האם יש ליופי אותה משמעות וחשיבות בעולם המתחדש? האם ישנו מושג כמו יופייה של נשמה?

בוקר טוב חברים

מעניין איך אנו נעים במעגלים, גם כשאנו משוכנעים שהחיים שלנו תמיד נעים קדימה. זוכרים את הפילוסופיה היונית הקלאסית? את אפלטון ואת תורת האידאות שלו? החבר'ה שם, בין משתה אחד לאחר, היו להם הגיגים על ערכים גבוהים אוניברסאליים, כמו למשל אידאת "הטוב". לא הטוב הפרטי של כל אחד פרטי אלא "טוב" כרעיון נעלה שממנו נגזרים כל ההיבטים הפרטניים.

מדהים לחשוב איך תודעתם של בני אדם כבר אז נעה אל מעבר לפרסונאלי. אולי אפשר בכלל להציג את החשיבה הפילוסופית הקלאסית כאם הפסיכולוגיה הטראנספרסואנאלית, הרבה לפני ג'יימס, מאסלו ויונג. לפחות ברמה הרעיונית.

המעגליות שאני רואה בתהליכים שלנו היא בכך, שלאחר שהאנושי ממשיך למצות את ההיבטים הפרסונליים כלומר את השטויות של כל אחד מאיתנו, שנולדו עם הפיצול, הדואליות, הנפרדות והאגואיזם שלנו, אנו שבים לחקור את ההוויה הטראנספרסונאלית ממבט אחר: כעת זה לא שייך רק לפילוסופים ביוון העתיקה או למחלקה לפילוסופיה.

זה בכולנו, כי אנו נעים במעגלים גם אם אנו סבורים שהתנועה פה היא ליניארית. כמו לטפס על הר בשביל מעגלי.

אין רגע דל, אין סיום לתודעה, אין מוות. זו דינמיקה איןסופית שכל ההבדל בה הוא מידת המודעות של האדם לעצמו ולחייו;  עד כמה הוא עסוק בפרסונאלי ומתי, אם בכלל, יסתקרן לגבי המתקיים מעבר לתפישתו.

בעולם משתנה במהירות, נשים הן אלו שמניעות את התנועה המתעלה. כזכור, הפילוסופים הגדולים/דגולים/ מפורסמים היו גברים. הפרלמנטים בהם נידונו הרעיונות האפלטוניים, אריסטוטאליים וכו' לא כללו נשים, למרות שנושאים של אתיקה ואסתטיקה (לא בהכרח פיסית אלא כהלכות חיים), ככבו בהם.

הדבר דומה קצת לעולם הבישול בו שפים היו, ואולי עדיין, ברובם גברים, כך גם בעיצוב אפנה. גברים החליטו מה נשים תלבשנה ואיך עליהן להראות.

מדהים לא?

נשים הן אלו שבעצם המרד של חלק מהן בשעבוד לנראות החיצונית שלהן, יוצרות עיסוק מחודש באידאת היופי. נשים אמורות לצאת כנגד הטבע האנושי, ולהשאר צעירות. שערינו גדל כל הזמן בצבע המקורי שלו ואין לנו קמטים בשום מקום כי אנחנו אידאת היופי הפרסונאלית.

אלו, האמיצות, אולי לא שמות לב שהן מעוררות מחדש את הדיון הפילוסופי העתיק מאז, יוון העתיקה על אידאת היופי.

 

הרוח נעה כבשבשבת, והחלקים הפנימיים שלנו שמחוברים לרשת היקומית, מתעוררים ו"מתבקשים" לחקור שאלות, שמרחיבות דעתו של יקום, הפעם, לא רק של אדם.

יש בנו ליבה פנימית, שהיא חלק מהניצוץ האלוהי, הנשמה. רכיב יקומי אינסופי, שנקרא לו "קשבנו" (ק' בפתח ש' בקמץ).  דרך הליבה הזו אנו קולטים מה מתרחש ביקום. זו קליטה תדרית עדינה, אינסופית, כמו אנטנה פנימית, שכל הזמן מסתובבת וקולטת מידע מן היקום.

לא כל מה שנקלט רלוונטי, במובן שעובר לתדר מישנה, שמתמצק לעכשוויות או לנכונות לפעולה. לא הכל חודר את ההכרה והופך לממשי.  אי אפשר לכבות את החלק הזה, וכעת עם התמוססות המחיצות יותר ויותר תוכן עובר את מחסום ההכרה האנושית ומשפיע על ההוויה שלנו. מבחינתינו חשבנו פשוט מחשבה אחרת, צפינו בסרט או קראנו סרט או פגשנו אדם שעורר אותנו למשהו אחר.

התרגלנו לדון בעניינים האישיים שלנו, קרמה וסיומה, חוזה נשמה, אתגריה של הרוח, מתווה החיים, מערכות יחסים וכדומה. הכל סובב סביבנו לא?

הרי מידע, מסקרן ככל שהוא הופך להיות יותר פרסונלי, מי נרשם למחלקה לפילוסופיה ? (אני).  אנו רוצים ללמוד על עצמינו, לשמוע את עצמינו, להראות את עצמינו. (מה זה הדבר הזה אינסטגראם???)  אבל כוכב ארץ משנה יחסים עם כוכבים אחרים, בעיקר עם כוכב חמה ונוצרת הארה מסוג חדש, שאינה מוגבלת להיבטים פרסונליים פר-סה.

