שלום לכולנו,
ממתינים לאש שתומטר עלינו מכל כיוון אפשרי.
אכן, המאמר של היום עוסק באש.
הוא אולי לא קל לקריאה. ערכתי אך לא עידנתי בכוונה ,כדי לשמור על מה שצף ועולה בין המילים ובין השורות, מה שכבר מתקיים פה לצערי אך עלול להחמיר.
מלחמת אנחנו באנחנו. אחים, אזרחים, מה שתרצו. כהרגלם, משתמשים הקוסמיים בשפה שמתארת תהליכים יקומיים וארציים גם יחד, אי אפשר להיות יותר זהירים כעת ואני מחדדת ואומרת ביננו לביננו.
הנה הקוסמיים:
"המקור הוא אש גדולה.
לא הרוח המרחפת על פני המים. הרוח היא כבר יכולתו של הכותב לתאר משהו קיים. הרוח על פני המים, היא הקריאה הפנימית של כותב המילים לתאר אין סוף: "יש" כל יכול, שבורא על פי רצון.
לפני היש, קיים האין הגדול, וכדי שיישאר נאמן לטבעו כ-אין ללא כל צורה, עליו להיות יש ואין בו זמנית. רק אש יכולה להיות יש ואין בו זמנית. היא קיימת ובוערת, נוכחת ללא היסוס, אך גם מכלה את כל מה שנוכח בקרבתה. הבעירה חונקת את יכולת ההוויה של כל דבר, ובכך היא מקיימת את הדואליות הנצחית של יש או אין, יש ואין בו זמנית.
המקור הגדול היא אש גדולה, אשר ניתן לדמות אותה לסנה הבוער, המוכר לכם.
אש שמתארת את ההוויה של יש ואין בו זמנית, כשהסנה אננו אוכל. כשבן תמותה נחשף אליה, הוא מתמלא בתחושת קדושה וענווה בפני המכלה הגדול, שברצותו הופך גם לבורא אין סופי.
לחלקיק פיסי אין אפשרות להיות קיים ולא קיים בו זמנית, הרי האין הוא הפחד האנושי הגדול מכולם. לכן, מה שקורה בעולם כולו ואף במדינתכם, הוא מצב של בעירה, שבעקבותיה יכול להיברא יש חדש. אתם ליניאריים.
אתם בוערים ומכלים את עצמכם, כשהטינה והפיצול הפנימי מכלים כל חלקה טובה בכם. אינכם מסוגלים לשלוט על רגשות הכעס שלכם. לא רק אתם; התלקחויות כאלו מאפיינות את העולם כולו כעת.
אש אוחזת בעולם כולו, ומבקשת מצד אחד, לכלות את ההירארכיה שפיצלה את העולם לגווני יכולת שיצרו אי שוויון. מצד שני, משתמש העולם באש הזו כדי לכלות את כל מי שאינו מסוגל לראות את " היש הנכון" כפי ראייתו.
במצב קונפליקטואלי שכזה ,האש קיימת כדי לכלות אך גם כדי לאפשר צמיחה חדשה, מה שיוכל ברגע הנכון להוריק וללבלב. בשל היותה עוברת דרך התודעה האנושית, כוונת הבריאה לעיתים הולכת לאיבוד בתוך המימוש הפיסי, ולכן הדרך נראית כפי שהיא נראית.
כדאי לדעת: האש העולמית אינה מסוגלת לכלות את הפלנטה לחלוטין, בפעם הזו. זו גרסה מסוימת של ראקציה לפחד, שבשינוי תנודה ורצף חלקיקי. הפעם אין לה יכולת לכלות, לא את העולם ולא את מדינתכם.
המעבר שלכם מתקרב במהירות. הוא לא כרוך בפתרון "סוף טוב הכל טוב", של סיפור אגדה שבו טובים מנצחים רעים עד לאין סוף.
אתם כן עולים על מסלול, שבו המדינה הופכת את עורה ומשתנה מהיסוד, גם אם על רמץ וגחלים שאתם במו ידכם מציתים כעת.
אין אפשרות, במעבר עולמי זה, להכחיד את הניסוי הגדול, שבו בחבל ארץ מסוים, על פני הפלנטה (הכוונה לישראל) מעוגנת קדושה יוצאת דופן, גם אם היא טרם ממשה את עצמה במלוא יכולותיה.
הפעם, האנרגיה הקדושה, על משמעויותיה, לא תקבר, לא תינצר ולא תמתין לפעם הבאה.
היא פורצת ועולה, תרה ומחפשת ערוצים לפרוץ דרכם, דועכת ושוב פורצת ועולה.
עליכם לשרוף את הפחד של לעמוד בזכות עצמכם על שלכם, וחשובה הדרך, חשובה מתמיד.
גולה, הגליה, זרות, ניכר וניכור בתוככם, הפכו להיות קודים הישרדותיים. לכן אתם מביאים אותם לכל מקום בו אתם מצויים, גם בינכם לבין עצמכם.
לא תתכנסו שוב לעוד הגליה, למעט אלו הבוחרים בכך מרצונם, וההרס שלכם אינו אפשרי הפעם.
עם זאת- אתם המגדירים את האופי והקצב, שבו תאזרו אומץ לוותר על הגליה וניכור פנימיים ותתלכדו לתודעה, שעומדת על דעתה באופן אוטונומי, כפי שזוהר יכול וצריך לעשות.
זיכרונות על גבי זיכרונות…שלכם, של המקום, של העולם כולו עולים באש, והדבר קורה בבית המקדש שלכם.
העולם אוהב לשנוא אתכם. ברמה הלא מודעת אתם הגנזך הקדוש של לא מעט זיכרונות קדומים, לבושים בלבוש אנושי, ואף אחד לא מסכים כעת, שהזיכרונות שלו יצופו וייסרו אותו. לכן אתם "אמורים" לעלות באש יחד עם הגנזך העולמי.
יבוא הרגע, שבו תרחף שוב הרוח על פני המים. יבוא הרגע, שבו הלהבות ישככו אט אט. רמץ אמנם ימשיך ללחוש פה ושם, ואתם תקומו מן העפר הפרטי שלכם, תנערו אותו מבגדיכם, תשפשפו עיניים ותושיטו יד לבחירה משותפת.
זה תהליך לא פשוט, לא קל וגם לא קצר- אך הוא מתרחש.