היי ידידי
חנוכה בפתח. אין לי פרשנות חדשנית על המכבים או על הסופגניות. גם על האור נכתב כבר מספיק.
אתמול מישהו שאל אותי אם אני רואה איזה מכנה משותף בין האנשים שאני עובדת איתם בקליניקה, האם יש איזה נושא כלשהו שמעסיק אנשים במיוחד?
עניתי שאני לא רואה נושא ספציפי משותף, אני כן רואה תהליך משותף: אנשים אמיצים אלו, מתחבטים, מתלבטים ומחפשים את הדרך ל"פרק" את התודעה הישנה שלהם ולגעת בחדשה.
הנושאים הספציפיים בתהליך משתנים מאדם לאדם כמובן.
אחת הבקשות מהקוסמיים היתה בקשה למסר תומך, מרומם. משו שיכול להאיר את הדרך שיש בה עליות ומורדות, אור ואפלה.
אהבתי את המאמר הזה ואני מביאה אותו כאן לכבודכם, לכבוד חג האור ולתפארת התודעה החדשה.
אם לא יצא לנו להפגש, אז חנוכה שמח!! ושימו ברקס על הסופגניות.
הנה הקוסמיים:
"האתגר העומד בפניכם, הוא אתגר ש"לא מן העולם הזה". הוא מתאים לעולם בתנועה, והוא קיים כאפשרות בעולמות אחרים ולכן הוא לא מן העולם הזה.
אתגר שלא מן העולם הזה שייך ליכולת להביט על החיים ועל כל מה שקורה בהם באופן חדש. להביט על העצמי, שנע מרגע לרגע, כאילו אין זה משנה מה הוא עושה או לא עושה.
בעולם פיסי, מוכר לכם, ברור שזה משנה: כל פעולה לכל כיוון יוצרת מודלים וכיוונים שהנחו אתכם. למדתם כי מה שתעשו יקבע את העתיד, לכן זה משנה.
אך בתוך המציאות, שהתודעה הפלנטרית והפרטית שלכם מתקדמת אליה, ישנו חוסר משוא פנים שרואה את הכל באותה עין, באותו מבט.
זה לא מבט אטום, או מזוגג, זה לא מבט עיוור או עקר, שלא יכול אלא לראות את הכל באותו האופן. לא.
זהו מבט כולל ואוסף, מבט שיש בו תנועה עוד לפני שהיא מתקיימת. תנועה שמצויה במבטה של האלוהות ומקופלת כפוטנציאל גולמי. אז בוודאי שאין זה מבט עקר או מהופנט.
המבט הזה רואה אתכם עם כל הפוטנציאל שטרם התממש, כי הוא גולמי עדיין, את כל מעשיכם, מחשבותיכם ורגשותיכם באותו האופן.
מבט שוויוני זה בתוככם, מגולם כנקודת השוויון: זו נקודת הערך העצמי, שם אתם פוגשים את הנקודה העליונה, הזוהרת והעמוקה ביותר, שמסמנת כי לקיום יש ערך בעבור עצמו נקודה.
לרבים מכם קשה עם הנקודה הזו, כי לא התרגלתם לראות את עצמכם, כמי שמביטים עליו באופן שווה ערך ואוהב באופן שוויוני.
מבט האל על היקום, אינו רק מבט ער, עם שלל האפשרויות המגולמות בו, והוא לא רק מבט שפורש כנפיים ואומר: כולכם בני ובנותי, הוא גם מביט באהבת אין קץ על כל ברואיו.
עד כה הרבה מכם לא יכלו להפנים מבט שכזה: הוא לא גדל, צמח או שגשג מספיק במסגרת תכנית החיים שבחרתם לכם, לכן אין לכם שאריות ממנו לימות הקרה, כפי שרבים חשים כעת.
אתם מתקשים להושיט יד פנימה ולומר: בסדר, אני עובר תקופה מאתגרת, לא נעימה מחפש את דרכי, מתקשה פה ושם, אבל אני יכול להיתמך על ידי חלקים בסיסיים בתוכי, שאינם משתנים, לא משנה מה קורה לי.
חלק כזה, שאהבתו אינה משתנה כלפי העצמי, לא משנה "מה קורה לי", זהו בדיוק המבט שכל ניצוץ אלוהי מביא אתו. זו השלוחה האלוהית המופנמת, אש התמיד, כמו סיפור נס חנוכה.
כשהנשמה מתחילה להתגלגל פה, חלק התמיד של הניצוץ מתחיל "להתלבש ולהתכסות" בכל מני דפוסים אנושיים, ואורה של אש התמיד מתעמעם. זה מגיע למצב, שהאנושי הוביל את החיים, והייתם צריכים לקבל את המבט האוהב הזה מבחוץ. "היודע" הפנימי התעמעם והאנושי רצה לשמוע על עצמו דרך אחרים, לקבל תמיכה מבחוץ. לקבל תחושה שהוא אהוב מוערך, שהוא שווה ערך מבחוץ.
כך התהפכו היוצרות מפני שהניצוץ, אורו הועם מבפנים.
בסיפור האנרגיה החדשה, המלבושים האלו מוסרים מעל הניצוץ האלוהי, כחלק מההתפרקות הפרדיגמה הישנה. אתם בתוככם מגלים איזשהו כוח פנימי, שמוביל אתכם להניע את עצמכם, לרצות או להתרחק מדברים, להגיע למקומות שלא הגעתם אליהם קודם. אתם תוכלו להרגיש באופנים חדשים, לחשוב מחשבות שלא חשבתם קודם.
אתם מגלים את זה ונחשפים לרעיונות הללו במגוון דרכים, אך החשיפה לרעיונות ולכיוונים החדשים מקיפה אתכם בכל מקום.