כולנו מתרחבים לכלל מציאות אנרגטית תדרית הרבה יותר עדינה, בה הקשרים האינטגרטיביים שלנו עם יקום, מעבר לאישי זמינים יותר ויותר.

העצמי הגבוה שלנו מקבל שדרים פנימיים, שמפנים אותנו להסתקרן בעבור שאלות רחבות ערכיות, מטאפיזיות או פילוסופיות, ורק סקרנות פנימית יכולה לקבוע אם הוא ינתב את עצמו לכיוונן או לא.

נחזור לשאלת היופי, ולו רק מפני שהנראות הפיסית מאז ומעולם העסיקה את האנושי ואף השפיעה עמוקות על חייו, על ההזדמנויות שנפתחו בפניו ומטבע הדברים על בחירותיו.

מהו יופי? מה יפה? האם יש ליופי אותה משמעות וחשיבות בעולם המתחדש?

במקביל אי אפשר שלא לשאול: האם ישנו מושג כמו יופייה של נשמה? ומה זה אומר?

בל נשכח כי עולם הרגש משתנה אף הוא, ואני שמה לב, בעבודתי, שמתעוררת שאלה מעניינת:  איך לאפשר לחווית הרגש להתעצם (להבדיל מרגש שטוח, או הכחשה /הדחקה של רגשות) אבל- שימו לב- מבלי לגלוש להיבטים דרמטיים וסוערים? יש דבר כזה?

זו שאלה מרתקת כי בעיני היא מטפלת במנגנוני ההגנה של האישיות מכיוון אחר.

האם מדובר בפרדוכס?  אנו הרי מכוונים לרוגע, לשקט,לשמחה שמתאפשרים כשסערות ודרמות מתפרקות בזו אחר זו.

זו שאלה שנוגעת לעומק הרגש ולא לתפוצה שלו, שיוצרת דרמה.

הנה הקוסמיים בעניין זה:

"עומק הרגש, עשוי ללמד  על חוסן פנימי; רגש עמוק שלא מפחד להדהד את עצמו, עד שמיתריו נרגעים ומפנים מקום לתו הבא. רגש עמוק מלמד על תיבת תהודה פנימית, עצומה, מכילה, שלא חוששת ולא מפחדת מההד שהיא מאפשרת. אין היא אזוקה או אסורה באיטום כלשהו המגביל תנועתו של רגש.

רגש עמוק ועוצמתי מעורר חוויות, של בריאה ומוות, באופן הלא מודע בעליל.

הכרה ואפשור של עוצמות רגש בלא דרמה וסערה, זו חוויה אנושית מפותחת לא שגרתית. אתם לא מכירים אותה כל כך, אבל היא מתאפשרת יותר ויותר ככל שהצעיפים ביניכם לבין היקום מתפוגגים.

ככל שמרקם האנרגיה החדשה מתרחב, מתפשט ומוטמע יותר ויותר. עוצמה ועומק של רגש שאיננו מעוגן בדרמה, יוצר תהודה שאופיינית למצבי בריאה או מעבר, מהסוג שאתם תקראו לו סיום.

מבריאה לבריאה מעומק לעומק, זה כלי הנגינה וכלי יצירת מציאות עמוק שאפשר להגיע אליו ברגע נתון. ללא פחד, ללא חשש, רגש מהדהד עד כלות, מלווה בכנפיים שמאפשרות לו להתפוגג כאילו לא היה. נוצרת ראשית חדשה, נקיה טהורה, צלולה ללא שאריות, ללא אשליות, ללא היאחזות או חרדה.

ממצה הרגש את כוונותיו, מתרפק במרחב חופשי, ונע הלאה אל אבותיו.

מה עושה הדרמה? משאירה את הרגש בחיים כמה שאפשר: להמנע מסיום, ממוות.

נושאים אלו, הם לא מטלה שיש להשיג. דרך מחשבות הרהורים, כל סקרנות, הנושאים קמים לתחייה. נרקמים, נשזרים, מהדהדים פנימה והחוצה דרך הרשת הלא ניראית לעין. מקבלים חיים משל עצמם ונותרים פזורים במרחב, פנויים לכל הובלה או מפגש.

נעים כמו לוליינים שקופצים מעל רשת ממתלה אחד לאחר, כמו קופים שמדלגים מעץ לעץ, עוברים דרך תודעה, סמויה או גלויה, רגש, מחשבה, וכל טיפוס נוכחות אפשרי, ויוצרים מעטה דקיק מתרקם והולך של נושאים, שנכון לכם, בני האדם לדון בהם. הדבר הולם את מצבכם הנוכחי.

 

זהו להיום, הבאתי שני נושאים שניתן להמשיך ולהביט בהם במבט אישי בלבד, אולם ניתן גם להרחיב את דעתינו ותודעתינו לגבי המשמעויות העל- אנושיות ולתרום בכך להשתנות הבית הגלובאלי של כולנו.

בשמחות!