לא מזמן כתבתי פה על המשיחיות הדתית המתעוררת כביטוי להתעוררות זיכרונות עתיקים :
"האנושי, במדינת ישראל וציון החדשה, מבקש את הגדולה ואת השכינה…הוא קודם לובש צורה משיחית מפני שכך הזיכרון העתיק שלכם מדמיין שכינה ומלוכה… "
הנה מה שהגיע לאחרונה- ובו רעיון לא קל לעיכול: איך להביט על כל היש גם בשמחה. אישית אני נשאבתי לזה. הרהרתי וחקרתי בתוכי, איך למצוא מקום לכל התחושות הרלוונטיות, וגם למצוא שמחה. וכרגיל, התשובה לשאלת ההכלה הלא שגרתית הזו אינה, לפחות בעבורי, במונחי הפרשנויות המוכרות או הראייה המוכרת של המציאות. נדרשת תפישת מציאות חדשה.
משאירה לכם את האתגר הזה, כל אחד והבנותיו.
"עצרו את העולם: אני לא בטוח שאני מוכן להיוולד מחדש פה! לא מעט חשים כי העולם הפך פוגעני דורסני וכי הוא לא מקום בטוח. לא מתכנסת עדיין ידיעה כי יש לכם את שנדרש, לא רק כדי לשרוד את החיים החדשים, אלא כדי לחיות אותם בשמחה.
מדובר בלידתה של הכרה, אידאה מזוקקת, האומרת, שאת כל המתרחש כאן אפשר לקבל בשמחה.
זו לא שמחה של: "איזה יופי שכך קורה", אלא שמחה על האפשרות שנוצרה לשאוב מודלים חדשים לראיה, הכרה, הכלה, עיכול ובינוי המציאות, גם כאשר היא אינה מתנהגת על פי רצון או צפי.
זהו האדם החדש.
הוא ער למתרחש, אינו מרכין ראש בפני האירועים או מזלזל בהם- לא משם באה שמחתו. זו שמחה שמלווה את החיים עצמם כאומרת היא: גם זה שלי וגם זה.
זו הכרה צלולה, חדשה, מלוכדת עם היש, עם האינסוף ובעיקר עם העצמי האותנטי הקדום, שלמד ועדיין לומד לזהות את עצמו ולדעת מיהו? ומי הוא לא.
מה נכון לו? ומה לא. היכן הוא מרגיש חפשי, משוחרר והיכן חש כבלים, כפייה, הכרח ועול שלא במסגרת הנכון.
האדם החדש לא יכול יותר לעכל את המציאות בעזרת אותם איברי עיכול, ששימשו אותו עד כה. אל המציאות החדשה הזו אתם מתקשים להיוולד. אינכם בוטחים עדיין לגמרי באיברים החדשים שלכם.
אתם זקוקים למילות עידוד ודחיפה ממיילדת טובה ואוהבת, אך גם אסרטיבית, שיודעת כי אי אפשר להישאר בתעלת הלידה יותר מדי. זה לא מקום להיעצר בו.
אתם תמשיכו ואתם תיוולדו. וגם אם זה כואב ומתסכל, וגם אם אתם משוכנעים שהתנאים, העולם, המציאות, האנשים החיים בכלל, שמחכים לכם אינם אותה עריסה וורודה מקושטת, עם שמיכה רכה ושני הורים ממתינים- המציאות עדיין מחכה לכם.
לולא היתה מחכה לכם, לא הייתם בוחרים להיוולד פיסית ולמקם את עצמכם בעולם זה בארץ זו בימים אלו.
ואכן, הקצוות מתעוררים ביתר שאת, זיכרון של עם, היודע את עצמו כנבחר, בציון השוכנת בדד ומוגנת על ידי שכינת האל. ציון המלוכנית, המשיחית, המקודשת בבתי מקדש, וככל שצרים עליה יותר, וככל שסובבים אותה ומנסים לנתץ או להשפיל כך מתחזקת תחושת המלוכנות, שאומרת: הפעם ציון בגדולתה.
חיכינו אלפיים שנה ויותר, חיברנו את התקווה ויבשנו את הביצות, התכנסנו בגיטאות, בבתי כנסת, התפללנו וכאבנו מבפנים, על כי השאר אינם רואים את הגדולה האמיתית, אשר אותה אנו משמרים: אנחנו מבטאים את תודעת השומרים.
