שלום חברים, מה שלומכם?
אין צורך באמת לענות- אני עוקבת, אני יודעת.
אני עוצרת רגע- ערב של שנה חדשה – לא משנה היכן אנו נמצאים- כדי ליצור איזה חיבוק קולקטיבי.
חיבוק שבו לכולם יש מקום בלי אומר, בלי להדחף, בלי לבדוק. כולם בפנים.
ז
ה המקום הפרטי שלי במסע שלי- ממשיכה לעדכן אתכם.
איך לוקחים מקום? זו שאלה אחרת מאשר האם יש לי מקום? ושונה מהשאלה מהו מקומי?
לא מלמדים אותנו בעולם הפיסי, שלכולם יש מקום. ההיפך הוא הנכון. המציאות ההירארכית, הפאטריאכלית, הליניארית, לימדה במשך אלפי שנים התיחסות הפוכה לגמרי מזה.
יש לנו, כמו, איזו כיכר חטופים פנימית. "האני והעצמי"- רק הם שם.
אנחנו נחטפים על ידי האנרגיה הישנה, על ידי ההסתובבות הספיראלית של הוויות חיים, זכרונות עתיקים, פרשנויות ושיכנוע פנימי שלוחשים לנו פעם אחר פעם באוזן- שזהו ורק זהו מקומינו במציאות.
אני יודעת, שלא מעט מהקוראים פה, עוברים מסע התמרה, כל אחד בדרכו. ולקראת השנה החדשה- כולנו רוצים "בשורות טובות", כולנו רוצים לדעת מתי כבר תגיע הישועה.
אין לי תאריך עדיין- אבל אני יכולה להציע מרחב של תמיכה קולקטיבית והשענות לרגע על שותפים/ות למסע, כל זמן שאנו בו.
הקוסמיים לערב חג :
היד רושמת והפנקס כבר לא פתוח.
"הפנקס פתוח והיד רושמת" הוא ביטוי של התחשבנות.
של חישובים, של רישומים, של כלל הדברים שהאדם לא רוצה לשכוח.
זה פנקס של התחשבנויות.
כאשר הפנקס איננו פתוח יותר, נשאלת השאלה: "אז מה רושמת היד?"
ברוכים הבאה לרישומי הרוח הבלתי תלויים, של ההתנסויות האנושיות שנכתבות בדיו חדשה.
אוורירית יותר וקלילה; היא לא סמויה שצריך לגלות אותה, אבל היא כבר לא הדיו שמותירה כתם אם היא נשפכת על בגד.
הרישומים הם החוויה הקולוסאלית של התודעה הכלל עולמית.
כל מה שנחווה כאן נרשם, והוא חלק מן התודעה של הכדור.
מעבר לרישום המוכר של החוויה האנושית, שבא כדי להישאר ולהותיר שהוביל דרכה של נשמה באופן מעגלי.
הקסם של רישום בדיו קלילה הרבה יותר, שנרשמת, ואיכשהו האותיות נשארות מדלגות ומקפצות בתוך הפנקס,ולא מתקבעות.
אפשר לקרוא את מה שנרשם, אבל האותיות נמצאות בתנועה דילוגית.
בכל רגע נתון אפשר לקחת אותן ולהרכיב מהן מילים אחרות, שירכיבו משפטים אחרים, שירכיבו רעיון אחר לגמרי, מציאות אחרת.
זה רישום בלתי תלוי, שאיננו מעוגן, איננו מחויב, ואיננו מחייב את הרצף הזכרוני הזה ואת המצבים האנושיים, שהתקבעו ברישומי התודעה – גם הפרטית וגם הגלובלית, כסוג של מציאות שתחזור על עצמה בוואריאציות שונות.
מסתיים מחזור ומתחילה תנועה, כמו הגירה אל האינסופי, היכן שאותיות יכולות לרצד ולהרכיב אפשרויות משתנות שמחוברות למהות הנשמתית המקורית.
הכל זמין, הכל אפשרי, הכל מצוי בתנועה בו בזמן.
העצמי שפחות ופחות תלוי במציאות חיצונית מבלי להתנתק מבלי להתכחש.
המעבר מדיו מכתימה לדיו אוורירית, קופצנית וקוונטית, מותיר לעיתים פער פנימי, שמבקש לצמצם אותו לפני שמתרגשת חווית שמחה, הקלה וגם סיפוק, שפחות ופחות תלויים במציאות חיצונית.
