שלום כולם
הסתובבתי קצת בעולם, בשבועות האחרונים, כדי להגיע לחתונתו של בני שנערכה במקסיקו.
כדי לחסוך פרטים מעייפים אומר כך: כל טיסה שהזמנתי, קרה לה או בה משהו שלא אפשר שאהיה עליה. מספר כרטיסי הטיסה שהיה עלי לרכוש ואז לבטל לשנות או להתווכח עליהם הוא מגוחך.
לכל מקום אליו הגעתי בדרכי ליעד, לא ממש הגעתי – כי המזוודות לא הגיעו.
אישור הכניסה שלי לארה"ב בוטל יומיים לפני הטיסה, לאחר שניתן חודש לפניה- ללא סיבה.
הרכב שלי נגנב מספר ימים לפני הטיסה/אין טיסה וכל סידורי הביטוח, הניירת הרכב החלופי, המשטרה וכו, נחתו עלי באותו יום הזוי של הטיסות לשומקום.
למקסיקו הגעתי, (עם ביתי האהובה, שבהבזק אינטואציה החליטה לשנות גם היא את כרטיסי הטיסה שלה כדי ללוות אותי) חבוטה, מותשת ולא מאמינה. לא הבנתי כלום.
אין ספק- אני מאלו שמתאוששים מהר ורקדתי יפה בחתונה- עד שהגיע עת לשוב הביתה, ו…נכון, המזוודות.
ביקשתי שימוע עם הקוסמיים. ברגעים אלו נוח לי כמובן לשכוח את חלקי בפאזל- מה רוצים ממני???
אז- במעבר כמו במעבר. טיסות, מכוניות, שדות תעופה ומלונות -כולם מזוהים עם תנועה ומעבר ממקום למקום.
בעבור האנושי זו טלטלה מייגעת וחסרת פשר. בעבור הרוח זה פשוט הנעת אנרגיה עצמתית ממקום למקום באופן לא שגרתי, כחלק ממעבר תודעתי.
אין מצב שזה לא יגיע לרקמת המציאות הדחוסה ויטלטל אותה.
אגב המכונית: לחברת ההשכרה לא היה רכב מסוג זה שנגנב אז
שודרגתי. אז- גם החלו האסימונים ליפול לי. זו אינה אותה תנועה במציאות.
שודרגתי. אז- גם החלו האסימונים ליפול לי. זו אינה אותה תנועה במציאות.
את המאמר הבא אני מביאה כי המידע שבו מסייע לי רבות בימים מטלטלים אלו. לכל אחד המעבר שלו ושלי די דרמטי, עקרונותיו ידועים לי ואכתוב על כך בהמשך. אולי. נראה.
בינתיים אני בשמחה חולקת עם מי שהסברים לוגיים סמי-מדעיים מסייעים גם לו להבין את המציאות, כך שהוא יכול להשתמש בהם כרוח גבית למסע שלו.
איך להבין את מושג ההצמדות/היאחזות בדפוסים אנושיים.
כן, מנשבת בעולם אנרגיה חדשה ולא מהיום, כן התודעה משתנה וכן יש עולם חדש ואדם חדש. אבל, אחד ההבדלים בין העולם הישן לחדש, הוא שאין אנו מצויים עוד בהמתנה לרוח שתעשה את שלה, לאל שיושיט את ידו המנחמת.
לראשונה, האנושי המודע הוא זה שאמור להושיט יד לרוח, ולסייע לה להתביית ולהתמקם במציאות הפיסית.
רוח חדשה -לא יודעת עדיין למצוא את מקומה במכלול האנושי. לאישיות יש אגו- זה מערך פנימי שמשמש "כמעבד חוויתי", כשהוא מסייע לאישיות לעכל ולהטמיע את ההתנסויות במציאות.
נשמה אנושית עם ניסיון במעברי חיים, צברה וותק ב-איך לחיות את החיים פה, ונוצרו בה מסורות פנימיות. שמרנות פנימית.
רוח חדשה, ככל שהיא עוברת בעוצמה גדולה, כמו שמתאפשר כעת, מרעידה את המציאות האשליתית, שמטולטלת ולעיתים מתנפצת.
זכרו: פוטנציאלים חדשים הם "זכרונות ממה שטרם היה". לא שדרוג של התנסויות קודמות. לרוח החדשה אין זיכרונות, היא חדשה כאן. אין לה עדיין יכולת תמרון בין רוח לחומר. אין לה וותק או הכרות עם איך הדברים נעשים פה.
איך אפשר להסביר שינוי בשפת הרוח? זהו שינוע של תבניות אנרגטיות ממקום למקום. איך להבין שינוי ממעלה טרנספורמטיבית- של פירוק והתמרה? שינוי בדפוס השינוע עצמו. לא רק הנעת האנרגיה.
אז מהי אותה היאחזות עקשנית? צריך להבין מהו זיכרון ברמה הנשמתית. אנו ערים לתוכן הקוגנטיבי של הזיכרון, כי זה מה שמשרת אותנו כבני אדם.
