להיות חלקיק או להיות גל? שינויים נפשיים בתקופה של התמרה אנרגטית.

נניח שהנשמה שלכם, במעברי חיים קודמים, ויתרה, נכנעה למציאות חיים שהיא לא יכלה להתמודד איתה, ועזבה יחסית מוקדם. הרי זה קורה כל הזמן לאנשים לא? שהם מרגישים שהחיים "גדולים עליהם" או מורכבים מדי. לא כולם עוזבים את הגוף אבל הסיטואציה אינה נדירה.

בואו נניח, שזה קרה לכם הרבה יותר מפעם או פעמיים, שהנשמה נכנעה, לא הצליחה לעמוד באתגריה ועזבה. מוצפת בתחושת אכזבה וחוסר אונים היא בוחרת בתחנות יציאה כדי ללכת, בגילאים צעירים, יחסית.

נניח גם, שבחיים האלו, בתקופה של טרנספורמציה ושינוי פרדיגמה תודעתית, היא מגיעה עם תכנית אחרת, מצוידת בכוחות ויכולות להתמודד. הפעם, אומרת הרוח, מצדה לא תיפול!

 

האם אתם תדעו מזה, בהכרה המודעת שלכם? אם כן איך? (בלי תקשור, לא חכמה). הרי מצד אחד, החוויה, שנאספה במעברים הללו של כניעה, ועזיבה בטרם עת, נאספת ונרשמת. מאידך, הפעם זה לא בתוכנית, יש סיפור אחר. אז מה קורה עם הזיכרון שנאסף? עם חוסר האונים ותחושת הכישלון? מתפוגג מחוסר עניין לציבור?

 

לו היה בכוחם של שינויים בתוכניות חיים בלבד לפוגג זיכרונות קודמים, היינו די מובטלים פה. אלא שהזיכרון יכול בלי בעיה להתלבש, כלומר להיות מושלך על תוכן אחר, שכן רלוונטי לחיים העכשוויים. במקרה שלנו: חשש לא מבוסס ממחלה קשה, או חשש לא ברור מחוסר יכולת לשגשג, להצליח ולהתקדם בחיים.

אלו ועוד, יכולים להוות ערוצים לזיכרון של מוות בטרם עת מהסיבות שתיארתי.

מאחר שמדובר ברצף של מעברי חיים מסוג זה, האפשרות לשגשג ולפרוח, להתפתח ולהצליח, פיזית, נפשית, מקצועית או פיננסית, מעבר לנקודת זמן מסוימת, "מגרדת" את האישיות דרך הלא מודע, ומטפטפת דרך חששות שונים.

 

זהו סיפור אמיתי מהקליניקה שלי ואני משתמשת בו כדי לדון בשאלה, שמעסיקה אותי כחוקרת לא מעט: למה לי??  למה לה? או לכם?? איך להבין בחירה חוזרת ונשנית במציאות חיים מסוימת, מעבר להסבר שמבוסס על רעיון ה"תיקון הקרמתי".

 

מדוע בחרה הנשמה שלא להיות מסוגלת לחיות את החיים, לאסוף תחושת אכזבה וכישלון מעצמה יותר מפעם או פעמיים?  נשמע תמוה.

 

 

הנה הקוסמיים:

"היו לא מעט פעימות, בהן הנשמה נכנעה, לא הצליחה לעמוד באתגריה וויתרה. היא מוצפת בתחושת אכזבה וחוסר אונים ובוחרת בתחנות יציאה בגילאים צעירים, יחסית.

העומס הנפשי שאת חשה, לא שייך רק ליומיום שלך ולמה שהוא מביא. יש עומס רגשי מנטלי והוא שייך לכניעה של הרוח בעבר, שלא למצות את החיים עד תום כי "יכולה תמיד להיות תפנית בעלילה".

אני לא יכולה להכיל את החיים כמות שהם- אני הולכת".

 

"אלא שהתשובה אינה במונחים פרטניים. התשובה היא במונחי הכלל, הקולקטיב.

