בוקר,
המאמר של היום מסכם מספר שיחות שלי עם הקוסמיים בשבועיים האחרונים. בשל אופי התקופה במקומותינו, החלטתי להמתין עם המאמר הזה קצת, בשל הגוון המעט שונה שבו, שמכוון אותנו פנימה, אל עצמינו.
לרוב, התשובה לשאלה: מה השמיים רוצים מאיתנו? מה כבודו מבקש שנראה פה? היא במונחי אחדות, שיתוף והתלכדות. שנגשר על פני הפיצול הטינה ואף השנאה שהתלבו אצלינו. מקובל.
אבל יש עוד, כמו תמיד, ומה לעשות, אם עולם שלם צריך להתעורר ביחס אלינו (זה לא מה שאנו חשים לאור התקשורת העולמית? איך הם לא רואים???) גם לנו יש צורך להתעורר למשהו.
מי שקורא כאן יודע שאני מדברת על התפרקות פרדיגמה תודעתית אוניברסאלית כבר שנים, : "קריסת הקונספציה" המדינית בטחונית, קוראים לזה כאן.
כחלק מהשינוי האנרגטי שמחולל כאוס עולמי, כתבתי לא מעט על המאבק לשיויון ערך בכל רמה שהיא, ובעיקר על התהליך המטאפיסי של שחרור זכרונות עתיקים שהובילו דרכים שכעת מיצו את עצמן.
כעולם וכפרטים, כרוח הפועלת בחומר. זיכרונות שהביאו את העולם לעיוורון מובנה. עיוורון זה, שייך לתקופה בה מסלולי גורל נקבעו מראש וסטיית הבחירה החפשית היתה מוגבלת לצורך הבניית למידה.
מה שאביא היום חשוב שיובן בתוך הקונטקסט הזה מפני שכפי שהתעקשנו בפני האל עוד בתקופת הנביאים: רוצים אנו להיות ככל הגויים.
ואני שואלת: האמנם?
כשחשבתי לעצמי מהו הרעיון המרכזי של המאמר הנוכחי, נראה לי, בראייה כוללת כי מדובר ב- ביטחון שבני אדם מפיקים, מתוך הצורך להיאחז באותו מקום, ולא לזוז ממנו, בימים של כאוס עולמי, וההתעוררות אל הידיעה, כי ביטחון זה הינו בעצם מפוקפק. מי שזז בתוכו יוכל לראות את היחלשות הדבק, שהצמיד בתוכינו תפישה פנימית למציאות חיים מסויימת. שוחרי חירות פנימיים ימצאו את האומץ לנוע אל שינוי. זו אמנות ההפרדה, כעת, בין מה שהוא זיכרון עתיק למה שבאמת עכשווי.
אבל זה לא רק זה: שאלת יחסינו, היהודים, עם העולם היא שאלת חקר עצומה, וגם קצת עלומה, בעיני, כי כיהודים אנחנו מסתובבים בעולם גם גאים אבל גם קצת יתומים: מה יש לעולם מאיתנו? מה עשינו לו?
אין ספק, התהודה שמהמלך המקומי יוצרת ברחבי העולם היא חסרת תקדים (הקוסמיים שנים אומרים כי מציון תצא תורה באפנים חדשים), לפיהם, "בימים אלו עד למחצית דצמבר יש פוטנציאל לשינוי תודעתי פנימי שלכם וגם ביחס אליכם".
הנה דוגמא פשוטה.
קולגה שלי, איש אקדמיה בכיר באחת האוניברסיטאות בארץ, שמצוי בקשרי מחקר בינלאומיים, תיאר את שמתרחש במחלקה ליחסים בינלאומיים באחת האוניברסיטאות בשבדיה. "אין לך מושג, תיארה שותפתו למחקר, איזו תהודה עצומה ולא מובנת יש לסיפור שלכם פה אצלינו במחלקה. הפולמוס סביבכם מדמה כאילו פרצה מלחמת עולם שלישית. חברויות של שנים מתפרקות, מרצים מסרבים להנחות סטודנטים לתיזה, אם הם מחזיקים בעמדה פוליטית כזו או אחרת".
אני איני פוליטיקאית, שוב אני מצהירה, וכל מה שאני מביאה הן ההדגמות שהמציאות מספקת כשיקוף למידע שעובר מהיקום. ללא עיגון מידע מתוקשר במציאות החיים, הכל נותר תיאורטי מדי.
יחד עם זאת, אני חוקרת בנשמתי שעשתה הסבה מאוניברסיטה של מטה לספריות של מעלה, כי זה הרבה יותר מעניין ולא מוגבל לתיזות קיימות.
