בוקר חברים,
הכל רועד הכל רוטט אחרת. זה נדמה אותו דבר דרך החושים אבל זה לא. המסגרת נדמית מוכרת אבל בתוכה התמונה מתעותת כאילו מזה לצייר את עצמה מחדש אבל לא ממש יודעת למה היא רוצה להפוך.
אפילו המונה ליזה שוקלת להחליף את החיוך.
ממה שאני שומעת בקליניקה (בטח בעצמי) אני בוחרת להביא את המאמר הבא לטובת מי שמרגיש דומה.
"מבנה החומר נרעד בתוכו. בטרם מתייצבת תכנה דינאמית, שמאורגנת באופנים חדשים בין תודעת כדור ותודעת אינסוף, יש דרך פתלתלה לעבור שנדמית ככאוס.
מבנה החומר נרעד: בלשון הדימוי, קופצות, כביכול גרסאות עצמי חדשות וזועקות: אותי! אני!
הסתברויות גנוזות מחכות לרעד הזה. כשדברים נעו על פי דינמיקה מוכרת, היציבות, הקביעות והפיסיות הלא ניתנות לערעור אמרו: סה לה וי. ככה זה בחיים.
עבור חלק זה מרגיש מבפנים כ-לא פה ולא שם. יש שיחושו ש"הם יוצאים מגדרם", במובן שמשהו בסיסי ועמוק בתוכם משתנה, אך הם אינם יכולים לשים בדיוק את האצבע על מהו הדבר הזה.
בין גרסה לגרסה, יש תחושת אי נוחות כי החושים מגבילים את תפישת המציאות.
יש מי שאינו אוהב את הרעד הזה, כי הוא מאיים מבפנים, באופן לא מודע, על שאלה מהותית כמו: איך אני רוצה לחיות את החיים?
האם אלו הם החיים היחידים שראוי לחיות אותם?
האם אין /יש גרסת מציאות אחרת בשבילי, שיהיה נכון יותר לחיות בה?
קל לייחס זאת בימים אלו למצב המדיני פוליטי, או הכלכלי, עוד יותר זמין יהיה לייחס זאת למלחמה הבלתי מסתיימת, ולאיום המתמשך על החיים.
לא ניתן כמובן לנתק בין התהליכים, אולם נאמר אנו, כי לא מדובר בסיבה ומסובב אלא בסנכרון של מצבי מציאות, כשחלק ממנה נגלית לכם כחיצונית, וחלק מתרחשת מבפנים.
בעבור הרוח והתודעה, אלו הם רבדים שונים של אותה תנועה יקומית, המשנה את האופן בו בריאה מתקיימת. .מציאות מרובדת, היא מציאות שההבדל בין רבדיה שונים אינו נהיר לכם דיו, אולם ניתן להשתמש בדוגמא פשוטה מהמבנה האנושי שלכם.
אתם ערים לכך שכל רקמה פיסית כמו עור, שרירים, עצמות וגידים, מורכבת מתאים אחרים ורמת דחיסות משתנה. הגמישות, או העמידות של כל רקמה שונה כך גם תפקודיה.
יחד עם זאת מדובר בגוף אחד שמתפקד כמקשה אחת.
רעד זה, עליו אנו מדברים- אם תאזינו לו היטב, ולא תמהרו לייחס אותו רק למציאות החיצונית, עשוי לשלוח אתכם להקשיב טוב מבפנים לאפשרות, שבתוככם אתם "מבשלים" , זקוקים או אולי חרדים מפניו של שינוי כלשהו, שאינכם מזהים את טיבו עדיין.
חלק מבינים יותר לעומק לאיזה סוג של שינוי הם זקוקים. רגשי, תעסוקתי, במערכות יחסים או מקוום מגורים.
חלק מרגישים תכונה עמוקה בתוכם, שמערבלת את הבטן עם חשש לא קטן, שמא השינוי עמוק יותר, משמעותי יותר ולא פשוט לביצוע.
החומר נרעד, מפני שהתנודה, שמאפיינת כל מה שישנו אינה כתמול שלשום.
לכל דבר יש תנודה מאפיינת.
היקום בנוי על הרמוניות ודיסונאנס, על שלימות ופירוק, על כאוס וארגון. היקום זקוק לניגודיות ולקוטביות, לתנועה שאין דבר מגביל אותה או מארגן אותה א פריורי.
האקראיות היא זו שיוצרת גם את הסדרים הלינאריים שלכם, עד כמה שהדבר נשמע לכם פרדוכסאלי.
בעולמכם, אם נגני התזמורת ינגנו צלילים, שאינם משתלבים זה עם זה והדיסונאנס ישלוט בה, לא הרבה אוזניים יוכלו להאזין לה, בטענה שאין בה הרמוניה.
החומר נרעד והוא מבקש מכם להקשיב פנימה, כדי שתוכלו להבין, מעבר למה שכבר מוכר, ידוע, מקובל או מקובע ,מעבר למה שמוביל. רעד זה מבקש מכם להקשיב לצלילים הפנימיים שלכם ללא פחד, ולו רק כדי לבדוק מהו השינוי שנשמתכם רומזת עליו.
אם אתם חשים את הרעד הזה מבפנים, בכל רמה שהיא, אל תוותרו על הצורך להקשיב ולהפוך מודעים לזה אשר אתם מייחלים לו, גם אם אין ביכולתכם לפעול למען שינוי,
עדיין.