אין רגע דל במקומותינו, זה ברור. לא מזמן יצאתי מהממד, למה לקפח את השרון?
תשומת הלב של כולנו נודדת בהשתאות אל גלגל השלג העולמי הזה, האנטי ישראלי, שנערם והולך, כפי שהובטח לנו במאמר הקודם.
אבל היום נפנה את המבט פנימה, אל אותו עצמי שמצוי במעבר, בין אנרגיה ישנה לחדשה, במעבר מתודעת חלקיק לתודעת גל, ולא נשכח שהמעבר יוצר סערת מאבק והתעוררות תכנים עתיקים שלא מצויים היו בהרמוניה מאז ומעולם.
לדוגמא: סגנית ראש ממשלת ספרד, יולנדה דיאז, יצאה בהצהרה לא מזמן כי “פלסטין תשוחרר מהנהר לים”.
אני בספק אם יולנדה יודעת מאיזה נהר לאיזה ים אבל נניח לזה.
לא יכולתי שלא להיזכר באבות אבותיה של יולנדה, שגירשו את אבות אבותינו שלנו בשנת 1492, גירוש היסטורי, על כך שסירבו להתנצר.
גילוי נאות: אבותיה של יולנדה גירשו שנים מאוחר יותר גם את המוסלמים שהתגוררו בספרד בשל אותה סיבה. גם הם הפריעו להם ליצור רצף דתי לארכה ולרחבה של הממלכה, כנראה מן הנהר לים.
מה ששב ועולה מההיסטוריה הזו היא כוחה המשחית של המלכות, שבעתות קדומות תפשה את עצמה כמלכות בשליחות אלוהית.
אם רוצים לפשט דברים (מאוד) ברמה פילוסופית משהו, על מה רב העולם בעצם? כל אחד מהניצים משוכנע שהוא מחזיק אצלו את החלקיק האלוהי.
בתור שכזה הוא כמובן גם מחזיק בראיית -על לגבי "איך הדברים צריכים להיות". חלקינו לא נפקד שם, במאיץ חלקיקים הזה.
מציאות פיסית, נוצרת כנראה, בין השאר, על פי האופן שבו מתנהג המרחב שבין חלקיק אחד לאחר.
"העולם אולי מרגיש כמתפרק, אך הוא בעצם מפרק כעת את האופן שבו חלקיקים התמגנטו זה לזה. מה שקורה במרחב שבין החלקיקים, והאופן בו הם ממגנטים זה את זה לכלל מהות מסוימת- זה משתנה.
זה קורה כשמשתנה התנודה שלכם.
כשמשתנה תנודה נחשף בתוככי הלא מודע הנשמתי מקור הבית הפנימי. נחשף רובד אלוהי שלא היה גלוי קודם מתחת לכל השכבות והזיכרונות שלכם .
כשתנודה משתנה, תודעה מרחיבה את השיטוטים שלה, את הנוכחות שלה, את יכולת ההתקשרות והמגנוט שלה. הרוח מוכיחה לעצמה, שהיא יכולה לעבור דרך דחיסות, שקודם לא יכלה לעבור דרכה.
בשינוי תנודה מתגייסת הבינה הגבוהה וחוצה את הגבולות שבינה לבין חוכמה אנושית.
הבינה נושקת לאלוה, הבינה מתרחבת והולכת ואיננה חייבת בתוכן.
חוכמה יכולה אף היא להתרחב, אך היא עוסקת בתכנים.
לכן, רגע של שינוי תנודה הוא רגע, שיש בו קדושה פנימית, שבו הבינה מתרחבת והאדם מצליח ליצור מרכבה, מלאכת מחשבת שמניעה אותו בדרכים חדשות.
כשאנחנו אומרים שהפלנטה משנה תנודה, זה לא בהכרח אומר שכל מי שחי על פני הפלנטה יצליח לשנות תנודה בעצמו.
יש מי שמצטרף למהלך ויש מי שמגיב אליו. נקודת השינוי היא הכרתית וקשורה למודעות.
מי שמצטרף לשינוי הזה דרך עבודת מודעות מתכייל ביתר קלות מחדש. אלו שתודעתם נותרת דחוסה: תפישותיהם, דעותיהם, פחדיהם ופרשנויותיהם לגבי החיים נותרות בעינן יתקשו להשתמש באנרגיה החדשה לטובתם.
הם נאבקים בה מפני שהיא מאיימת על האינטראקציה המגנטית המוכרת שבין החלקיקים ונוצרת סערה פנימית (יולנדה מושפעת מהזיכרון של פרדיננד ואיזבל).
אחת התמורות הבולטות, קשורה לכך שהעצמי סומך על עצמו באופנים חדשים: הוא לא סומך על ידיעותיו הקודמות או על כישורים ותובנות שכבר אסף.
אתם סומכים לראשונה על הלא נודע. נשמע פרדוכסאלי או אבסורד?
כיול אנרגטי שכזה אינו מתרחש על פי הפיזיקה הניוטונית המוכרת. לא תמשיכו לסמוך על החלקיק הבא שאתם רואים מעבר לפינה מתוך סיבה ותוצאה, או כי דבר מוביל לדבר. זו אמונה מסוג אחד שאפיינה את העולם עד כה.
לסמוך על הלא נודע אומר שאתם מבינים באיזה מקום אתם שוהים תודעתית, ו"נכנעים" לעובדה שאתם יכולים מפה לדלג למקום אקראי ולא מוכר, אך אתם סומכים שאתם תנחתו ב"חברה טובה". יהיה מי או מה שיקלוט אתכם, יפגוש אתכם ותוכלו להצמיח שורשים חדשים.
להאמין בלא נודע לא אומר לסמוך על האל המושיע והגואל, הדבר אומר שהאמנתם שבכם יש יוצר ובורא פנימי, שכבר אינו מוגבל כבמקודם, כי יש בו יכולות חדשות.
אדם שם לב שהוא עובר שינוי פנימי כלשהו, יכולותיו – בכל הקשור לקשריו עם היקום משתנות.
זה איננו קורה באבחה וכשאתם שם- לא תוכלו לחזור לאחור גם אם תרצו.
זו מטריצה של תנועות, מחושבות מתמטית, שמתקדמת והולכת עד אשר כל המהות הפיסית הריגשית-אישיותית, המנטלית וכמובן התודעתית, כל זה אט אט מתחיל לרטוט אחרת, עד להשלמת המעגל".