שלום חברים יקרים ואהובים שלי.
אני יודעת שכולם מדברים על אחדות, על אמונה, על אומץ ותעוזה. כל כך הרבה אנשים מתגייסים בדרכם שלהם, לסייע להושיט יד אם זה לחיילים שלנו שמחזיקים אותנו בחיים, או לחברים שלנו ששרדו את הסופה הזו והגיעו למקום מבטחים.
מה שאני יכולה להציע הן ההבנות שלי ותמצית שיחותיי עם הקוסמיים כדי להמשיך לשפוך אור על תהליך הטרנספורמציה שאנו עוברים.
זו חוליה בשרשרת, זה מהלך נוסף בתוך רצף מהלכים, גם אם, לאור עצמתו המזעזעת, נדמה לנו שמדובר באירוע שעומד בפני עצמו.
הוא לא.
מי שקורא כאן נחשף לאורך השנים למידע רב שקשור בהשתנות שלנו, אני מבקשת להחזיר את תשומת הלב למאמר האחרון שפרסמתי פה, ממש לא מזמן.
מקופל בו רמז עבה להתרחשויות של היום, אבל הקוסמוס כדרכו מתנהל כמו במוסד, אפשר לזהות זאת רק בדיעבד.
אני מביאה תמצית ערוכה של הדברים:
"אין זאת אלא, כי משק כנפיה של הישות האנרגטית של מדינת ישראל, משק זה מבקש שינוי מהותי.את זאת יודעים אתם ואף פועלים על פי סכמה כזו.
השמש ,על מנת שתוכלו לראות אותה, כדי שתאיר את דרככם, צריכה להתעמעם מעט מה שנשמע פרדוכסאלי ביחס למהותה המוכרת.
הכל מתעורר מבפנים, ומה שהיה אפלולי יוצא לאור.
כשהכל מכה בסנוורים- התחושה היא כאוטית.
ממשיכה לה שנה של תהייה וטעיה, אבל כן מתחילה להסתמן דרך.
זו שנה שבה גם אם הספינה מתמודדת עם מים סוערים, מה שכן משתנה זה אופן בו הקברניט מנווט ומנתב את ספינתו.
בראי השנה, שאתם בוחרים לכם כעם, ניצבת הדילמה, שעדיין שוקקת חיים, ולא תמיד אתם ערים לה בפשטותה.
בעתות של משבר קיומי לאורך ההיסטוריה, הטבע הנדודי סייע לעם זה להעתיק מקום מגורים ולהשתקע במקומות חדשים.
אתם טובים מאוד בהתחלות חדשות, שמים בצד את הכאב, את הצער, את האבדן, נושכים שפתיים וזזים הלאה. כך לאורך חורבן ועוד חורבן כך עם הגליה, כך עם גרוש והאיבה המתמשכת.
המאבק בתוככם על תפישת הבית בעיצומו.
אפשר להכיר בכך שהזיכרונות העתיקים שלכם יכולים להיאסף אל הספריות והארכיוניים וניתן לכתוב לסיפור על בית חדש.
הסיפור ההישרדותי שלכם נתמך כמובן בהיותכם מוקפים באלו המבקשים לגרשכם מארצכם. זהו מערך תודעתי אזורי הדוק ועתיק שמשקף להפליא את דילמת ההתפצלות/השתקעות הפנימית שלכם.
להרשות לעצמכם להתמקם, להשתחרר ולוותר על הזיכרונות העתיקים תהיה פרישה מפוארת של תודעה חדשה, שמבקשת להתעגן".
והנה תמצית השיחה שלי עמהם היום, בשפה שלי .
זו מלחמה אכזרית עם סממנים של משפחה, אחד כי מעורבים בני משפחה, נשים ילדים סבתות וסבים. משפחות שלימות שהשתתפו בקרב הזה בדרכן. אבל זה גם מאבק בתוך משפחה היסטורית: אלו אמורים להיות אחינו בני ישמעאל, וזה מאבק על המקום בבית אבינו המשותף: התפצלו הדרכים ונוצר/נותר המאבק.
רעיון היהודי הנודד, שממשיך הלאה בדרכו כשהוא מוחה דמעה, קובר את רגשותיו, ואת מתיו מותיר מאחור; הרעיון הזה מתפרק לרסיסים, וזה עולה לנו.
פירוק דרמה שמקורה בקרמה אינו דבר של מה בכך. אי אפשר פשוט "לשחרר".
זו ספרייה ענפה של זכרונות שאנו "מעלים באש" אם תרצו. מה שנצרב, מה שנכתב כל מה שנאסף ויצר את הדרמה של הקיום שלנו כעם נודד, לא קרה בנחת, לא קרה על כוס קפה, לא קרה תוך שסבים סיפרו סיפור של לילה טוב לנכדים.
כולנו, באופן אישי, משפחתי או לאומי, כולנו צרבנו את אוסף זיכרונותינו דרך החוויה האישית אנושית. זו שיש בה אירועי מציאות שהותירו בנו כאב, כעס, אבל וצער. זיכרונות שנרשמו, שנחתמו, שהובילו את דרכינו לאורך סיפור עלילה דרמתי מתפתח.
מה שנוצר אז, וגם היום, לעולם יעבור דרך הרוח, הבוחרת את דרכה בעולם של התנסות אנושית.
אנחנו עוברים מהפך עצום מימדים. הוא לא התחיל במלחמה הזו. עלינו לראות את רצף האירועים של השנים האחרונות, בעיקר את המאבק הפנימי שלנו, לפרק תפישות עתיקות של משיחיות, ומלכויות ולא להסכים למחזר ולשחזר עבר. מה שקורה כעת הוא חוליה באותה שרשרת.
כתבנו על זה לא מעט.
זהו המשך של אותה הדרך, וזה החלק המכאיב, הקשה והבלתי נסבל ביותר של המהלך הזה.
זה מה שבחרנו לנו כולנו, יחד, לפני שהגענו לכאן בפעם הזו.
זה מה שחתמנו עליו, כחלק מהתהוות והשתנות עצומת מימדים של פרדיגמת החיים של פלנטת ארץ, החתימות של כולנו מתנוססות שם. קשה לתפוס את זה כרגע בימים קשים שכאלו.
הלב זועק איך זה יכול להיות? שוב… והשכל מתקשה למצוא איזשהו הגיון או הסבר.
אבל- אני פונה להיבט בכם שמבין את רעיון התודעה השלמה האחת, שמבין שאנחנו היבטים של, וכי לרוח יש הגיון משלה, שלא סר למרותו של השכל האנושי שלנו.
אנחנו בתוך שינוי עצום מימדים, מי שעוקב אחרי פה יכול היה להיחשף להרבה מאוד מידע מקדים.
התפישה המוטעית ביותר, עשויה להיות זו, ששינוי תודעתי, מסדר גודל טרנספורמטיבי שכזה, יכול, בעידן חדש זה, לעבור רק דרך התודעה עצמה, דרך שינוי מחשבה, תפישה ואמונה.
זו פלנטה פיסית, הכל עובר דרך החוויה האנושית המפורטת ביותר. מה שנוצר ויצר מסה קריטית מסדר גודל כזה, עובר פירוק שהולם זאת, וזה אומר שנצטרך להמשיך להיות ערניים סביבינו לאופן שבו המהלך הקולוסאלי הזה מתגלגל.
ואנחנו נהייה גם בזה ביחד.
באהבה
ליאורה