היום היתה לי שיחת בוקר מרתקת עם הקוסמיים, שאני עדיין מהרהרת בה, ואשתף אתכם בה.
שאלתי, איך אני יכולה להתקרב כמה שיותר, לחוש שלימות עם אנרגיית הנשמה שלי. שאלתי האם, ואיך ניתן לפרוץ את הרבדים הדחוסים של האנושי ולהתקרב כמה שיותר למופשט.
איך זה מרגיש? איזו חוויה זו?
לא כדאי לך, ענו החברים בלי גוף. לבני אדם זו פנטזיה סימבולית: "להיות הנשמה שלי" קשור באיכויות, בתחושות, ביכולות… כשאתם רוצים קרבה לנשמה אתם מאנישים את הרעיון כדי לחוות איכות מסוימת.
אבל אנרגיית הנשמה לא מצויה באיכויות מובחנות- כל מה שמובחן, כבר עבר איזו רדוקציה הוא כבר אינו מצוי בתצורה המופשטת מרובת האפשרויות.
לשון אחר- לו היית יכולה להצטרף, אפילו לרגע, לאנרגיית הנשמה היית לא פה ולא שם גם פה וגם שם. היית מכלול הסתברויות לא מובחנות, ולא היית חווה את מה שאת מחפשת: "אני קרובה לנשמה שלי".
ההיפך הוא הנכון- לו הדבר היה אפשרי, היית חשה רחוקה מעצמך – מהעצמי הנוכחי שלך. מפוזרת, מפושטת, אמורפית ומיטלטלת כמו עץ ברוח.
אז אחר מה אנו תרים בעצם?
נראה שאחר המופע האנושי, המהימן והנאמן ביותר שבחרנו כגרסה עכשווית, שמבטאה ומגשימה את הנשמה.
עם זאת, כולנו יודעים שגרסאות משתנות עכשיו, ואת תחושת העץ המיטלטל ברוח הרבה חשים באופן אישי. בוודאי שכמדינה, אנו עוברים טלטלה אחר חיפוש הגרסה העכשווית הנכונה.
נכונה למי?
הנה הקוסמיים על קו התפר בין שנת 2025 ל 2026.
"חלק מכם עדיין חי בגולה פנימית – נפשית.
נשענים עדיין על זיכרונות של עם, שמהותו משמשת מנוף, הבזק של אור או אבוקה לאחרים, אך אלו מטשטשים והולכים, ככל שהתקופה והתודעה מתחלפות.
מה שקורה במדינה רוצה להגיע לנקודת אתחול.
כולכם מרגישים, שכבר אי אפשר להישען בבטחה על הרעיון כי-"מציון תצא תורה". העולם סביבכם "שכח" את ההישגים שלכם ומעביר מסר של נידוי.
הצלחות בכל התחומים, פריצות דרך ביטחוניות, מדעיות, רפואיות, שמאירות את השמיים הגלובאליים? היה כלא היה.
תחושה, שעידן ההתפעלות מכם קורס והולך, ותחושת תסכול עמוק, מחוסר היכולת להתרומם מחדש.
אבל — זרע המנהיגות האנרגטית, הניצוץ, שיודע להתחיל משהו, שימשיך להסתובב כספירלה ברחבי העולם, ויצית תודעות ולבבות, הזרע הזה – אותו אי אפשר לכבות.
הוא נטוע, והוא זה שנמצא כרגע ב"מבחנה", כלומר: אתם בוחנים אותו. אתם בוחנים את עצמכם.
זה זמן מיוחד במינו, למדינה, שנאבקת על חירותה הפנימית, כשאירועים חיצוניים מטלטלים משמשים לה כמצת.
מדובר על מאבק פנימי של עם, שבודק מחדש את הבחירה, בין חירות ההובלה -אל מול הבחירה להיות מובל.
כאילו שבתם לנקודה בה העם מתלונן בפני שמואל הנביא: "וְשַׂמְתֶּם לָנוּ מֶלֶךְ וְהָיִינוּ כְּכָל הַגּוֹיִםְ, והָיִינוּ גַּם־אֲנַחְנוּ כְּכָל־הַגּוֹיִם וּשְׁפָטָנוּ מַלְכֵּנוּ וְיָצָא לְפָנֵינוּ וְנִלְחַם אֶת־מִלְחֲמֹתֵינוּ." (שמואל א, פרק ח׳, פסוק כ׳).
המתואר הוא עם בתהליך הבשלה, במצב בוסרי, לא מגובש ולא בוגר, לא מזהה את ניצוץ המוביל שבו.
וכעת יש לשאול: האם הזיכרון יינגף בפני הניצוץ הפנימי? או שמא ייכנע לו.
זו תקופה גלובלית, שבה העיוורון למה שהיה, אל מול מה שיכול להיות, מתעתע, מבעבע, מעורר חרדה פנימית לא מודעת, שמקורה במשהו, שמצוי שוב בנקודת הסתברות מרובה: לאן הפעם תקרוס ההתממשות?
אצלכם- זה מה שקורה בעשור האחרון ברמה התרבותית, המדינית, הפוליטית וכמובן גם המשפטית. הכל נע ונד כמו מאזניים: להוביל? או להיות מובל? (לא על ידי העולם- מבפנים).
להאיר? או להסכים להיות מואר דרך פנסים של אחרים?
אורות בוהקים וחזקים, מתכנסים, כחלק משינויים אנרגטיים עולמיים. לא מעט מהם ימשיכו "להבעיר" את מדינתכם ותהליכים ימוצו.
הם יסערו ויגיעו למיצוי תוך כדי תנועה. זו חירות עמוקה, חדשה, שבונה את עצמה וייקח שנים לעשות זאת, אבל מרכיב ההובלה אינו יודע פשרות.
הוא ידע תהפוכות וחיפוש דרך, מתוך כך שהקולות שונים וסותרים, והחיפוש דרך האנושי הרי הוא אינסופי.
מה שהעולם לא אוהב, זה לדעת, שמה שקורה בו, ומה שקורה לו קשור, גם אם באופן לא נראה לעין, במהלכים שמתרחשים במדינה שלכם.
זה הרובד התודעתי הסמוי, הלא מודע, שמתבטא באי נחת, מגיב לטלטלה, שמקורה בקריאות שבאות מישראל. אנשים לא יודעים את הקשר האנרגטי המתקיים בין כלל היבטי התודעה המקומית, ומגיבים במה שמובן כאנטישמיות.
"לא רוצים להיות שפוטים שלכם", "לא רוצים להיות מובלים על ידכם", "לא רוצים להתנהל על פי ההחלטות שלכם".
כן, גם העולם רוצה את חירותו, ולכן שגרתי שהעם היהודי ישא בתוצאות.
אבל – הנסיבות שונות לגמרי מהנראה לעין. אתם מושכים בחוטים נסתרים ולא מעט בשל כך משוכנעים שאתם תמיד צודקים, כי לא מבינים אתכם ואת מה שעברתם, ועדיין עוברים, כעם שלא יכול להפסיק להלחם על הגנתו.
ניצוץ ההובלה אינו מחסן את המוביל מערנות ומודעות לעצמו, ואינו משמש מגן או מבצר, והדבר משתקף במציאות המדינית והפנימית שלכם".
עד כאן הקוסמיים.
עוד דקה: כל העולם יציין שנה אזרחית חדשה.
גם אנו, לנוחיותינו, משתמשים בלוח השנה הלועזי, וגם לנו מסתיימת שנה כלשהי.
בואו נראה איך אור חדש יכול להוביל אותה, יותר מאשר אור שאנו כבר מכירים.