אפשר עד אין סוף לקרוא ולשמוע על העידן החדש, אך לא רבים הם אלו שנותנים לרעיונות אלו לחלחל אליהם פנימה באמת ולעורר שינוי טרנספורמטיבי שנוסך שלווה. יש נושא, שבני האדם מתקשים לקלוט ולהפוך אותו לשלהם.
השינוי אומר: אני יודע שאני אהוב, לא משנה איך אני נראה, מה אני עושה או אומר. נשמע פשוט? זה אתגר חייכם- באשר אתם לא משנה מי אתם ומה אתם עושים. אין נשמה שאינה מגיעה לכאן עם אוסף רשמים, תהיות והתנסויות, שקשורות לשאלה/תחושה/דילמה: האם אני אהוב/ה כמות שאני?
אותו מבט פנימי שווה ערך, שהוא חלק מההתעוררות שלכם אל אהבת האל, לשלוות האל האינסופית, החלק הזה, כשהוא מתעורר ומתפשט, פחדים מתפוגגים מפניו.
"באנו חושך לגרש"- אם תרצו. "בידינו אור ואש". אלא שאין האור מוביל מאבק כמו בהיסטוריה המוכרת, הוא מוביל שלווה. גם אם תרצו להוביל מהלכי שינוי עמוקים: תעשו זאת לא מתוך הקצנה ולא מתוך בעירת הפחד, שיוצר קיטוב והחרגה, אלא מתוך ראיית השלם כהרמוני.
אכן, אתגר אמיתי לעולם כולו ולמדינתכם במיוחד.
פה יכול להתחולל השינוי העמוק ביותר, גם אם מהלכי החיים מבחוץ נותרים על כנם.
אז מתנחל מבפנים שקט, שלמרבה הפליאה הוא הבסיס האיתן ביותר ליצירת שינוי במציאות, כי אתם רגילים לשינוי שמקורו בפעולה, בעשייה.
לא צריך לפעול שם – צריך להיות.
בחוויה האנושית הרבה מכם מצויים באיזורי הפעולה, שואלים איך לפעול כדי להיטיב עם נושא כזה או אחר?
זו הפרדיגמה האנושית המוכרת, אתם סוקרים דרכים, אפשרויות ופעולות.
הרבה כעת נאבקים בתוכם בשתי רמות: ברמה האנושית המודעת, חלק מזהים תחושת עצב או מלנכוליה מסוימת, התכנסות, שעורכת בדק בית לגבי ההישגים שלכם.
לחלק השני, שרוצה לפרוץ את מעטפת השיקולים האנושיים אתם פחות מודעים.
אתם מבקשים מעצמכם שחרור פנימי: שהניצוץ האלוהי יתרחב ויתרווח ויאיר אתכם במבטו האוהב והשליו של האל, לא משנה מה אתם אומרים, במה אתם עוסקים או איך אתם חיים. האנושי לרוב סבור, שאם מבט האל נח עליו חייו אמורים להשתנות לאלתר: מדוע איני מקבל את זה וזה ? או- מדוע זה וזה לא נעלמים מחיי? ולמה ולמה…
הפרשנות האנושית אומרת, שכשהאל מביט עלי באהבה, הדבר אומר שהוא מעתיר עלי מחסדו. אז איפה החסד?? מדוע אינו מתורגם לפרקטיקה? לדברים הקונקרטים של החיים?
אלא שמבטו של האל אינו פעולה, אלא אהבה עם כל התנועות המגולמות כפוטנציאל.
כשתסכינו לתת לניצוץ האלוהי האותנטי לפרוץ את מגבלותיו, תתרחב תחושת ההשתייכות האהובה שלכם לכל דבר ולכל אחד. אז יכולה ליפול עליכם שלווה, שאינה בהכרח אומרת שתקומו מחר בבוקר וחייכם ישתנו באחת.
אין זה משנה איפה אתם, ואם אתם "מצליחים או נכשלים", חברותיים או מסתגרים או כל אלמנט אחר, שמקורו בפיצול המוחי שלכם, שכן מבטו של האל מביט על השלם כולו באהבה.
כדי לחוש באהבת האל ובחסדו עליכם רק להיות מי שאתם. צריך אומץ לקבל את זה כי המוח האנושי עסוק עדיין בשיפוט, במדרג ובתנאים.
כשבני אדם מבקשים את תמיכתינו אנו מוסרים את הדברים האלו, שהרי אין ביכולתינו לשנות את מצבכם הגופני, או להמציא בעבורכם עבודה, בן זוג או משפחה. אנו חושפים בפניכם את היותכם אהובים ושייכים בכל רגע ללא משוא פנים.
יחד עם זאת השינוי בידיכם: מה יקרה לחייכם כשתאמינו ותפנימו את הדברים הללו? איך תחושה עמוקה ויסודית זו תשנה אתכם ואת חייכם, כשהרעיונות הללו יעשו את דרכם מרישום קוגנטיבי להוויה מוטמעת שאינה תלויה בדבר?
לכן אנו אומרים לכם: התעוררו!! אין אנו מעניקים לכם דבר מה חדש שלא היה לכם קודם. אנו רק מעוררים אתכם למי שאתם באמת. תנו לעצמכם להרגיש זאת בלי המלל הביקורתי הפנימי: "איך יכול להיות שאני אהוב ושווה ערך אם לא השגתי את זה ואת זה?
מה הקשר? אין קשר.
זה הפרדוכס שלכם: אין קשר עד כדי אבסורד. גם אנשים שבעינכם התנהגותם לא ראויה, הם לא אנשים שהאל מסיר מהם את מבטו.
אין ספק: בעזרת אותו מדרג מוחי ביקורתי שלכם יצרתם עולם לתפארת, עכשיו זה הזמן לחזור הביתה."