קשר ואינדיבידואליות – מה קודם למה?
ביקשתי לשחק עם הקוסמיים כך שיעבירו מידע שאינו תלוי בדבר. לא בשאלה לא בבקשה שלי, לא כתשובה לכלום. אני סקרנית, אמרתי להם, לראות מה מגיע כשהתודעה שלי מצויה בחירות גמורה.
הנה מה שקיבלתי.
האם החירות אכן ניתנת להשגה?
"החירות, היא מושג מוטבע במוח האנושי, כדי שתשאפו אליה, ומתוך כך, תמצאו את הגרעין המיוחד שמאפיין את התודעה הארצית: החיפוש אחר העצמי החופשי.
אם תביטו לאחור, תראו שההיסטוריה שלכם רצופה מאבקים, שמטרתם היחלצות משעבוד. מדוע?
החירות היא גרעין מניע; שאיפה מודעת, כוונה וצורך פנימיים לפרוץ מגבלות ולהיות חופשי. לא להיות משועבד לדמות, למשטר, לממסד כלשהו, לתפישה, לרעיון, לחיים מסוג מסוים.
האנושי, על פניו, שואף חירות הוא, והערך של החירות מניע את ההיסטוריה האנושית לדורותיה. הזיכרון שלכם בנוי כך, כדי שתתמקדו בכיוון זה. אתם מנסים למצוא את חירותכם גם בתוך קשרים, השתייכויות, התקשרויות מסוגים שונים.
מה עומד מאחורי ההטבעה הזאת?
חקירה יקומית, שלומדת, עד כמה מהות, שבמצבה המנטלי – אנושי, אינה עירה למצבי סופרפוזיציה, תנסה להשתחרר מהשזירה הקוונטית, "מההתקשרויות האנרגטיות", כדי לבדוק, האם היא יכולה להיות בחירות אמיתית?
(חלקיק בסופרפוזיציה, הוא חלקיק במצב, בו הוא “נושא” עמו כמה אפשרויות תנועה פוטנציאליות: מהירויות, כיוונים, מיקומים, עד שאחת בלבד הופכת ממשית והשאר נעלמות. שזירה קוונטית, היא המקרה שבו האפשרויות הללו משותפות לא רק לחלקיק אחד, אלא למערכת ונוצרות התקשרויות אנרגטיות מסתעפות והולכות).
התשובה די ידועה: אף אחד כאן, לא יכול לאורך זמן להיות חלקיק בעל חירות מלאה. אתם זקוקים לחברים, למשפחה, לעבודה, כלומר לקשרים. בקשרים אנושיים, עם אינדיוידואל או מערכת כלשהי, מרכיב החירות אינו שלם. ללא קשר, (בלב ים, על אי בודד, בניתוק מאחרים) הבריאות הנפשית שלכם איננה במיטבה.
נכון: הגל הוא ריבוי אפשרויות בו זמנית, אבל גם הוא קשור בתוכו; האופציות אינן מנותקות אלו מאלו. כשאחת מהן הופכת ממשית, היא נבחרת מתוך הקשר לאפשרויות האחרות שלא הודגמו פיסית.
(על זה נאמר: הדבר יצא מהקשרו, או- חשוב להבין את הקונטקסט).
לדוגמא רעיון השתברות האור: כשהאור משתבר אין לדעת לאן הוא מגיע ואילו התלכדויות הוא ייצור. כדי שיהיה אור פוטונים צריכים להתקשר אלו לאלו, כלומר גם פוטון האור לא יכול להיות בחירות גמורה.
מכאן- שמושג החירות הוא מושג פילוסופי, שהפך לערך אנושי, שמאפיין את ההתפתחות האנושית לדורותיה, ועל התהליך הזה בין השאר, מתבונן היקום, כשהוא לומד/מתנסה בתנועת האור, כלומר בתנועת עצמו.
באנרגיה החדשה, התודעה החדשה דוחפת אתכם לנוע מלמידה מעגלית (קרמתית) מותווית מראש, לחיים של שחרור מזכרונות נשמתיים, קרי; אפשרויות חדשות.
לשון אחר: הרוח העוברת בחומר מבקשת את חירותה, לפחות את חירות הרגש.
אך גם אם חייכם ישתנו מקצה אל קצה- האם יש לכם דרך לדעת, האם האפשרויות החדשות הן מנותקות אלו מאלו?