איך התפתחו שכל ורגש במופע האנושי על פני האדמה? זה במאמר אחר, היום על תרומתינו כזרם תודעה קדום לתהליך הזה. לו הייתי שואלת אתכם: איזה מנעד רגשי אנושי התפתח בזכות זרם התודעה היהודי המקורי?
האם תופתעו אם אומר שמדובר בתחושת עליונות מול נחיתות?
רגע- מה לנו ולזה? הרי אנחנו אלו שנרדפים כל חיינו לא??
תמיד כדאי לחפש את המשמעויות המטאפיסיות, הן מסייעות לנו למוסס את הדבק של אמונות שהתקבעו.
"ראשית התהוות הפלנטה קשורה בנוכחותם של זרעים תודעתיים קדומים, שמקורם במקומות שונים ביקום.
הזרע התודעתי שהפך להיות העם היהודי בשיתוף אחרים, יצר תודעה צלולה, בהירה מפותחת. בעקבות פעילותו כאן נולד ההיבט הראציונאלי, שמוכר לכם כשכל לוגי, במקביל להתפתחות עולם הרגש.
הבינה, של התודעה שהפכה לעברית- יהודית היתה מיוחדת, נעלה, מעל ומעבר לכל מה שהתקיים עד אז כאנושי.
התודעה העברית באנושי הפכה חכמה לברק ולהברקה.
רמת התחכום, ההתעלות, "האינטליגנציה התודעתית", אם תרצו, של הזרע העברי – יהודי היתה שונה בעליל, מה שעם הזמן הפך להיות מוכר כשכל היהודי החד, המשכיל והמיוחד.
המקבילה ההיסטורית מתארת מסע במדבר לארץ כנען, שאמנם מוצדק כמעבר מעבדות לחירות, אך גם כפה על עמי האזור לקבל אליו נטע זר, שכבש את הארץ. זו רוח שהביאה עמה אמונה, שמקדימה את זמנה באל אחד, מופשט שאינו פסל או אדם.
אלו הם מסממני התודעה הנעלה, שהעברים הקדמונים בעצמם התקשו לקבל ולהכיל באופן רציף. רציתם להתבולל ולהיות ככל הגויים, לעבוד אלילים ולהרגיש בבית.
הייחודיות הנעלה, המובחנת של התודעה שלכם, השפיעה על התפתחות השכל והרגש בעולם כפי שתיארנו. בעיקר היא תרמה להיווצרותה של תחושת הנחיתות ביחס אליכם, ומנגד לה עליונות שלכם, כחלק מהתפתחות עולם הרגש הבסיסי. לא טעות, חלק מתכנית.
אז מה יש לעולם נגד יהודים? הרי בכל מקום אליו הם מגיעים מגיעה קדמה מבריקה.
איך בעתות משבר צרה וצוקה, דווקא זרע תודעה זה, המבריק, שיש לו רעיונות ופתרונות הפך להיות מושמץ ואף מושמד?
זהו זיכרון עמוק שהתבסס, של אותה תרומה משמעותית לצמיחת הדואליות של נחיתות -עליונות, שהביאה להתנשאות.
הדואליות הזו מופנמת בכם כעם: מפעמת בכם תחושת מובחנות, גאווה וייחודיות ובמקביל גם חשתם לאורך הזמנים, סממני נחיתות. תקופות של הסתרה, מחבואים, פחד הישרדות, חשש להראות כפי שאתם.
אתם מעוררים זיכרונות ארכאיים קדומים, לא מודעים, וכעת, משהרבה סוגיות קיומיות מסתובבות בלולאות זמן, מחפשות את הפריצה, הכל מתעורר ביתר שאת. מבפנים ומבחוץ.
( מבזק חדשות: סקרים מראים כי בעקבות ההקרבה של לוחמים דרוזים נוצר רוב בציבור הישראלי, לשינוי מהותי בחוק הלאום והוספת סעיף השיוויון. עינב חלבי ידיעות אחרונות 24.11.23
במעריב מאותו יום כתב בן כספית על היוהרה של השובניזם הגברי בדרג מדיני וצבאי שהביא את צהל להתעלם מהתראות התצפיתניות לגבי תרגולי החמאס, חודשים לפני ה7 באוקטובר. יוהרה גם כלפי חמאס: הם לא יעיזו .).
באולפן החדשות האלוף אליעזר (צ'ייני) מרום, התייחס לאופי ההצהרות הפומביות של פוליטיקאים בכירים, לגבי מה שישראל תעשה לחמאס, למנהיגיו לכל מסייעיו ואמר :"לא למדנו דבר".)
"כעת נפרצות לולאות זמן, ובהם נושאים עתיקים, שהעולם כולו רוצה לפוגג, לאיין, ולכן אלו הן החדשות הטובות. הפוטנציאל לשינוי עולמי, שורשי, יסודי ועמוק קיים גם קיים.
