מחזיקה זיכרונות חזקים מאוד של חשכה פעילה, מזיקה ובעלת כוח משחית: ההיסטוריה רוויה בדוגמאות.
ככל שתהליך ההתמרה מסתייע, מאזן האור מול ה"אין אור" משתנה בהתמדה, כך שהאפלה אינה יכולה להחזיק אותנו עוד בכבליה, והם קורסים.
אלו משמעויות אנרגטיות, שלובשות מובחנות בעולם פיסי. מובחנות זו כעת משתנה, גם אם זה לוקח זמן.
אוכל לומר לכם, שאנחנו עם חזק וסופנו לנצח, כי מי ימלל גבורות ישראל? או שכבר תלינו המן אחד וכעת נתלה עוד אחד, ובטח לקראת ים הסוף הקרב אלינו אוכל לומר, שעברנו את פרעה נעבור גם את זה. אני מעדיפה ללכת על חוקיות תנועת האנרגיה ביקום ומתוך כך, בבטחה אוכל לומר: זהו את האור שבכם, ותחזיקו אותו גבוה מעל לראש.
את האור הקולקטיבי הזה, יזהה כל מי ששם את נפשו בכפו, כדי לסייע לכוח האין לקרוס אל עצמו, וכפי שאתם שמים לב זה מערך עולמי שמתרחב- וגם בו ניכרת הקוטביות.
חיבוק חם מווינה, בה איראנים חוגגים ברחובות עם דגלי ישראל, וישראלים (כמוני) מקבלים חיבוק חם ומלא דמעות בחנויות מאיראנים מלאי אור.
ליאורה
קריסה מובילה למציאות חדשה
לאור שאלות שעלו, שכדאי להבהיר את רעיון "כוח האין שקורס אל עצמו". לצורך זה נעשה קודם אבחנה בין מציאות פיזית למציאות מטאפיזית ואז ניצור אינטגרציה מחדש.
נתחיל עם מושג הקריסה: האסוציאציה המיידית שלנו, למושג הקריסה, היא של הרס משהו שקיים, כמו בניין שקרס כתוצאה מפגיעת טיל, למשל. אז לא זה.
מושג הקריסה בפיזיקה, בהקשר של מכניקת הקוונטים, מתאר מעבר מתיאור של כמה אפשרויות קוונטיות לתוצאה מדודה אחת, כלומר היא זו שמובחנת במציאות פיסית.
מתוך המאמר:
"יצירה של משמעות חדשה, בכל קנה מידה, דורשת קריסה: זהו מעבר ממרחב אפשרויות פתוח למצב מסוים ספציפי ומובחן."
מה זה אומר? שמתוך הרבה מאוד אפשרויות של ביטוי נוכחות, אפשרות אחת הופכת מובחנת כלומר מוגשמת כך שהיא ניתנת להבחנה, ומה קורה לשאר האפשרויות?
את האפשרויות האחרות אי אפשר למדוד, כלומר להבחין בהן, והמערכת מתוארת מעתה על פי התוצאה שהתקבלה בלבד. זו המציאות.
רעיון מטאפיסי לדוגמא: אם לנשמה שלכם היו אפשרויות לבוא הפעם בתור דמות נדיבה, דמות קמצנית, דמות מעוררת השראה או דמות מעוררת דחייה, אז לאחר קפה עם המדריכים שלכם, נבחרה דמות מעוררת השראה. היא זו שהפכה למובחנת דרך האישיות שלכם. היא קרסה למובחנות, כלומר אחרים מבחינים בכם כמעוררי השראה. השאר קרסו אל האינסוף.
עד כאן בסדר?
כעת לרעיון האיון- לאיין, בהקשר של מאמר זה פירושו, לאיין את המובחנות שלו. כלומר: את הרעיון שהוא מייצג.
לדוגמא: יש בכל משפחה הרבה חברים, לכל אחד יש אפיון משלו. אחד הוא "החכם" השני הוא "הליצן" השלישי "הקורבן" וכדומה. אפיונים אלו מבחינים אותם זה מזה, למרות שהם כולם משתייכים לאותה קבוצה – משפחה.
לאיין, אם כך, פירושו ליטול ממישהו את האפיון המרכזי שלו.