המאבק בתוככם הוא על תפישת השומרים. מיהו השומר האמיתי על תודעת ציון? מיהו אשר מגן על ההתעוררות הנכונה? מיהו שיודע לתת את הכותרת לסיפור האמיתי, אשר עליו תודעת שומרים מגנה בחירוף נפש? מיהו השומר האמיתי? זהו המאבק.
נאמר את מה שלא נעים לשמוע: הכל היה נחוץ. הכל רועש ורוגש בעבור התעוררות תודעתית שלא היתה כמוה.
עד כאן הידוע, ומכאן הנבצר. תודעה בנבצרות היא תודעה שטרם חתמה כתבה והחליטה איך? על מה? ודרך מי היא שומרת מכל משמר על ציון בגדולתה.
ויש פה גדולה ויש פה קדושה: אין זו הפעם הראשונה שאנו מזכירים את האנרגיה המקודשת המצויה פה. משאבי אנרגיה חכלילית (אדמדמה), מיוחדת במינה, מצויים בארץ מיוחדת זו. בין החומות ובין הנהרות. בין ההרים ומתחת למבנים מסוימים. לא רטט אחד הוא, לא מסתור או מערה אחת, ולא כהן אחד.
מצטברים, זורמים, נמשכים ונוהרים רטטים אלו מכל המקומות המקודשים אנרגטית בארצכם. עושים את דרכם למקום אחד מיוחד תת קרקעי, אשר אוסף אליו בסבלנות ובאהבה את כל הנהרות, את כל הפלגים, את הזרמים האנרגטיים שהתעוררו מרבצם ומשנתם. מגיעים הם בקצב שלהם מי מהר מי איטי, מי דוהר, ומי הססן והכל מתרקם ומתנקז אל מתחת להר הבית.
אין זה אומר שהר הבית, כמקום פיסי עומד להרעיש שוב. מכאן יצאו רטטים רטטים זהובים זהובים זרמים של עוררות מכל מני סוגים גוונים, הבנות ופרשנויות . את מה שמתעורר את מה שכרגע קורה אי אפשר לעצור ואי אפשר להחליף. מטרתו עוררות תודעתית שלא היתה כמוה.
תעבור שנה קלנדרית, יירגעו במעט הדברים וישתנו, והחיוך יתחיל לשוב אל פנים לא כי עטרה חוזרת ליושנה, אלא כי יותר אנשים יבינו חירות אמיתית מהי.
חיוך פנימי, שיעורר מבפנים רצונות ותשוקות, הבנות הרבה יותר משמעותיות מכל מה שחוויתם והרגשתם עד כה.
יש לכם תפקיד כלל עולמי והוא דווקא הסטה של תנועה אנרגטית אדירת מימדים אל עבר הכרה מחודשת בחירותה של הבחירה בנושא האלוהות. משאלוהות כבר אינה נתפשת כמגולמת באדם (מלך הנבחר על ידי האל) בקבוצה מסוימת (דת) בתפישה אחת (פוליטיקה) במבנה (בתי כנסת כנסיות וכו) או ברעיון מסוים שאחריו נוהה הקהל.
חיוך שאומר: ואוו !!! הייתי פה כל כך הרבה פעמים!! איך לא הבנתי את אלוהותי הפנימית?
או אז יתקשרו ויתרקמו, יצאו במחולות, יתפזרו ושוב יתאגדו אותם נחילים אנרגטיים אך -בקונסטלציה של מודלים חדשים.
תצורות וסמלים, רעיונות וזהרורים. השמיים יכילו קיבוצים קיבוצים, כוכבים כוכבים, סמלים סמלים שמתעוררים, זוהרים, כבים ומתעוררים, על פי מקצבים חדשים.
או אז מתעוררת ציון, נרגע מעט הר הבית, והשכינה מתפזרת על פי רצונותיה החדשים ושולחת קרניים מחוייכות, שמשות וירחים אל קצווי תבל.
עולם במהפך הוא עולם של תהפוכה מ-"בראשית ברא" ל "בראשית בראתי" – עוד יהיה עליכם להתאזר בסבלנות."