שלום חברים
החוויה הווינאית שלי ממשיכה להכות גלים בנפשי באורחות חיי (קפה, שטרודל תפוחים) ובעיקר מעסיקה אותי, נודניקית שכמותי, שלא נחה עד שהיא מבינה לעומק דברים. מה משתנה בפועל בחיים שלי אני לא צריכה שהקוסמיים יסבירו לי. גם אתם לא.
אבל אני כל הזמן מנג'סת על שאלת הלמה? ואז עוד פעם למה?
מה שהתחלתי לכתוב ולדבר עליו כבר לפני חודשים (כשאור פוגש חומר) מתחיל להתבהר לי יותר.
הרצונות שלי, ההעדפות שלי, הבחירות שלי וגם הגוף הפיסי שלי. אלו שינויים איטיים אבל מצטרפים, מתחברים, הופכים להיות עקביים.
במקביל- אני גם ערה ביתר חדות לתכנים, שקשה לי להרפות מהם למרות שאני רואה בהם כעת את האבסורד. כמו קליפה יבשה שמחכה לזמן לנשור.
אז מה מראים לי ? אור.
האלמנט הבסיסי ליצירת הכל, טרום חומר.
בלעדיו אין קיום, אין תנועה, אין מבנה ואין כאוס. הוא לא רק צובע – הוא מגדיר. הוא לא רק מחשיך בהיעדרו- הוא משנה את המהות.
הוא שקט ולא בומבסטי, אבל בעל יכולות אין סופיות . הוא זמין והוא זול, הוא המקור שלנו וכל כך טבעי לנו לראות אותו או לחפשו בהיעדרו, עד שאין אנו שמים לב לנוכחותו הטבעית.
ועם זאת- מסתבר לי, ככל שאני משוטטת בו יותר, שאנחנו מתנגדים לו, כשהוא מגיע ומציע לחולל בנו ואיתנו שינויים מופלאים שמכוונים לטובתינו ולטובת עולמינו.
הפסקה הבאה עוסקת בפיסיקה. אנא המשיכו, מדובר בכם.
איינשטיין גילה איך דחיסות החומר סרה למרותו של אור מתדרים מתחדשים. הנובל שלו התקבל על הגילוי, שלא עצמת האור מחוללת בו שינוי (שחרור אלקטרונים ממתכות) אלא התדירויות שלו.
לעולם הפיזיקה זו תגלית שוות ערך לפרס נובל.
לעולם הנפש הפנימי שלנו ולהוויה הפסיכו רוחנית שלנו זה רמז.
מתכות הן חומרים עם רמת דחיסות גבוהה במיוחד, והאופן שבו אור עובר בחומר מכתיבה את מהותו, כי הוא משפיע על האופן בו "ירקדו" האלקטרונים בתוכו.
אם אור בתדירויות מתחדשות פוגע בחומר, ומביא לשחרור אלקטרונים, אומר הדבר שהם השתחררו מהמבנה הסדור והקבוע שלהם, כלומר: האור משנה את הסדר הפנימי ואת הדפוס, שדרכו החלקיקים יצרו ושימרו את החומר.
האור, בתדרו החדש, הוא כמו רעיון מהפכני שנכנס לתודעה ישנה. הוא מערער לרגע את הסדר המוכר, משחרר את מה שהיה קפוא, ומזמין את המערכת לבנות בתוכה צורה חדשה של יציבות.
זה מה שקורה כעת לכם, לנו לעולם כולו.
במובן מסוים המתכת עוברת שינוי בטבעה, אבל לא בכך שהיא נהפכת לחומר אחר — אלא בכך שהמצב האנרגטי והפנימי שלה כבר איננו זהה למה שהיה קודם.
זה מקביל למה שאני כותבת עליו שוב ושוב- יש עוד גרסאות שלכם. עוד פוטנציאלים להיות אתם.
כאשר מתכת נחשפת לתדרים חדשים, נוצר רגע של כאוס יצירתי: המבנה שהיה סגור ומוגדר מתערער, חלקיקים משתחררים, והמערכת נדרשת למצוא איזון חדש. במהלך החיפוש הזה, החומר לומד “להכיל” אנרגיות חדשות — והוא מתארגן בהתאם. במובן זה, הטבע שלו מתרחב. הוא כבר איננו אותה מתכת שהייתה קודם, משום שדרכי הסידור, הקשרים האנרגטיים והגבולות הפנימיים שלה עברו שינוי.
אלו הם הדפוסים המנטליים התפישתיים והרגשיים שלכם וזהו רגע מכונן מבחינת ריקוד האלקטרונים הפנימי- כי הארגון המחודש שלהם יקבע את הפוטנציאלים החדשים שלכם.
האנושי שבנו, כמו העולם כולו, עומד על רגליים אחוריות כשרוצים לשנות לו סדרים .
אני כותבת לא מעט על הפירוק ועל המעבר.
