“האומץ להתרוקן: בדרך אל חלל פנימי חדש”
שלום חברים,
מה שלומכם?
הכל ממשיך להסתחרר, להתנודד ואף להתפרק. סערה רודפת סערה: זו של החזאים, זו של המדינאים, של הכלכלנים ובטח של האנושיים.
זה כך לעוד קצת, אי אפשר לעצור זאת, ולמען האמת: למרות הקושי גם לא כדאי. מה שעבר זמנו כדאי שילך לו.
מבנים שמתפרקים נוטלים אנרגיה פנימית מהלא מודע העמוק ביותר.
היכן שישנו "מטען", שכל הזמן דואג לאנרגיה, כדי להחזיק את החיים הנוכחיים, וכעת גם גופיפי אור חדשים, לא מוכרים, שההטמעה שלהם לא קלה לעיכול, והם המפרקים.
בלי תדירויות אור חדשות- חומר לא יוותר על המבנים שלו, הוא פה להישאר.
וגם- בתהליך הפירוק המבני משתתפות אינסטנציות אינטלגנטיות, שאינן שוהות בפלנטת ארץ בגוף.
זה חתיכת סיפור קוסמי, מה שקורה פה חברים.
"מעברים אנרגטיים בעולמות דחוסים הפכו יותר אפשריים ביקום, תודות לעובדה שהמקבצים הנשמתיים, המעוגנים בהסכמות קרמתיות, מתפוררים ומתפרקים.
הרבה לפני שיש הסכמות אנושיות והרבה לפני שעולמות דחוסים הפכו מאורגנים ומוסדרים על פי תכנים, אפשרויות או מגבלות, התהוותה תנועה מעגלית ספיראלית, שההולכה שלה שייכת לקבוצת נשמות. ההשתתפות במעגל הספיראלי באה לידי ביטוי בפלנטה דחוסה כמו שלכם למשל במחויבות לקשר או בתוכו.
כל זמן שהספיראלה האנרגטית פועמת כמו ליבה, יש בה כוח הנעה משל עצמה; אלו ההסכמות הפרימאריות המחייבות שלכם דרך קרמה.
אין אפשרות לעצור את הספיראלה ולרדת, אין אפשרות להוציא נשמה, או היבט של הסכם מהקונסטלציה. אלו הם ארגונים תודעתיים, בעלי תוכן מחייב. לא רק על פני האדמה התוכן מחייב, מה שאתם עוברים פה במסגרת יחסים משמעותיים, כמו משפחה, תורמים להתפתחות פרדיגמה מסוימת שהיקום לומד ומתפתח דרכה.
למידה ארצית אינה חסרת ייחוס קוסמי.
ספיראלות מהסוג שתיארנו, מאפיינות את המפה הקרמתית של משפחות למשל. משפחות הן בעלי תפקידים מבניים, הרארכיים ורגשיים פסיכולוגיים. התפקיד הנשמתי לא פעם בא בפרדוכס לתפקיד המשפחתי שבחרתם.
הילד ההורי, "הצל"/ השעיר לעזאזל (The shining shadow) שמאיר את השיעור המשפחתי.
מה שמתכנס כעת, היא רוח גדולה ולא שגרתית, בחלקה מופיעה דרך רוחות שמים, כלומר דרך איתני הטבע, חלקה מופיעה דרך הרוח האנושית, הסוערת והלוחמנית, ההרסנית או המפרקת מהיסוד, חלקה מתבטאה דרך הרצון האנושי לשנות סדרי יסוד.
אלו ואחרים, מפרקים תרבות אנושית, מוכרת ועתיקה מזה אלפי שנים, בעבור אדם חדש בעולם חדש.
המבט הפעם הוא על התא המשפחתי.
אתם לא מעוגנים יותר בהסכמות נשמתיות קרמתיות. אתם בעלי הסכמות -נקודה. מהו ההבדל?
היכולת לשנות מיקום בתוך הספיראלה, ואף ליצור מעבר/ ליצור ספירלה חדשה. גירושים, פרידות או נתק ממשפחה, אלו היו אפשריים תמיד.
מהו ההבדל הפעם?
