בהמשך לפוסט הקודם (וידאו בנושא עידן של תקווה) יש לנו עוד מידע על הבריאה הראשונה ואיך היא קשורה להיום.
"לאחרונה העברנו מידע לגבי משק כנפיה של האלוהות: שכשהיא משנה את תנועתן, בני האדם מרגישים קצת יתומים באפלה, עד שהיא שוב מוצאת את הדרך לפרוש את כנפיה על יציר כפיה, והאור שוב בוקע ומאיר את הדרך.
יש סיפור לא מסופר, לגבי יחסי האנושי והאלוהות, שזה זמן הולם לספר אותו, להוביל את התודעה דרך מנהרה חדשה.
זה סיפור שקשור לבריאה של האדם. בני האדם למדו, כי לבריאה יש אב ואם: סיפורי הבריאה המוכרים יקדשו את האל הבורא, אשר בנשיפת אפו ובהבל פיו נברא העולם. סיפור הבריאה המוכר הוא סיפור כרונולוגי: כל יום וההישגים שלו, כדי שאפשר יהיה לנוח בשבת. מנגד, ישנו המדע המדבר על מפץ או סדרת מפצים.
מה שלא סופר הוא איך האלוהות הבוראת שוטטה על פני האדמה באופנים שונים, והנידה תנודות חדשות דרך מעופפים. חיות עצומות, מעופפות, מזנים שחלקם נעלם עם הזמן. חלק באו כי היה להם תפקיד על פני האדמה טרם היווצרותו של האדם.
לאותם מעופפים, הייתה מטרה, היה להם יעד ויעוד. עצם משק הכנפיים שלהם בעולם חדש זה, הביא לתנודה, שיצרה גלי הדף, שתפקידם היה לייצב את הפלנטה מבחינה פיסיקלית.
היו אלה נשרים עזים ומעופפים, רבי עצמה, בעלי יכולות לא רגילות. ייצוגים של האלוהות שהגיעה, רפרפה בכנפיה ויצרה תנאי בריאה ומחיה, יצרה ויברציות, שבראו יש מאין, כמו בהצתה.
חיבור בין רוח לחומר, יצירה ובריאה, התרחשו באופנים, שאינם תואמים בהכרח את הסיפורים, לא של המסורות, וגם לא של המדע.
מה שקורה בעולם שלכם, שייך לרפרוף כנפיה של האלוהות כבראשונה. במעבר ממציאות אחת לאחרת, כמו בבראשית, האלוהות אכן מרפרפת בכנפיה על עולמכם, והן יוצרות בהדף שלהן ויברציה חדשה.
אל תביטו על המצב כאילו אתם מצויים באפלה- הביטו על כך שאתם לפני אור גדול.
לא פשוט להפיק תועלת ממשק כנפיה של האלוהות: רוב בני האדם עסוקים במציאות החיצונית- למקסם אפשרויות, ויש, שמתכנסים ועסוקים יותר במציאות הפנימית שלהם. הם לומדים לראות את הכל כמכלול אינטגרטיבי; הם רואים מקשה אחת הרמונית ולכן מפסיקים לראות את היבטי החיים כנפרדים, ומפוצלים.
האדם החדש מרשה לעצמו להרפות מסיבה ותוצאה, ובאומץ גם מרפה מן העבר ומרשה לאקראיות להתבלט יותר ויותר במציאות החיים. הוא לומד לבטוח באקראיות ואינו חושש לשמוט את מה שמשתנה או עוזב את חייו.
המודע אומר: "בטח אקראיות! אני מבין את זה, אני שם, רק תגידו לי איך אני עושה את הדבר הזה"? הלא מודע, הוא זה שלא מספק את הסחורה, נאחז בפחדים, בחרדות, בסיפורים של "מה יהיה"?
פחד – הוא מסלול ידוע מראש. כשהוא מוביל, האנושי הולך במסלול שמטרתו לפוגג את הפחד. פחדים, שהנשמות הביאו פעם אחר פעם לכאן, מביאים סוג של וודאות, כי הלא מודע זוכר ושומר אותם, ולאורם מנתב את מסלולי המציאות.
דורש אומץ לב לא להרהר בפחד, לא לפעול על פיו, ולא לתת לו תקומה. זה לא פשוט.
אבל אז, מפיקה הרוח שבכם את מלוא התועלת מהעובדה שהאלוהות מרפרפת בכנפיה מחדש. ואומרת: "זמן לזוז! זה אור חדש וזו שמש חדשה שמאירה על אפשרויות חדשות: זה הזמן!"