אם התשובה היא כן, אז מתקיימת "חירות מושלמת" ביקום, כלומר מתקיים מצב של חלקיק בדיד נטול הקשר. אך הדבר איננו נכון, בשל מערך האפשרויות בהן נתון החלקיק. אתם לא תדעו מתוך איזה מארג נעשתה הבחירה (הקפיצה הקוונטית).
כ"שהכל קשור לכל, הכל מתייחס לכל והכל משפיע על הכל" מתבהר, שהחירות המושלמת איננה באמת קיימת, אלא שביקום אין בעיה עם זה כי טבעי לו שקשר קודם לאינדיבידואליות, מה שלא בהכרח אינטואיטיבי ללוגיקה האנושית, שעשויה לגרוס, שכדי שיתקיים קשר צריכים להתקיים אינדיבידואליים קודם.
היקום לא "משעבד" את חלקיקיו ולכן גם לא משחרר אותם. חלקיקים נעים במסות שונות ובאופנויות חומר שונות, בעת היותם ביטויים שונים של תודעה אחת. אין חלקיק תודעה שאין לו הקשרים להיבטי תודעה אחרים.
היקום מגלם פעולה התיחסותית אינסופית. הכל צריך להתייחס למשהו/הם כדי שתהיה תנועה בכלל. כשאין תנועה : זה פסל על כן, תמונה תלויה על קיר, וגם אז התמונה מתייחסת לקיר או לתמונות נוספות שתלויות לידה.
אם זה חלוק נחל הוא בהתייחסות לנחל עצמו ולשאר האבנים. רוצה לומר: אין חירות טהורה ביקום.
קחו את הנשמה, שנעה ביקום לפי הקוד הפנימי שלה. האם היא בחירות, לנוע לפי הקוד שלה בלבד? הרי היא כל הזמן בהתייחסות לתנועות אחרות סביבה, וכך גם אתם.
אבל- אתם מורכבים מרוח שמנשבת באישיות והאישיות היא פרשנית. יש לה סדר יום רגשי, מנטלי, יש לה העדפות "טוב ורע" "רצוי ופסול". יש לה מניפסט הירארכי שיפוטי של "שווה יותר ושווה פחות". לכן מצבי קשר והקשר אנושיים, צבועים בגוונים הללו- של שליטה מול תלות, של קרוב או רחוק, של אוהב או אוייב.
אלו הן פרשנויות אנושיות למצב הבסיסי שבו חלקיק תודעה נמצא כל העת בהתיחסות לאחרים, מה שמציב את רעיון החירות כיחסי.
חירות הרגש (כמושג יחסי) קשור גם לאפשרות להשיג ריפוי מכאבי עבר כשאדם שואל: "פתרתי את זה", ואז- שמתי את זה מאחורי, איך יכול להיות שהנושא צץ מחדש בעולמי?
אם סגרתי ברז אחד וכבר פתחתי אחר, מדוע הקודם עדיין מטפטף לי? מידת היכולת להשיג חירות משעבוד רגשי עתיק, תהיה בהתייחסות לחלקים אחרים, שקיימים בתוכו של האדם".
ואני אומרת- גם בתוך הדינמיקה הפנימית, המתעדכנת כעת, שבין חלקי הנפש השונים, כשמרכיב האור הנשמתי מתעצם, מתחזק ומתרחב, מרכיב האישיות לא יעלם אלא אם המופע האנושי יהפוך צורה.
החלק הנשמתי מספק את החזון הגבוה, את הקישור לאלוהות, בעוד האישיותי מספק, בין השאר, את ההצמדות, הצורך בעקביות/תלות, ועל הספקטרום הזה יכולה החירות להתפתח, לעצב מחדש את הנפש.
לו היתה בנו חירות טהורה ומושלמת- היו לנו מן הסתם חיים מרתקים כשל קרחון באנטרקטיקה.
שאלה לאינטרוספקציה, למעוניינים: איזו חירות אני מנסה להשיג בחיי? ואיזו חירות אני לא מאמין שמגיעה לי בחיי?
אני למשל גיליתי, ככל שחיי ממשיכים להשתנות, שלא באמת האמנתי עמוק מבפנים, שמגיע לי "גם וגם". די הופתעתי לגלות, שבאתי בחיים האלו עם נצרה פנימית; אי אפשר לעלות על כל המתקנים. תבחרי.
אז בחרתי.
דווקא אעלה על כולם.