שלום רב,
"הבוחרים, גם אם באופן לא מודע, לשהות בארץ זו בעת הזו הם בעלי הזדמנות, רצון וכוונה לחולל טרנספורמציה. משמגיעים העת והעיתוי להחליף פרדיגמת חיים אחת באחרת, יבוא השבר, יבוא המבול, יבוא הכאוס ואיתו האפשרות לנפץ ולברוא מחדש".
זנבות מהמאמר הקודם. על ההיבט הציבורי דיברתי במאמר הקודם, והפעם אני מבקשת למקד את המבט פנימה על תהליכי המעבר של העצמי הפנימי.
חלק ממה שאביא פה הוצג במסגרת הרצאה שנתתי בכנס של פסיכולוגיה טראנספרסונאלית, שהתקיים בתחילת אוקטובר באיטליה: ה"עצמי במעבר" The Self in Transition. בהמשך אעלה את סרטון ההרצאה שלי כולו ליוטיוב, כרגע אני בוררת את מה שנראה לי רלוונטי לכלל לרגע זה.
על הזוועה שהתפרצה בארצנו נודע לי כשעה וחצי לפני שעליתי לבמה. אני מציינת זאת כי מצאתי את עצמי מדברת שם על כאוס, על פירוק, על טרנספורמציה ועל עיתוי וסנכרון של התודעה לאפשרויות חדשות, תוך שכל זה מתרחש אצלינו. שיעור בעיתוי…
הפסיכולוגיה המוכרת לנו מתייחסת למצבי משבר כאל הזדמנות לשינוי.
חשיבה מטאפיזית טהורה יודעת שכשמדובר בטרנספורמציה, הכאוס, כשלב ביניים הוא הכרחי ונחוץ, לא אפשרי. בניגוד להגיון אנושי כמובן. למה? כי זו תנועת היקום המקורית.
כאוס לא בוחר להיות- הוא הוא. הבחירה/בריאה מתרחשת דרך מבטה של תודעת יקום עצמתית, תקראו לה הבריאה או האל. מבט זה, יש בו כוונה שבוראת סדרים וארגונים חדשים. לכל אדם יש זיק פנימי שמשקף את העצמה הזו.
להבין ולקבל זאת, זה צעד מהותי מאוד בהבנת מחשבה ופילוסופיה טראנספרסונאלית שאינה עוסקת, אחת ולתמיד, בגילוי עתידות, בכדורי בדולח או בשרלטנות (יש הטוענים).
מדובר בהכרה בחוקי היקום, במטאפיסיקה שניתן להחיל אותה על כל היבטי החיים באשר הם, למרות שהאנושי פיצל אותם למדעים שונים.
זה קידם את העולם כמובן, ובו בזמן זהו תוצר של אפליקציית הפיצול, שעדיין פועלת במוח שלנו אך גם מתמוססת לאיטה.
הכאוס, כהכרחי לקראת בריאה שיש בה סדר חדש, אינה מחשבה קלה, כיישום בעולם האנושי. רצוי להותיר מחשבה כזו לחורים שחורים או להתפרקות של כוכבים ביקום. עם זאת, היא הכרחית על פי דעתי, גם אם לא מספיקה. צריך להבין עוד.
היום אני מפנה את המבט פנימה, על העצמי הפרטי ותהליכיו העכשוויים. לא תקראו זאת בספרי הפסיכולוגיה המוכרת לנו, וזה בסדר גמור. אנחנו בשלב של כתיבת פסיכולוגיה חדשה.
העצמי על פי ראייתי מצוי במעבר, מתודעת חלקיק, לתודעת גל, כלומר לתודעה קוונטית. מי שאינו בקי ברעיונות הללו מוזמן לגלול ולקרוא אחורה, או לקרוא באתר שלי, אני כותבת על כך כבר הרבה זמן.
לא האישיות קיבלה את ההחלטה לטרנספורמציה; היא אולי אפילו מתנגדת .
אחת הדרכים בהן העצמי מפרק את הישן, היא להציף זיכרונות דרך אירועי מציאות, שמגיעים עד למומנטום, עד לאותו עיתוי בזמן, בשבו הרגש או העמדה הגיעו לאותה נקודה כמו במעברי חיים קודמים. שם נעצרו כי טווח התנועה הרגשית הוגבל. הפעם בנקודה הזו יש צומת.
העצמי, שיוצא למסע, שחלק מכם בודק את ההתכנות שלו, הוא עצמי שמסכים להתנסות באקראיות, בחוסר מוגבלות התנועה, והוא מסכים לחבור לגל הסתברויות של ביטוי עצמי : דרך פחדיו העמוקים ביותר בשונה מדרכים מוכרות.
לשלב זה קוראים הקוסמיים: "הכל זמין הכל אפשרי והכל מצוי בתנועה דינאמית כל הזמן" זו מציאות קוונטית בה חי העצמי הקוונטי.
(לא מזמן גיליתי שהסרט זוכה האוסקר לשנת 2022 כולל הפרס שחקנית ראשית קרוי : "הכל בכל מקום בבת אחת". זו גיבורה שמצילה את העולם מהרס, כמובן, תוך שהיא מדלגת בין מימדים וקווי זמן מקבילים.