המקור הגדול, הוא זה שקורא לנשמות לשוב הביתה, בעודן בחיים. לא ההסכם הנשמתי. זהו ההבדל.
הבינה הגבוהה, האלוה, המבקש את ההתעוררות, את ההבנה, מאין באתם, גם אם אין אתם יודעים לאן תלכו.
עד כה, מה שקרא לכם בכל פעם וגיבה את עוצמתו דרככם היה הסכם נשמתי. דרכו חשתם מחויבים, נמשכים, מאוהבים או נוטרי טינה.
מקור הסכמות הקרמתיות הוא מקור של תוכן נלמד של מהות נאספת בתהליך מימוש כל עוד יש מקום להרחבה או לצמצום.
הרחבה או צמצום אינם מפרקים את הספיראלה.
כאשר נשמות נענות לקריאה מהמקור הגדול, נוצר חלל פנימי חדש. לא ריק, לא תהום אפלה אלא חלל דינאמי.
היענות לקריאה מהמקור הגדול, היא היענות למצב שבו העצמי יעבור דרך הורקה עצומה של תכנים, שאין בהם יסוד הכרחי יותר, רק יסוד חיים שנשען על הרגל או זיכרון. אתם לא תמיד יודעים להבחין בין השניים.
הקריאה מהמקור הגדול היא קריאה טרנספורמטיבית, שגם אם היא נראית בהתחלה מסוכנת או מפרקת יסודות, מוכיחה את עצמה כמבריאה ומרפאה במהלך הדרך, בעבור זמן.
חלל זה אינו מיועד למי שאינו אמיץ מספיק לחוות אותו ולדעת שהוא לא מוביל לקריסה אלא לדרך חדשה.
האל מבפנים הוא קול קורא, קולה המובחן של נשמה המתעוררת לאפיונים שהיו מוגבלים, סמויים או לא אפשריים קודם, וכעת נבחנת האפשרות של יציאה לאור צלול ובהיר.
זו קריאה פנימית ליצוק מחדש תוכן שלא נולד עם לידה פיסית, שהרי המוות הפיסי לא התרחש.
חלל אנרגטי אף פעם אינו ריק מתוכן; הוא מלא בו, אבל בצורה גולמית, כלומר הסתברותית.
זו אנרגיה מסתובבת ופועמת, שממתינה שהצבעים המאפיינים והתדירויות המכוונות יגדירו אותה, ויהפכו אותה ראשית לבהירות פנימית במקום ערפול, אי־נחת, חוסר סיפוק או משבר ורק אז לתוכן ניתן למימוש.
באה הרוח במצבה המתחדש, המתעורר והמתאורר (לא טעות) ובהינף פנס משליכה אור מסוג חדש על הביטוי הארצי שלה. בוחנת… פוסעת לאחור כדי לבחון, ואז שבה ומניפה את הפנס, מאירה ומדגישה את האפשרות החדשה שיוצאת לאיטה מן האפלה אל האור.
שנה שנתיים או יותר? יום יומיים? חודש או חודשיים… אין לדעת באיזה רגע בזמן ארצי מתחילה התמונה להתבהר, ואדם יודע בתוכו, שהגיע הזמן לעזוב. לקחת מקל ולהתרחב למרחבי מציאות חדשים.
מפחיד להיפרד מיקירים,
מפחיד להותר לבד או להיות רחוק
מפחיד להביט על שנותר מאחור, עם מחשבה אנושית של: האם אוכל לצור מחדש? והאם יצלח הדבר בידי?
ועם זאת, העולם מלא מחפשי דרך, בימים אלו.
חלקם כבר רואים את הצעד הבא, חלקם עדיין מגששים באפלה, אבל בסופו של דבר נמשכות הנשמות המתאימות אלו לאלו ונוצרות ספירלות חדשות".
מתוך פגישה אישית (באישור ): שדנה באפשרות להרפות מהפחד מקשר זוגי.
"אם את רוצה שמישהו יכיר אותך, ויאהב אותך על כל מצבייך,
אז תרשי למצבים חדשים להתקיים.
אחרת, איך הוא יאהב את הכל?
תסכימי".
תסכימו להרפות מפחדים ש"שומרים עליכם".
יקום שלם אוהב בכם את הכל.