את החלק הראשון של המאמר אני מקדישה למשפחה ענפה, יקרה לי מאוד, שמלווה היום את אחד מבניה הצעירים, אב בעצמו, אל משכנו הסופי של הגוף. זו אכן פרידה, מפתיעה, לא צפויה, מכאיבה כצפוי.
אבל לא רק ליקיריי אלו מוקדש המאמר הזה: אחרים, אני מקווה, יוכלו למצוא בו קורטוב של נחמה, של שקט, בתוך הסערה.
"ההליכה בטרם עת של מישהו יקר, היא מהלך, שהרגש האנושי מתקשה להכיל. יש סדר לדברים, אומר השכל הישר, והרגש עוקב כמובן אחריו. הוא הלך בטרם עת, הותיר אחריו משפחה אבלה וילד…הלב קטן מלהכיל.
נשמות בוחרות בקפידה את יום העזיבה שלהן והוא נמצא בהלימה שלימה ומלאה עם התוכניות העתידיות שלהן, כלומדות ביקום, כמעבר לשלב הבא או כסיום למהלך למידה ארצי.
האנושי לא בקלות יכול לפענח טיבו של סיום זה, אם העזיבה מתרחשת, על פי תפישה, בטרם עת. איש צעיר מדי בריא מידי…לא הספיק למצות את החיים, יש עוד משימות ויעדים להשלים.
עזיבת הרוח את הגוף והשלמת מעגל חיים, לא מפתיעה את המדריכים הרוחניים שלכם כמובן. בין אם זו תחנת יציאה שהנשמה החליטה לממש, או עזיבה ידועה מראש כחלק מתוכנית הלמידה האינסופית, ההדרכה האנרגטית מצויה סביבכם בכל רגע ורגע. ידיעה מטאפיסית זו, היא אולי מקור אפשרי לנחמה כלשהי, במצב בו העזיבה כה מפתיעה כה בלתי צפויה, כה מהירה. בעיקר אם התרחשה ללא נוכחות בני משפחה קרובים.
אין רגע בו אתם לא מלווים, מחובקים ומודרכים על ידי ההדרכה הגבוהה שלכם. היא זו שמקבלת את פניכם ברגע הלידה הפיסית, עוד לפני שהרופא או המיילדת אוחזים בגופכם, מושכים אתכם החוצה מהזיכרונות המתפוגגים של הבית האמיתי, פנימה אל עולם מופלא של התנסויות חדשות. הם מתווכים בעבורכם גם את המעבר מזיכרון הבית המתפוגג אל השכחה האנושית ההכרחית.
זו ההדרכה הרוחנית, שמצויה סביבכם כל העת, בכל החלטה, בחירה או צעד, לא משנה איך הוא נקלט, הובן או פורש על ידי הסביבה.
גם במצבי מחלוקת, קונפליקט או מרחק ונתק מהקרובים ביותר, אין לכם רגע של בדידות אמיתית, כי הרוח מלווה כל העת על ידי מדריכיה; הם אינם עוזבים, נוטשים או מתרחקים, רק מעט, כשהם מתחלפים, כי התפתחתם וגדלתם.
ההחלטה לעזוב, בין אם כתחנת יציאה או כמהלך ידוע מראש, מלווה אף היא על ידי המדריכים, והם שמרפדים את הדרך בה מתפוגגת הנשמה ועוזבת את הגוף.
אז אם איבדתם מישהו יקר ואהוב בהפתעה, בטרם עת (או לא), אם סברתם שזה "לא צודק" "לא הוגן" או לא מובן, טוב לזכור שההגיון הרוחני אינו דומה להגיון האנושי ויש בו את מידת הצדק והחמלה הראויים בעבור בחירת הנשמה.
כשאתם עוזבים פה, אתם באמת שבים הביתה, ולא לבד. אף פעם לא לבד.
יש לי שיח ושיג עם ההדרכה שלי על בסיס יום יומי. לפעמים אני מתנהלת מולם כאילו הם בני אדם, זאת אומרת שאני משליכה עליהם כל מני רגשות, טרוניות ופרשנויות שלי, כאילו אין אני מצויה בהרמוניה ובתיאום עימם. אז זו הזדמנות להוסיף עוד קצת מידע על הקשר שבין ההדרכה הרוחנית שלנו לנפש, לבריאותה, ולעולם הרגש בכלל.
זו פסיכולוגיה אחרת, את זאת אתם כבר יודעים.
"ההדרכה הרוחנית שמקיפה ומלווה אתכם לאורך חייכם פה, היא נושא מרתק: אין סוף לו, והיא משתנה בתקופה זו. לא רק ישויות שעוברות בחומר, כמוכם, מודרכות כעת באופן שונה היקום הוא שמתרחב באופנים אחרים.
