אני עובדת מהבית. ארזתי את עצמי ואת המחשב, ואני בבית (של אחי ואשתו) בפורטוגל, מוקפת טבע נהדר ואלרגיה עונתית, ומקיימת פגישות בזום.
הקוסמיים שלחו אותי "להתערבל עם תדרים מקומיים ולהתרחק מהמוכר שלי לכמה שבועות" היכן שארצה. כמובן שבחרתי בפורטוגל מפני שכל משפחתי המורחבת מצויה פה, אז מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד לא?
כן, אבל לא רק. עם ההגירה באו חלומות הזויים (נטפליקס רוכשים זכויות לסדרה) לא צחוק. באחד, אני מתגוררת בבית, שבו הקירות בוכים, ואין לי לאן ללכת. באחר אני בביתה של בת דודה אהובה ומשוחחת עימה, אך היא אינה מבחינה בי, עד שאני מבינה שאנו בשני מימדי מציאות שונים שנפגשו, ועוד.
זימנתי את הקוסמיים לשיחת ברור. מי שזוכר, כתבתי לפני מספר חדשים על תהליך של ספורולציה (חדשים תגללו אחורה) שקשור בנביגה חדשה כלומר בהתחדשות התא.
כמו תמיד ניתן להביט על תהליכים ממספר נקודות ראייה: זו שתוארה כבר, השנייה קשורה לביקוע גרעין התא, מה שמאפשר לרבדים אצורים של ד נ א להיפתח (דנא פירושו פוטנציאל חדש) והשלישית מאירה את היכולת של הלא מודע לגשת לספריית זיכרון נשמתית שלא היתה זמינה; שם ספונים כנראה "סיפורי האימה" ההיסטוריים שלנו.
זיכרונות, שללא התמרה והתחדשות לא היינו יכולים להתמודד עמם, משמע לא היינו יכולים להשתמש בהם כמנוע וכתנופה להתפתחות- הם היו משתקים אותנו. כאלו שהנשמה חוסמת אותם.
הנה הקוסמיים:
"… נדבר על תהליכים פנימיים שהמודע הארצי לא יכול לאתר.
הוא בקע גרעין התא- כשהוא נבקע יש אפשרות לערוך שינויים פנימיים של כל רבדיו. כל מעברי החיים שנעו על פני גורל וקרמה, ביטאו את הגנום כפי שהוא מוכר. בבואה של התודעה להפוך הפיכה, היא אינה יכולה לעשות זאת עם אותה תודעה שיצרה את המציאות הנוכחית. צריך התמרה, שינוי הכרה.
מה יאפשר? איך תתמירו? איך תתעלו? איך תהיו אחרים ממה שהתרגלתם להיות?
סלילי ד.נ.א לא מוכרים מסתלסלים ומתרחבים מחפשים לעצמם מקום להתמקם בו. זה קורה כשגרעין התא נבקע והרובד התודעתי האלוהי הגבוה מסתלסל, משתחרר וכפי שאמרנו, מחפש מקום לעגון בו.
בקע הגרעין מאפשר לד.נ.א, שמייצג רובדי אפשרויות מימוש והגשמה לא מוכרים, להיות. רובדי אפשרויות אלו תרים אחר התעגנות כעת, מחפשים היכן ניתן להשתרש ולהתפשט אך באפנים חדשים. פריצה של מוסכמות פנימיות.
אתם לא קמים למחרת בבוקר עם שלל יכולות ואפשרויות מגולמים. זה דורש את התרכבות הרוח והחומר בכלים חדשים.
זה דורש הסכמה לפרוק והרכבה. הרבה מכם משוכנעים שכך אתם עושים אבל במסתור הפנימי עדיין נאחזים, אז אין לרובד האנרגטי החדש מקום לעגון בו.
עגינה פירושה הסכמה של כל רבדי העצמי לשינוי הכרתי אינטגרטיבי. הסכמה לחריגה מן המוכר והידוע מהדפוסים שטיפלו בעצמי וגידלו אותו פעם אחר פעם.
זה אינו קסם שקורה בלילה, הכל קורה תוך החיים עצמם.
כשנבקע גרעין התא, הניצוץ האלוהי מביט בפליאה על אפשרויות גלומות חדשות שהיו חבויות, אבל, אם אי אפשר לשנות מציאות עם אותה תודעה שיצרה אותה, יש לחבור לאזורי הסכנה הגדולים ביותר שהנשמה חוותה במעבריה הארציים, מסוג הזכרונות שהיא חסמה ולא השתמש בהם עד כה.
להכיל אותם ולא להתפרק, לזכור אותם ולא להשתתק- זה מאפשר ביטויי עצמי חדשים.
זה ספר זכרונות שיכול להפתח רק עכשיו עם התהליכים החדשים.
אוצרים זכרונות אלו אנקדוטות, חוויות, התנסויות עצומות, שהותירו חותם עז על הנשמה וללא ההתחדשות הנוכחית לא הייתם יכולים להתמודד עימם.
הדבר דומה לתלמיד שמשלים את חוק לימודיו בבית ספר, וכשהוא עולה כיתה המורה שולף ספר מיוחד, כרוך בכריכה יפהפייה. בחרדת קודש מגיש אותו לתלמיד ואומר לו: זכית! עלית!
לא היית יכול קודם להבין ולקבל מה כתוב בין דפיו של הספר. האותיות היו מרצדות אל מול עיניך, הכותרים היו קופצים ומרקדים ריקוד כאוטי ומאיים. היית קורא בבהלה ואומר: איני מבין! מה קורה עם הספר הזה?? האותיות קופצות עלי, הפרקים נעמדים מולי כמו גלי צונאמי מאיימים, והדפים עפים להם בכוחות עצמם! פחד אלוהים! תוהו ובוהו על פני תהום".
אז עכשיו לתכמנות הקוסמית
למה אני בפורטוגל? יש בי מעבר חיים טראומטי, שבו כדי לממש אהבה, בתקופה של הבדלי מעמדות ואף עבדות, כבת אצילים מאוהבת באחד מהעבדים, הייתי צריכה לבחור בין מוות רגשי (לשכוח אותו) או להתפרק ולהתפשט מכל נכסיי, מעמדי, שמי, קשרי משפחה, מוניטין, ארץ מגורים וכל מה שהיה לי, כדי לבנות את חיי איתו- כאשתו של עבד לשעבר.
זו היתה האימה בהתגלמותה. פגשתי אותה לפני כמה ימים בסיוע הקוסמיים כדי להבין ששבתי לפה כדי להתפרק שוב.
ולהיאסף מחדש.