הפער הוא אינדיבידואלי ובתוכו יכול האדם לחוש מגוון של תחושות, ביניהן כובד, עומס, בדידות מסוימת.
תחושה שנערמים דברים כהר גבוה מכדי לטפס עליו.
לפעמים תחושה של ריקנות, תחושה של חוסר הבנה לאן החיים מובילים, ובעבור מה בעצם אני עושה את הדרך זו.
בפער יש סוג של "נתק", מטפורי, לא אמיתי, בין הרוח לבין האישיות.
הרוח מכוונת מחדש את הכלים – האישיות עוד לא יודעת איך מנגנים.
הרוח רותמת את הרכבת לקטר חדש – האישיות עוד לא יודעת איך מסיעים.
הרוח כבר שולחת חיצים שיינטעו במחוזות, מציאויות, אפשרויות פוטנציאליות לא מוכרות – האישיות עדיין חסרת אונים, לפעמים אובדת עצות, ונראה שהיא מרגישה שיש מקום שהיא לא יכולה עדיין לדלג מעליו.
אט אט, בקצב מאוד אישי, מצטמצם לו הפער הזה ונוצרת רווחה ואז ניצנים של ראיית המציאות מכיוונים חדשים.
אלו הם שלבים ראשוניים של שינוי תודעתי אל מעבר לכבליו של זיכרון.
הדבר אומר כי המוח מסכים לוותר על חלק מהתנועות ההגנתיות שלו, (דרך קליפת המוח)
והוא מסכים לקלוט ולעבד תדרי אור, ויברציות, מסוג לא מוכר.
תבניות אור שסימנו דפוס התייחסות, ינועו ויתמקמו אחרת במרחב המעבר.
חלקיקיה יתחילו לרטוט ולנוע עד להתמקמות תבנית אור חדשה. כך נבנה שינו מהותי.
המוח קולט, מעבד, מאפשר הטמעה של תדרי אור שמגיעים לכל התאים, לכל המערכות, וכל אחד מעכל את האור הזה אחרת ויוצר אתו את המשמעויות החדשות את המציאות החדשה.
אור מציף מבפנים את אלה שמסכימים.
האור זמין לכולם אך לא כולם פתוחים אליו.
אין איפה ואיפה ברחבי היקום. הגוונים הם הגוונים, הזריחה היא הזריחה.
עדיין יש מצבים פנימיים, שבהם לא המוח ולא תאי הגוף מסכימים לטרנספורמציה.
ולכן לא תהיה התנועה ההתפתחותית הזו שווה לכל נפש, אלא עוקבת אחר בחירה מאוד מאוד אינדיבידואלית.
פרדוקסים מתקיימים בין המוכר ללא ידוע. כמו רצון ואנטי רצון.
תקופה של מאבקים, של רצונות, תקופה של השראה, בצד עצב ומלנכוליה – אל מול זריחה של אור חדש.
כל אלה מתקיימים ומתרחשים בתודעה הכלל עולמית, ובנפשו של כל אחד.
פניו של העולם כמו פניה של כל מדינה, משקפים את התודעה המתהפכת בתוככי עצמה.
אך- יגיעו גם שנים שבהן התנועה תהיה שונה, תהיה אחרת, כי כדור ארץ, דילג מעל תקופות של שפל כמו כוונה להשמדה פנימית.
אתם נמצאים בסבב הזה למרות הקשיים, המאבקים, למרות המחשבות השליליות, הפסימיות, למרות האנשים אובדי העצות וחסרי תקווה.
כל אלה הם חלק ממאבקי הלידה המחודשת של אנרגיה שמשפיעה כאן על כולכם, אך טרם התכיילה דיה, על מנת ליצור את האינטגרציה החדשנית ביותר עם החומר האנושי.
הדברים בהתהוות, בהתרכבות, וכל מי שמסוגל לאתגר הזה, מושיט את ידו גבוה.
את אורו מניף אל על, ותורם לקפיצה התודעתית הכלל עולמית, שהיא מחויבת המציאות מבחינת החיוניות והחדשנות שאתם מסמנים לעצמכם.
שתהיה שנה של תנועה- כל אחד לאן שצריך.