שלום כולם,
אנחנו לא צופים בסרטי מדע בדיוני, אנחנו ה- סרט עצמו. בפעם הקודמת סיפרתי על חלום ששלח אותי לחקור מהי ספורולציה ותיכף, אבל יש עוד.
מכירים את הסדרה "מניפסט?" (נטפליקס) עזבו כרגע את הדיאלוגים, הרעיון עצמו. קבוצת נוסעים עלתה על טיסה ונחתה ביעד אחרי חמש שנים, כשחבריה מקושרים תודעתית אלו לאלו, וחווים מה שהם מכנים "קריאות". חמש שנים במימדים לא ידועים.
ה"קריאה" מכוונת אותם לאדם או מקום, לנושא, לכל דבר במציאות, שבדיעבד מסתבר שקשור אליהם באופן הדוק ומשמעותי. הקריאה יוצרת חיבור חושי, פיסי, חוויתי וממשי בין המציאות הפנימית שלהם לחיצונית.
לאחרונה, הקריאות אצלי מופיעות באופנים חדשים, שחוצים את גבול המוכר (פרטים בהזדמנות אחרת). אני כותבת על כך היום, מאותה סיבה שלפני עשרים שנה דיברתי, כתבתי והרציתי על תקשור ועל מדיטציה, כשאנשים עוד חששו לדבר על כך בקול רם, לצערי עדיין.
מדיטציה ותקשור כבר ממוקמים לא רע בקונצנזוס הציבורי, פלוס מינוס, נראה לי שאנו נעים הלאה אל התנהגות חומר שונה.
אני מבינה את ההתנסויות החדשות כהעמקה של המעבר, שבין תודעה ליניארית לתודעה מרחבית- אקראית, ואני כותבת כדי לשים את זה על השולחן, ולומר: כן, אנחנו מסוגלים לפרוץ את גבולות ההכרה שלנו לגבי "אפשרי ולא אפשרי" "נורמאלי ולא נורמאלי".
אנרגיה חדשה? אתחול? פוטנציאלים חדשים? זה עדיין עולם בו תפישת המציאות מבוססת- חומר- חלקיק עדיין מושרשת הרבה יותר מתפישת המציאות מבוססת גל -מרחב.
זה הזמן להתחזק בידיעות שלנו, לא לפחד מהחוויות המיוחדות שלנו, להמשיך להסתקרן לקראת הבאות.
אז מהי ספורולציה ואיך היא קשורה לכל זה?
ספורולציה הוא מנגנון רבייה מקרוביולוגי (ספורה- נבג בלטינית). מדובר על היווצרות נבגים ועל הנביטה שלהם בדרך לרבייה, התפתחות וכו.
בכדי שתהייה נביטה צריכה להיות אקטיבציה, "שוק" כלשהו. אצלינו זהו כנראה האתחול החדש שמתאפשר דרך האנרגיה החדשה.
הנה הקוסמיים:
"יש מערך תאי חדש בגוף האנושי, תולדה של תהליך שנקרא ספורולציה. המערך התאי החדש הזה (נביגה ונביטה, התחלקות והתמרה) פעיל כעת בקרבכם, באופן תאי.
מדובר בהתחדשות תאית בה מתהווה תודעה, שיש בה סמנים ומשמעויות שמקורם בציוויליזציות שנמצאות בגלקסיות אחרות.
זהו ביטוי של האינסוף, כרשת האנרגטית האחת, שקושרת את הכל לכל ברחבי היקום. מעבר למרחב וזמן, וגם מעבר לתפישה האנושית של 'איך זה יכול להיות?' מדברת התודעה באינספור קולות, כמספר האלמנטים של ה-"יש" ביקום.
ספורולציה זו כוללת אינטגרציה, בין החוויה התודעתית האנושית, כפי שנאספה ונרשמה באינספור גלגולים ברשומות האקשיות, לבין תודעה לא מקומית, חוץ גלקטית.
כעת, לאור השינויים העצומים שהפלנטה שלכם עוברת, מתאפשרת האינטגרציה הזו, והיא מתחילה להתבטא באופנים חדשים, שלחלק ישמעו כ"לא אפשריים" ו"לא נורמליים".
התודעה האנושית הופכת יותר ויותר מרחבית (האונה הימנית במוח) ופחות ליניארית.
לתהליך הזה יש משמעויות מרחיקות לכת שטרם נחשפו, זה בהתהוות דרך התהליך של אותה נביגה/נביטה תאית אנרגטית.
לא מדובר בעוד מאותו הדבר, של יכולות המוח המוכרות, אלא בפריצה מתמשכת של סף "ההגיוני והאפשרי" המוכר. מושגים כמו: "נורמאלי", "נורמטיבי", "אפשרי", "יכול להיות", כל אלו משתנים בדיוק כפי שלפני כמה עשרות שנים תקשור נחשב כהזיה ומצבי תודעה משתנים אובחנו כפסיכוזה.
תודעה מרחבית היא אקראית כמו הסינכרוניות של התרחשויות במרחב שמופיעות בו זמנית. לדוגמא:
סינכרוניות, (לפי יונג), היא ביטוי למקום בו רוח וחומר נפגשים, כלומר מציאות פנימית פוגשת את החיצונית באופן אקראי. אנשים מבלבלים אותה עם סיבה ותוצאה שהיא תופעה ליניארית, (חשבתי עליך, והנה! התקשרת).
סינכרוניות זו מתאפשרת בתדירות ובעצמות חדשות ככל שאתם ככל שאתם שומטים את המוטיבים הזכרוניים שלכם שעיגנו אתכם בתודעת החלקיק הפרטי, שחי במציאות ליניארית. (ההווה שלי הוא תולדת העבר ומנבא את העתיד), לטובת תודעת הגל: רעיון שמצוי בתנועה גלית הוא רעיון שיש לו אין ספור ביטויים שמתגלים בו זמנית.
(דוגמא פרטית: יום בקליניקה בו מספר אנשים שאינם מכירים זה את זה מדברים ביוזמתם על אותו תוכן רגשי בדיוק.
נקודת מבט של חלקיק אנושי אומרת: יש אוסף אנשים שעסוקים כרגע ברגש העלבון. זו מציאות של חומר שרואה ברגש ומחשבה אמצעי ביטוי.
נקודת מבט של גל אומרת: אני רעיון (עלבון) שמנגיש את עצמו דרך האנשים הללו בו זמנית; זה רעיון מופשט שרואה בחומר אמצעי ביטוי).
האינטגרציה בין שתי המציאויות מולידות תופעות שאתם תכנו "קסמים" או תופעות חוץ ראציונאליות. למעשה הן יכולות חוץ גלקטיות שמתחילות להשתרש אצלכם.
לספורולציה (נביגה ונביטה תאית) יש עוד היבט עכשוי: לא מעט אנשים מרגישים בתוכם כעת צורך להתרחק או לעצור, ליצור מנהרת זמן או מרחב שהייה, ביחס לרצף החיים המוכר. מעין תחושה פנימית שקוראת להם לסגת.
לפעמים אנשים עלולים להיבהל מקריאה כזו, כי היא עומדת כביכול בסתירה להתעוררות התקדמות והתפתחות התקופתית. הרוח הרי קוראת לתעוזה, ליוזמה, לסקרנות ביחס לפוטנציאל חדש שיכול להתגלות.
אם יש לכם קול פנימי שקורא לכם לעצור, ולא לפתח דברים חדשים, זהו העצמי שמכין את עצמו מבפנים לשלב הבא".
ואני אומרת: תבררו קודם שאתם לא לוקים בעצלנות או דחיינות.