לנשמה – מדובר ברטט אנרגטי, ובאופן שבו הוא מסוגל ליצור התקשרויות עם תבניות אנרגטיות חדשות, כך שהוא ייטמע בהן באופן אינטגרטיבי, ולא ימשיך להיות המוביל.
שמרנות/מסורת אנרגטית, מתייחסת למקצבים שמאפיינים את שינוע התבניות האנרגטיות של הרוח, והאופן שבו הללו מתייחסות לתבניות חדשות ולא מוכרות במציאות משתנה.
אנחנו מקרבים ומרחיקים מאיתנו תבניות אנרגטיות חדשות, מתאמנים ומווסתים על פי יכולת הכלת העומס וההטמעה האינדיוידואליים. מדובר בסינכרוניזציה מסוג לא מוכר.
אצל מי שעוסק בעבודת תודעה, לעיתים מתקיים פער, בין החלקים המנטליים, שמבינים, מסכימים ומעונינים בשינוי, לבין מה שמתרחש במציאות (מדוע זה שוב מופיע בחיי?) . מדובר ברטט, ובמקצבים אנרגטיים של תנועתו במרחב, שמבטאים אפיונים בסיסיים של קוד /אופי הנשמה, ואין לאנושי שליטה עליהם.
המדריכים האנרגטיים מאוד מסייעים בתקופה הזו: הם הווסת שלנו שמווסת בין קרבה ומרחק מהתבניות החדשות.
המודע המפותח, עליו אנו שוקדים, הוא זה שאמור להתגייס, ולאפשר לפתוח את הדלת לרוח החדשה כי זו היא "שלא יודעת איך חיים פה".
להבין את זה יכול לסייע לנו לגייס נחישות ואומץ להמשיך. לא ללכת שבי אחר הקושי אך גם לא לשפוט את העצמי על "הססנותו" כביכול.
"זה בסדר", אומרת האישיות לרוח הפורשת כנפיים, "תעשי את זה בקצב שלך, לי יש החלטה שתומכת בשינוי עם כל אי הנחת שבו".
לראשונה, האנושי המודע לאלוהות הצרופה שבו, הוא זה שיוצר קשר עם הרוחני הנצחי (הלא דתי ממסדי), כדי לבסס את הממשק החדש.
עד כה ההיפך הוא שקרה: רוח הגיעה לפלנטת ארץ בלבוש אנושי, ודרך התנסויות חוזרות ונשנות, בנתה מערך שקוראים לו אישיות. היא בנתה זיכרון תאי, שאפשר מערכי חיים, אפשרו לה ליצור קשר עם האנושי באופן מתרחב והולך, כדי לבנות את החוויה האנושית.
התהליך הזה נשען על האשליה התפישתית החזקה והמבוססת שלנו, בבלעדיות המציאות הפיסית. לכל פחד מתגלגל יש היבט דואלי: 1 לשמש בסיס להתנסות ולמידה 2 לבסס את העיוורון שלנו מפני מי שאנו באמת.
לכן- למדנו להתפלל לרוח שתושיע אותנו מחוסר האונים הנרכש שלנו מדורי דורות.
עד -שמגיעים זמנים של תהפוכה. זמנים של תודעה שמתחלפת ומשתנה, והעולם מתהפך משתנה וכאוטי.
לא מעט משתקעים בחוסר האונים הנרכש. לא מספיק, לצערי, מסכימים להתעורר ובאופן אקטיבי לפתוח את הדלת לרוח החדשה.
לגעת במושג התודעה האחת השלימה, מאפשר להכיר בנוכחותה בלבד, ללא תוכן שהוא.
כל פעם שאתם שואלים שאלה כמו: למה אני מודע עכשיו? או- מה אומרת התודעה הגבוהה שלי? עסקתם בהתפצלות מן ה"אחד". מדוע? כי יצרתם תבנית מחשבתית; תוכן נגזר שהוגדר כתבנית מנטלית.
ב"אחד" אין שאלות – יש נוכחות. זה רעיון המיינדפולנס המקורי. מודעות לנוכחות- ללא תוכן.
נוכחות צרופה אינה קלה להשגה. לפתוח פתח לעצמה שכזו מפחיד אותנו שמא ההיטמעות תגרום לנו ללכת לאיבוד. אנחנו רק לומדים איך לחזור לקוד המקור האותנטי שלנו; העיוורון שלנו היה ממושך ועקבי.
להערכתי, אי אפשר להמשיך להגן על ה"עצמי" דרך זיכרונות או משאלות, ולעסוק בהתמרה בו זמנית. הרבה מתפרק כעת, ואנו במקום שלא ניתן לניבוי ואיננו יכולים לדעת מהו הצעד הבא שלנו. נותר לנו לסמוך על החיבור שלנו לרוח ועל הכוונה הפנימית היציבה לשגשג בתור הצעד הבא.
אז טיסה נעימה גם אם היא רק בדמיון.