בזכות הפלנטה הייחודית הזו קמו והתפתחו הקשרים חדשים בשבילי החלל העמוק האינסופיים.
שבילים אל גלקסיות, אל אשכולות של כוכבים נסללים, ולא בכולם הוויות חדשות מתפתחות בחלק כן. הסקרנות והדמיון שלכם לגביהם גדולה עד מאוד.
אחת הדרכים, דרכן מתבטא הקשר האין סופי שלכם עם היקום עם תוכניות הנשמה ועם האחד השלם, היא ההדרכה שלכם, והיא עובר שינוי כעת . במקרים רבים המדריכים שלכם הדריכו בנאמנות במסירות מתוך היכרות אישית שלהם את חיי החומר; חלקם רקדו כאן לא פעם.
כעת, כחלק מהמעבר, יותר הדרכה נמסרת דרך ישויות אנרגטיות שאין להן זיכרונות או הוויה שוקקת חיי חומר. יותר תודעות כאן זקוקות לסוג הליווי, שיש בו פחות עיגון ארצי ,כלומר שהניסיון הרגשי -תפישתי- חוויתי -חושי מהווה חלק משמעותי ממנה.
לא מעט אנשים מחליפים מדריכים במקצבים חדשים כדי לתמוך, אנרגטית ותנודתית, בשינויי התודעה המתחוללים אצלכם.
יודעת כל נשמה ויודעים המדריכים מתי מגיע הרגע בו מתחלפת הדרכה, לטובת יצירת מגנוט מסוג חדש, שמסוגל בתורו להניע את המערכות המשתנות שלכם.
כאשר מתחלפים מדריכים, האנרגיה שלהם מתרחקת מעט מגרעין הניצוץ האלוהי שבכם. הנפש שלכם מגיבה לחילופי הדרכה באופנים שונים, ולכן האופן בו מתחלפת ההדרכה מצויה בהלימה למבנה הנפשי שלכם.
לדוגמא, יכול להיווצר מצב בו מדריך אחד מתחיל להתרחק בעוד השניים האחרים נותרים קרובים, עד ליצירת איזון חדש, ורק אז ינוע מדריך נוסף וכך הלאה, בסגנון של מרוץ שליחים שמתנהל בהליכה. עוד זה מתרחק וזה בא.
מקצב מסוג זה, למשל, הכרחי לאינדיבידואל מסוים כדי להימנע מהתכנסות רגשית פנימית לתקופת שהייה, שאפיה האיטי המהורהר והעצוב לעיתים, אינו מתאים לו. זו פרידה.
אצל אחרים, ההדרכה כולה נסוגה כמקשה אחת, והחוויה הרגשית תהייה שונה.
הקשר עם ההדרכה מתאים את עצמו כל העת למציאות המשתנה. אין רגע ביקום, בו הוויה מפוארת ושלימה בעבור עצמה, כמו ניצוץ אלוהי, מצוי עזוב, לא מחובק או לא מלווה.
אחד ההיבטים של המצבים "הפתולוגיים", המוכרים לכם כפסיכוזה או דיכאון ועצב עמוק, נוירוזה, חרדה גדולה וכדומה, קשור בכך שהנפש מבפנים יצרה פער, רווח, בחיבור שבין האישיות והנשמה.
מצבי אובדנות, לדוגמא, מתוארים על ידי אנשים לפעמים כתחושה ש"אבדה להם הדרך".
עם זאת– במצבים מסוימים ההדרכה נסוגה וממשיכה ללוות ממרחק כחלק מההסכמות עם הנשמה. זו אינה נטישה או "הזנחה הורית", אלו הן הסכמות. מרחב/מרחק מחיבור הנפש אל ההדרכה נע בהסכמה עם תוכניות הנשמה כדי ליצור אפשור להתנסות במצבים נפשיים חדשים.
מה שאתם מכירים כמצבים נפשיים חריגים, שמוגדרים "כפתולוגיים" הוא פונקציה של הסכמה לשהות במצבי ההתנסות האלו בעבור סוגיות למידה שונות.
לו הייתם פועלים על פי תוכנה, שבה לא ניתן ליצור כל מרחק מחיבור הנפש להדרכה הרוחנית, לא היה לכם מנעד רגשי אישיותי שלם, והחוויה הרגשית הארצית היתה מוגבלת לספקטרום נפשי מצומצם.
אין לנו טוב ואין לנו רע. יש למידה היקפית הקשרית מעגלית.
אנא, שתפו את המאמר הזה לטובת כל מי שיכול להפיק ממנו תועלת.
דרך צליחה לשבים הביתה.