מה שקורה אצלכם עכשיו, הוא רצון הזיכרון הפנימי היהודי, להפוך את הקערה על פיה כאומרים: לא עוד!!
מפני שכולכם חטופים.
כל העם היהודי נחטף; כולו היה בשבי; נתון לרצון, לרחמים או לשביעות הרצון של עולם שלם, שהלך והתעורר אל זיכרונות קדומים, ואתם לא ידעתם מהם. זהו שלב בלתי נמנע מהמהפך התודעתי העולמי הנוכחי.
זה מהפך מהשורש גם עבורכם. אתם הופכים והופכים במציאות, לא בלי להביט במראה הפנימית שלכם, ולהבין מה בתוככם מבקש להסתכם. המלחמה הנוכחית מעוררת מחשבות על צניעות על ענווה.
תודעת הברק העברית- יהודית היא תודעה שלאורך ההסטוריה מסרבת להתבולל, אבל הסיבה המטאפיסית, היא רעיון העליונות שביקש לשמר את עצמו מובחן ומיוחד. יש גם מראה כזו.
השבי התודעתי שלכם מצוי בין השתופפות והתנצלות, שמא תפתח רעה ולא תוכלו להגן על עצמכם, לבין יהירות וחוסר צניעות.
זו נקודת הממשק הראשונה שמשתנה בתוככם, בה יהירות וגאווה מפנים מקום לצניעות וענווה, הגם כי מורגלים אתם לחוש מותקפים על ידי העולם, וסבורים אתם כי אתם משלמים מחיר על מי שאתם.
זיכרון עז ראשוני זה הפך לפרמטר יסודי נילווה, בעל השפעה מתערבת, שעד כה לא ניתן היה להסירו, אלא שזיכרונות אלו אינם נחוצים לכם יותר על מנת לנוע אל מציאות חדשה רצויה ואפשרית.
זאת- למרות מה שרוצים מנהיגים שלכם לקבע בכם. הם מעונינים להחיות את הזיכרון להפוך אותו לעכשווי תוך שימוש באירועי המציאות.
מה שנראה כרגע לא אפשרי, יכול להפוך לאפשרי מכוחה של אמונה, כי לא מעט מעגלים נסגרים, אם רק תסכימו לשנות תפישה. תסכימו? אלו מהלכים שהעם מוביל ועוד יוביל. אתם תובילו את המדינאים העתידיים שלכם, אתם תראו את הדרך למנהיגים הבאים. הם יעקבו אחר רצונכם.
ניתן להטות את זרימת נהר המציאות, שיש בו כאב, צער, חוסר אונים או חוסר יכולת לפעול במציאות נתונה, כפי שקרה לא פעם.
העוצמות הגדולות, שבהם הזיכרון האוניברסאלי, על רבדיו השונים צפים ועולים, יוצרים תהליכים אינטנסיביים במיוחד. מה שקורה, קורה בעצימות מאוד גדולה, ומכה גלים ברחבי העולם כמו צונאמי.
העולם כולו מגיב בהצפה רגשית, לא מעט לאור מה שמתרחש במדינתכם, ועדיין לא ניתן לראות סדר חדש בתוך כל המתרחש שהרבה ממנו מתעורר כאן.
אבל- זהו מהפך אדיר מימדים וחסר תקדים: לא עוד יסכים הזרע התודעתי האצילי לדון בשפיפות או בבהלת חיים על איכויותיו, על היותו מי שהוא, ועל זכותו להקים מבראשית מהשורשים את ארצו.
הזיכרון העתיק יתפוגג ככל שאתם תלמדו לעומק מה שימר את אשליית הקיום שלכם בארצכם וביחס לעולם. מי חטף את תודעתכם הלאומית? מאיזה שבי עליכם להיחלץ?
מנגד, העולם מתעורר מהאשליה המתמשכת כי מדובר בעליונות אמיתית שמאיימת עליו. העולם מגלה כי אתם בני אדם ככולם: אנושיים, פגיעים, כאובים כשמכאיבים לכם.
דברים עוד צפויים להשתנות ולהתהפך.
לא תיוותר על פני האדמה תנודה שמבטאה תלות אלימה, בריונות או חוסר שיויוניות ביחס לזכותו של האחר להתקיים. לכן עוצמות התגובות אליכם הפעם הן חסרות תקדים.
אמנם דוברים אנו על מהלך עתיר שנים, כי תפישת עולם אינה מתפרקת ומתרקמת בהינף יום. ככל שמהלך זה של תהפוכה תודעתית יעמיק וילך האפשרויות להוותר באותו מקום לא יתנו מנוח".
הצגת נתוני שימוש