אז מי שחושס שמטאפיזיקה זו פנטזיה…מוזמן לחשוב עוד קצת.)
אף חלקיק חומר לא יודע לחיות כך, עד כה, והאישיות בכלל זה. אף אחד גם לא יכול לומר איך זה יראה, מה לעשות או איזה פרוטוקול לאמץ, כי מעולם לא היינו שם. זה ייכתב וילמד תוך כדי תנועה תודות ליכולת לתקשר, ובהמשך ברטרוספקציה.
מדובר ביכולת שינוי מאוד גדולה, לא נטולת אופוזיציה פנימית, ולכן זה בגדר פוטנציאל אישי.
הפריצה הפנימית אינה מכוונת לקריסה אלא כדי לחוות את ה"בלתי אפשרי" הופך לאפשרי ככל שהסמוי הופך לגלוי.
ברמה אנרגטית, כדי שזה יקרה, על ההסתברויות החדשות להיות בעלות תנודה שניתנת לקשירה, לסינכרון עם העצמי.
דמיינו ענן ענק מעל לראשכם מלא בבלונים צבעוניים. אם תושיטו את היד, האם תוכלו לתפוס כל בלון? הבלונים שתוכלו למשוך אליכם, הם אלו שקצה החוט שלהם מצוי במרחק נגיש, כך שאם תמתחו תוכלו לתפוס.
אלו הן הסתברויות מציאות שיכולות להפוך למניפסט, לממשות פיסית.
החלק הגבוה שלכם יודע זאת היטב, שכן כולכם תודעה אחת. אלא שבתוככם ישנו ממשק משולב, וכנגד קולה של הרוח מתעורר גם קולה של האישיות.
קול אחד אומר תפרצו! תשנו! אל תפחדו!.
יופי!! אומרת האופוזיציה האישיותית, קל לך לדבר, את הרוח, מרפרפת לך בין מציאויות בין בלונים, מרשה לעצמך ללחוש לי באוזן שעלי לדלג, אבל זו אני ששומרת על הבית.
אני זו שדואגת שלא יפרצו, שהמרחב האישי יהיה שמור, נראה לך שאפשר לדלג בין הולוגרמה להולוגרמה?
אני זו שסוגרת בלילה את כל המנעולים, מפני שאף אחד לקום כל בוקר עם אישיות אחרת, רק כי את דילגת מתכונה לתכונה כדי להתנסות.
אני הבית! טוענת האישיות, ואני מחזיקה את השפיות, את הנורמטיביות את תפישת המציאות העקבית, שמתקדמת מצעד לצעד ומיעד ליעד, שומרת שהחיים יהיו הגיוניים, ראציונאליים. כך האופוזיציה.
זה מומנטום אחר: הוא מבקש את האומץ להרים את הרגל כדי לפסוע מבלי לדעת היכן אפשר יהיה להניחה אבל לסמוך, להאמין ולדעת, שמקום כזה ישנו גם אם לא ידוע. זו הקפיצה הקוונטית בתרגום למסע הרוח דרך האנושי.
אצל אדם מפותח מבחינה פסיכו רוחנית, מתקיימת הבנה והכרה לגבי התהליכים הללו, והם לא נתפשים כבלונים פורחים באויר, אלא נשאלות שאלות כמו: מה זה אומר לגבי? איך אני אזהה זאת בחיי?
האינטלקט והשכל מתגייסים לסייע, לתווך את השילוב המתבקש בין הגיון אנושי מוכר, להכרה טראנספרסונאלית מטאפיזית.
רעיונות אלו כן נקלטים, מופנמים והופכים שגורים ברחבי העולם, עם תפישת עצמי אינטגרטיבית שאומרת: יש בי רוח, יש בי אישיות וזו מהות אחת שמסוגלת לשנות את דפוס התנועה שלה. כשזה מתרחש המציאות והחיים משתנים מאוד. וזה קורה כעת.
שלב המעבר הזה, אי אפשר לקצר או למדר אותו, יש להכיל אותו. גם אם מתקיימת הבנה אינטלקטואלית, סינכרון התנודות, שדיברנו עליו, לוקח זמן בעולם פיסי דחוס.
מה שאתם מפחדים ממנו, לרוב מוכר לכם. מה שמעכב אתכם, גם כן. מה שלא מוכר לכם בעליל זה איך לחיות את החיים, כשהעצמי האינטגרטיבי משוחרר מכבליו הרגשיים והתפישתיים.
השכל שלכם אף פעם לא היה שם, ולכן אין לכם מושג, אין לכם זיכרון כזה. זו פאזה אנושית חדשנית שמעולם לא התקיימה.
איני נוהגת לבקש מכם לשתף. הפעם אני כן. חשוב, והגיע הזמן שיותר יחשפו לרעיונות מטאפיסיים, לחשיבה טראנספרסונאלית מדעית. אז אם זה חשוב לכם כמו לי, שתפו למי שנראה לכם שיוכל להפיק ממידע זה תועלת.
שבת שלום מחובקת לכולכם
ליאורה