יש ארומה של מלחמה באוויר, זו לשון המעטה, יש לומר.
איני עוסקת בניבויים או בפרשנות פוליטית, את זאת אני אומרת בריש גלי, אבל בינה גבוהה, שעומדת מאחורי אירועי המציאות, אינה מבחינה בין מהלכיה של הנשמה הפרטית, לבין זו של עם ואומה, ולצורך העניין גם לא של פלנטה שלימה.
על פי תפישתינו האנושית המפוצלת, מדובר בעמים נפרדים, בעלי אינטרסים שונים, שהרי כך הרי היה לאורך אלפי שנים. עימנו? או נגדינו.
המבט הפעם, כשהאוויר מרגיש לוחמני ולא רק מעל הראש שלנו, הוא על כיוונים ומשמעוית גלובליות.
זהו לא רק עולם במהפך, או עולם שמצוי בעיצומו של שינוי תודעתי. זה לא רק עולם שיש בו מאבקים על תפישות עתיקות מול חדשות.
זו פלנטה, שהמערך הכוכבי שלה ושל כל הגלקסיה משתנה והולך.
כדור הארץ לא רק משנה זוויות מול כוכבים אחרים, הוא נע עם הגלקסיה באיטיות לעבר מרחבי אנרגיה לא מוכרים דיים, על מנת למקם את המין האנושי במקום נעלה יותר.
כפי שאמר איינשטיין: אינך יכול לשנות מציאות עם אותה תודעה שיצרה אותה.
גם כיווני החקירה שלי עם היקום משתנים לאיטם וכנראה שנאבקתי בזה בתוכי. התכנסתי על מנת שהאנטנות החדשות לא יקלטו הכל, ושינויי תדר לא ישפיעו עלי יותר מדי.
התקרקעתי, כדי לעסוק בצורך שלי למצוא מקום, לנטוע יתד ולהרגיש שאני מבססת את חיי במקומי החדש.
אמרתי לעצמי שראשית יש לטפל בעניינים הבירוקרטיים הלוגיסטיים עד שהתחלתי לחוש כאב מבפנים. כאב של חלקיק שעוצר את עצמו למרות שמגיע הזמן שלו לנוע יותר בחופשיות והוא נאחז במקום.
כדור הארץ עושה דבר דומה באופנים המוכרים לו, ולכן הכל מעצים והכל הופך מאוד אקוטי, מאוד קיצוני עד להישרדות, ובשפה פילוסופית עד אבסורד.
מדוע עד אבסורד? מכיוון שהתזוזה והחידוש, שבשינוי מיקום מטרתם נעלה וחיובית, ואמורה להפוך את החיים המשתנים פה לפשוטים יותר ונאורים יותר. חיים בעלי קרבה נוכחת יותר למקורות אנרגיה קוסמיים, שמאפשרים לכולנו להתוות מציאות עם הרבה פחות מאמץ.
מציאות שמושג ה "אנחנו" בה זורם בטבעיות ולא בתחבולות ובעיקר חיים שבהם נשמות מגיעות לשגשוג פנימי לאחר עומס מעברים בעלי כבידה רגשית, ממש גרביטציה רגשית נפשית שקראנו לה קרמה.
מה עושה הכדור? נאבק על מנת לשמר את המאמץ, את הנפרדות את העומס.
מדוע? כי ככה זה בבית וכך אנו מרגישים / יודעים שאנו באמת בחיים. כל הכדור, לא רק ישראלים או יהודים, לא רק מוסלמים או סינים או כל עם והאג'נדה שלו.
כולנו עושים את מה שאנו יודעים לעשות אלפי שנים- נאבקים על מה ששלנו ועל היכולת להגדיר את המיקום ואת הקיום.
כדור ארץ שלם עושה בדיוק את זה, מכיוון שהתודעה המקומית המשתנה עדיין קיצונית, לוחמנית והישרדותית: לבסס מקום חדש עובר דרך מאבק, שבו או שאתה מנצח או שאתה מפסיד.
ומדוע זה עדיין כך אחרי אלפי שנים? מפני שהתפישה האנושית עדיין יותר חלקיקית מאשר גלית.
לא מעט אני כותבת על המעבר התודעתי מתפישת חלקיק לגל. זה לא מספיק שמתחלפת פה פרדיגמה גלובאלית: איך זה יכול להתרחש אם כל המשתנים האסטרונומיים נותרים כשהיו?
מה, רק כדור ארץ עורך התמרות משוגעות שכאלו, וכל שאר הקונסטלציות האסטרונומיות שאנו שייכים להן נותרות במקום? גם בלי להיות אסטרו פיסיקאים אתם תדעו שהדבר אינו אפשרי. אתם תדעו זאת בליבכם המפותח, שיודע, שתמיד- הכל קשור לכל, הכל תלוי בכל והכל משפיע על הכל.
רוצה לומר חבריי, שאנו במסע תזוזה קוסמי חדשני, שעדיין לא ניתן לתאר אותו או לדייק בו אבל המיקום שלנו בשמיים מתקדם לעבר מרחבים שמשפיעים אנגרטית חזק ושונה מאוד עלינו.
אנחנו שואפים, מתאווים, משתדלים וכמהים, מצד אחד, להתמרה ולתמורה הזו, מאידך, כמי שמפעמת בהם רוח חיים אנושית, אנו מפעילים את כל הכפתורים שברשותינו, כדי לבסס את המקום הקיים, לשים רגל ולומר: הכדור לא זז.
זה הבית, זה המקום, פה נולדתי, כך אני חי.
את זה אומר כעת כדור שלם, לא עם כזה או אחר.
במסע הזה, כל דרי תבל פוסעים על אותו שביל מחזיקים פנסים זה לזה, תומכים אחד בשני היכן שצריך.
ב"מאבק" הזה, על הבית הגלובלי, גם תושבי יבשות מרוחקות משפיעים אלו על אלו, והמסר שעובר כחוט השני, בתודעה הלא מודעת הוא : אל תוותרו! כולנו ביחד נשאיר את הבית על מקומו.
מאיפה מגיעים כל סרטי המדע הבדיוני על עולמות רחוקים שמנסים להשתלט, לכבוש ולשעבד את כדור ארץ? מהפחד הזה.
ישראל תמיד שמשה אבוקה לתהליכים גלובליים, גם על זה כתבתי לא מעט, אז בשבילינו זה סיפור חיינו, לא?
מסתבר שזה סיפורו של כוכב שלם, שלצערינו הרב יודע לתת ידיים לאורכו ולרוחבו, תופר יבשות, תרבויות ורצונות, עדיין דרך מאבק ומלחמות, גם כשעומדת ותלויה לו מעל לראש מטרה נעלה משותפת.
הכדור יזוז. לכך כולנו הסכמנו.