מחשבות, רגשות, תודעה וכל תכניה- כל אלו הם אנרגיה ולכן הם חומר. העובדה שמדובר במבנים מופשטים שאי אפשר לתפוש בפינצטה ולבדוק תחת מקרוסקופ במעבדה מבלבלת.
לאור יש כיוון וכוונה משל עצמו.
לא יד אדם מכוונת את השינוי הזה אלא יקום שלם, שמזמן רומז לנו, שהגיע זמנו של העולם להשתנות, והפעם זהו שינוי שמזכה אותנו בפרס נובל קוסמי. אם נשתף פעולה.
הנפש כעת כן מסוגלת לרווח את הסדרים והארגונים שקבעה לעצמה, שדרכם תחייה את החיים הפעם.
כשהמבנה הסדור מתחיל להתרווח אנחנו מרגישים קצת חרדה קצת טשטוש קצת אי וודאות כי אנחנו עוברים דרך הכאוס היצירתי – מחכים שמבנה סדור חדש יתפוס את מקומו.
האור עצמו הוא מבשר הבשורה.
והפרדוכס הקיומי הגלובאלי העכשווי הוא שאור, הוא מקור הקיום והבריאה, ומקור פחד השינוי שלנו בו זמנית.
מדינאים, כלכלנים, רודנים, מבנים, תאגידים, כל מה שידע להפיק תועלת מהמבנה הנוכחי.
הפחד הגדול הוא לא מכך שאי אפשר ליצור חלופות, אלא מכך שיש לנו עסק עם אור מסוג חדש.
מי שנאבק באור- לומד שיעור עמוק מעין כמוהו שיש מצב שייקח לו לא מעט זמן להבין ולהפנים אותו, אבל הנשמה הזו תבין.
האור הוא המבשר הגדול – קוד הנשמה של כל אחד מאיתנו מכיל את כל תדירויות האור האפשריות, ובכל מעבר חיים הנשמה משחררת רק חלק מהקוד להתעוררות ופעולה. כעת, האור נושא בשורת התעוררות אל הקוד השלם.
יש דחיפה פנימית, מתעצמת והולכת לכולנו: קומו, עורו, אתם לא רק זה. יש עוד מכם, מהעולם, מהאפשרויות. רק עורו.
האור נושא בשורה של שילוב, של הרמוניה, של שלווה בשילובים החדשים. אור נושא בשורה של יכולת להכיר חלקי יקום נוספים, ליצור קשר, להיחשף, לשתף פעולה.
הבידוד הקוסמי שלנו נוצר מפחד. הפחד שאם לא נשמור על הכדור שלנו מכל משמר יפלשו אלינו, יהרסו אותנו, ירצו לשלוט בנו כל מני חייזרים מסוכנים, מתכתיים מפחידים ואיומים.
אין לנו אמון בבריאה היקומית כמו שאין לנו אמון בעצמינו.
האור נושא בשורה דו מימדית: אחת- החומר בעולם ישתנה באופן שיאפשר גילוי של משאבים ויכולות, ליצור שובע וריפוי של הדרים בו.
גילויים שלא התאפשרו קודם יתאפשרו כי מבנה החומר יעבור שדרוג .
המימד השני הוא פסיכו רוחני- הרוח, שמתעצמת אצל אלו, שמפסיקים לפחד תשנה את מבנה הנפש.
הרבה פחות כורח והרבה יותר אפשור אבל מעל לכל- אנשים ירגישו שהעולם כן מקום שאפשר להיות בו ברווחה ובשמחה, כי המבנים החדשים שמתכיילים כעת מחדש יהיו לא שיפוטיים.
משפטים כמו- איך אפשר להיות שמח בעולם כזה? איך אפשר להיות מאושר או ברווחה כשכל כך הרבה רוע, מלחמה, שליטה וקושי מקיפים אותנו.
שאלות כאלו יהפכו למצבים שהאור מביט בהם אחרת: כמצבי חיים שגם דרכם הרוח יכולה לפרוש כנפיים ולחוש את חירותה. קשה לשכל להסכים לזה.
השיפוט הפנימי עדיין מנווט.
לשאת את האור ולהביט דרכו על הכל זו אינה הכחשה או הדחקה- זו התעלות.
אנשים אלו הם רגישים, הם אמפטיים, הם מבינים את חייהם ואת המציאות ומצליחים לראות זאת באור מתעצם והולך.
מי שיגיד כן, אבל איך אפשר במצב הזה לחוש רווחה או שמחה? לא מבין את מהות המושג.
התעלות ( transcendence) אינו מושג שיפוטי ואין לו סייגים ההיפך הוא הנכון : הוא אומר שדווקא דרך הקשיים המוגדרים ביותר הצליחה הרוח לראות באור את המציאות.
זו התעלות ממצב הוויה אחד לאחר שמשמר את חירות הרוח החדשה ולא את כבליה.
זהו עולם שעושה מעבר מופלא לקראת שחרור מכבליו העתיקים.
תבחרו היכן להיות
תבחרו נכון.