נחזור רגע לפיזיקה:
תהליך האניהילציה (למשל בין חומר ואנטי-חומר). איך זה קורה?
חלקיק פוגש אנטי חלקיק: כשאלקטרון, בעל מטען חשמלי שלילי, פוגש פוזיטרון בעל מטען חשמלי חיובי (האנטי-חלקיק של האלקטרון) מתרחש תהליך שבו המטען השלילי של האלקטרון והמטען החיובי של הפוזיטרון מבטלים זה את זה כך שהמטען הכולל של המערכת הוא אפס, והאנרגיה של החלקיקים מופיעה בדרך כלל קרינת אור.
אור היא צורת אנרגיה שממנה יכולים, בתנאים מסוימים להיווצר שוב חלקיקים חדשים.
לכן, האיון אינו העלמות של הכול.
הוא פירוק של מבנה מסוים, וחזרה של האנרגיה למצב בסיסי יותר.
כעת ניצור אינטגרציה בין מציאות פיזית שנתונה לחוקים פיזיקאליים (מדע) למציאות מטאפיזית שמתארת משמעויות אפשריות מאחורי תהליכים אלו, וזה נמסר בתקשור.
איראן, בנתה לעצמה אפיון של ישות שמבקשת לאיין את האפיון של ישויות אחרות, בתוך מערכת גלובאלית.
המערכת הגלובאלית היא חלק ממערכת גלקטית ואינטר-גלקטית, וכולם מצויים בתהליכי שינוי.
אפיון של איראן נבנה "ככוח ששואף לאיין": היא מבקשת לאיין את המובחנות, המשמעות והאפיונים של: ציונות, יהדות, אבל לא רק: היא מבקשת לאיין אפיונים של חירות הפרט, חופש ביטוי, נשיות חופשית, חופש ביטוי דתי, שיתוף פעולה שוויוני, עולם חפשי ועוד.
נכון שהיא עושה זאת דרך אלימות, שהורסת חומר, אבל זהו האמצעי, בדרך לאיין משמעויות הרבה יותר רחבות.
עכשיו : "כוח האיון שקורס אל עצמו" – התהליך שאיראן עוברת בדרך לשינוי אפיון עצמי פנימי, עובר דרך הקריסה הזו: האופן שבו היא פועלת מעורר ריאקציה מערכתית ככוח נגדי (אלקטרון פוגש פוזיטרון) והרעיון הוא שהאפיון והמובחנות המוכרת של איראן יעברו התמרה אל עבר היכולת להגדיר את עצמם מחדש.
"איראן אינה “מאויינת על ידי כוח קוסמי”, אלא מצויה בתהליך, שבו המשמעות האנרגטית שהיא בנתה, כוח שמכוון לביטול, מתהפך פנימה". ברמה הזו, “קריסה” אינה ביטול אלא הפניית תנועה של איון פנימה.
מאחר ש"העולם מצוי בתהליך של קריסת מבנים תודעתיים עתיקים, ובמעבר לתודעה חדשה, כוח מאיין אינו מתפשט יותר, אלא קורס פנימה, ומאפשר יצירת מודל חדש" (מתוך המאמר).
לכן-
“האיון יוצר אזור שבו המציאות הקודמת מתבטלת.”
אגב, אנחנו עוברים תהליך של קריסטליזציה פנימית, דרך שנים לא פשוטות ולא קלות של פירוק מודלים תפישתיים ישנים וחיפוש אחר חדשים. חפשו על כך מאמרים קודמים שלי.
מקווה שיותר ברור כעת.
אם אתם משתפים את המאמר המקורי, מציעה שתצמידו אליו גם את זה.
אני אמשיך לעקוב, לכתוב ולהאיר את מה שנמסר לי.
אתם מצידכם מוזמנים להמשיך לשאול שאלות הבהרה, לגבי תכנים שאני עוסקת בהם: מטאפיזיקה, הפסיכולוגיה של הנשמה, גישור בין מציאויות.
אנא- לא שאלות ניבוי עתידי או פרשנויות פוליטיות, זה אינו חלקי.
מקווה שהשבת תהיה שקטה יותר,
באהבה רבה
ליאורה