במסלול החיים, כל רגע ורגע הוא בעל משמעות, ועם זאת אור מיוחד מכוון "לגראנד פינאלה": לעת בה הפלנטה מגיעה לשלבי הטרנספורמציה האנרגטית הנוכחית. היא, הגלקסיה והיקום כולו עוברים התמרה".

מקסים, אני חושבת לי בקול רם, אבל איך הנשמה ידעה אז, בכל המעברים ההם על הגרנד פינאלה של היום?

 

הקוסמיים:

"איזון אנרגטי מתקיים בכל רגע ורגע בין אור ואפלה, והוא אינו מפריד בין תודעת הפרט לתודעת הכדור והקולקטיב.  קשה לעכל זאת.

אדם מחפש להבין את עצמו ואת דרכו, כמוך למשל: את מנסה להבין מדוע נשמתך הסכימה להיכנע לקשיי החיים הרבה פעמים?

פה ההבדל שבין העצמי הנשמתי לעצמי האישיותי: הרוח יודעת מהן האפשרויות השונות שלה באופן מרחבי בו זמנית, מה שבעבורכם הוא עתיד נסתר ולא ידוע.

 

עבור הרוח, הכל קיים ב – עכשיו, כך שהיא יכולה לראות פוטנציאל כעכשווי ביחס ליותר מנקודת זמן אחת. כמו ממשק קוונטי של סופרפוזיציה, בו חלקיק יכול להימצא בכמה מקומות בו זמנית.

ככל שהחיים נמשכו הרוח ראתה פוטנציאלים ואופציות, כולל זו של החיים הנוכחיים. היא הסכימה לכל ה"עכשווים" כי הזמן ביקום אינו ליניארי. רק בשבילכם דבר קודם לדבר, כי אתם חיים על פי עקרון הסיבתיות. אתם רגילים לנתב את העתיד בהתאם להווה. הרוח מסוגלת לנתב את ההווה בהתאם לעתידים פוטנציאליים, שעבורה הם "עכשיו".

בשביל הרוח "עכשיו" זו פוזיציה מרובת אפשרויות.

.

 

נשמות ידעו, שכשתגיע שעת התמרה, תהיינה להן הזדמנות לבטא ולהגשים את האור המיוחד שלהן באופנים חדשים.

תחשבו על מאגר האור שהוא אתם, כקיים באופן נצחי ואין סופי. דמיינו שהאור שלכם מנתב את דרכו באופן דינאמי ממקום אחד לאחר על פי תכנית מסוימת. הוא כל הזמן שם, בתנועה, בכמה מקומות בו זמנית.

מאחר שהאור יודע להתנהג גם כגל אינסופי וגם כחלקיק מובחן בו זמנית, בחוויה האנושית (חלקיק) אתם ערים רק למה שהחושים קוראים לו- הרגע הזה -והוא רגע יחידני ובלעדי. אתם לא ערים למאגר העל זמני שמצוי באין ספור מצבים (הגל)  לכן מה שמגדיר את החוויה שלכם, זה המבט העכשווי שלכם על מה שיש.

 

עם זאת, המאגר תמיד שם והאור תמיד ישנו, והכל קשור לאיזון של הפלנטה כולה, לא רק לאיזון הפרטי שלכם.  אתם שותפים ליצירת האיזון הקןלקטיבי הזה.

אתם משתתפים במהלך קולקטיבי גם אם אתם ערים לעצמכם בלבד, כלומר, כשהרוח הסכימה להתגשם כחלקיק חומר שחווה קשיים, היא במהותה האותנטית לא מצויה בשכחה כמוכם. היא ערה לריבוי הפוטנציאליים ויודעת שהיא חלק ממאזן אנרגטי פלנטרי כלשהו".

השינויים התקופתיים משפיעים על הנפש, לפעמים אף באופן אקוטי, מפני שכדי לצמוח בעת הזאת צריך שקט- לא פעולה. על כך אכתוב בפעם הבאה.