שער החמלה

ראשית, שמתי לב שבתקשורים של השבועות האחרונים חלק מהאנשים קיבלו מידע שקשור ל "שערים שהנשמה מבקשת לעבור דרכם". המונח לא היה מוכר לי- עד כה שמעתי (את עצמי יש לומר) על אתגרי הרוח, על פחדי הנשמה, על מוטיבים מרכזיים בחייה וכו. על שערים לא שמעתי עד לא מזמן. אז הפרק הראשון עוסק במושג ה"שערים לבוא בם", כמו שאומרים.

שני הנושאים הנוספים שמשודכים פה הם 1 שער החמלה, א פרופו שערים, שנשמות מבקשות לעבור בו, ו 2 מערכות יחסינו עם הורינו. כמובן שחמלה אינה מוגבלת לדמות כזו או אחרת, אלא שלהורים יש מקום מכובד ומורכב בהתגבשות הדילמות, הפחדים והסוגיות ההתפתחותיות שלנו ולכך כיוונו הקוסמיים במאמר זה.

"השערים מסמנים התפרצות גדילה אצל המתבונן, הלומד, השוהה והפועל על פי רחשי ליבו האותנטיים.

אתגרים ומוטיבים מרכזיים לשינוי בחיי נשמה קיימים אמנם, ועם זאת מתרחבת ומתפרשת הכרה בעולמו הפנימי של ה"עצמי" הנצחי, וממנו אל עולם חיצוני חדש ואפשרי.

הכרה זו בכם, היא תולדה של תהליכי יקום אנרגטיים, שאינם בשליטתכם, וגם תולדה של חוסן נרכש, שמוביל דרכה של נשמה עדי מימוש מחודש. עוברת הדרך בין זיכרונות שורשיים, שהולידו פחדים נשמתים "מחוסנים מפני שינוי".

החוסן והחיסון עמד להם, לפחדים, לאורך דורות רבים, אך כעת, ככל שמתרחבת ומתפרשת הכרה חדשה, חסינותם מתפוגגת.

אלו הם השערים, שצופנים בחובם הבטחות מרומזות, שאינן מסוג גילוי העתיד, אלא חשיפה אל מאווייה של הנשמה, המשולבים ברצון האנושי הנדרש להגשמה.

השערים מרמזים, כי אנשים מסוגלים להניח תשתית חדשה ושלווה יותר בבסיס הכרתם המודעת, וכי הם לומדים לסמוך יותר ויותר על ידיעותיהם הפנימיות, ועל היכרותם עם ה"עצמי" הנצחי, האלוהי.

שערים לבוא בהם, אינם הבטחות של היקום לנאמניו, אלו רישומיה של נשמה, שנשענים על אמונתם של בני האדם בעצמם".

"כל נשמה שמגיעה לכאן, סומכת על הוריה שיוודאו שהפחדים האימננטיים שלה יתעוררו לחיים. פחדי הפיצול, פחד הפרידה, פחד הנשמה וכל הייחוסים הפנימיים, שנולדים במהלך מערכי החיים והופכים לנושאים נפשיים שמוקרנים החוצה.

הנשמה, שזקוקה להתנסויות החיים כדי לפתח ייחוסים פנימיים, זקוקה להורים, (דמויות קרובות אחרות שמגדלות), שכן דרך מערכת היחסים האינטימית איתם מתעוררים ייחוסים אלו למודעות.

גם כאשר ההורים אינם בין החיים עוד, נותר קשר תודעתי עימם, לפיכך, היבטים שלהם נותרים בחיים באופן מופנם.

באיזה אופן ניתן להביט על יחסכם עם הוריכם מחדש? האם הדבר אפשרי?

שער החמלה: חמלה הוא שער שאינו אוהב זיכרונות. הוא אינו זוכר מלבד דבר אחד. עוברת בו אנרגיית אהבה טהורה, שנשאבת מזיכרון טרום הפיצול ממקור האל. יש לא מעט הגדרות אנושיות למשג החמלה, שמערבות רחמים, אמפטיה, סימפטיה, אהבה וכדומה.

חמלה, על פי שפתינו, היא התרחשות רגשית, שנובעת באופן אותנטי ממקור האל, מקור הבריאה שלכם. שם ישנה זרימה אינסופית של רגש, שמצטרף, כמו תוסף לאהבה. החמלה רכה ועוטפת, היא נכונה בכל רגע ואינה זהה לאהבה האנושית שיש בה אובייקט התייחסותי.

יש משהו בחמלה האוהבת של היקום, שחוצה כל מגבלה או תנאי. היא זורמת אינסופית וזמינה, ומי שמטרפד את הזרימה הזו לעצמו הם בני האדם. שום דבר אינו מונע את המתנה הזו מכם. רק החלקים האנושיים, שמוטמעים ומתווים את הדרך בכל פעם, רק הם יכולים להפריע לעצמי השלם, לנפש השלימה, לחוות את אהבת האל ואת חמלת היקום שזמינה כל העת.

לא משנה לאן תלכו או מה תחוו, במרתפי האדמה או מתחת לשמיכה, באור ובצל, זו אנרגיה זורמת שתמיד זמינה בעוד המגבלות הן שלכם.

שער החמלה אינו מבקש פעולה, לעבור בו דרושה הסכמה לשכוח. שכחה ברוכה שמתרחשת מאליה ולא ניתן לשלוט בה. אנו מתארים מהלך ש "לא לפעולה" אלא "לידיעה", לתשומת לב, להכרה מודעת. זה אינו מהלך אופרטיבי.

אנו מתארים אותו מתרחש ואין אפשרות להפעיל אותו או למנוע אותו. זו תנועה נשמתית ניתנת לתיאור ככל שהכרת העצמי מתרחבת ונמזגת עם תודעת היקום.

הפעולה הפרואקטיבית שלכם אפשרית ביחס לאתגרי הרוח האחרים שלכם, אלו מכם שמודעים להם, אך כאשר תעברו בשער החמלה, יהיה זה סוג של ריפוי, שיתרחש כמו מאליו. השגתם הישגים שיצרו ריפוי במקומות אחרים ברמה אנרגטית עמוקה, כך שרצף הייחוסים הפנימיים שנאסף אין ספור פעמים ושהוביל אתכם בדרך מוכרת – נפרם.

זהו עידן של שינוי טרנספורמטיבי מהיר, לכן, גם אם נדרשו הרבה גלגולי חיים כדי ליצור ייחוסים אלו, אין זה אומר שאותו רצף נדרש כדי להחלים מהם.

מדוע לספר לכם זאת כעת? כי חלק מכם יעבור תחת שער החמלה ועשוי למצוא עצמו רוצה לחשוב אחרת על הוריו. תמצאו את עצמכם מהרהרים בשינוי קשר כלשהו עימם, או שתנקטו פעולות, שכרגע נראות לא סבירות, אך ימקמו אתכם במקום אחר פנימית וחיצונית.

כשאתם קוראים זאת, ואולי חושבים על הדברים הללו בינכם לבין עצמכם, דעו כי אין לכם צורך לבקש דבר. אין לכם דבר לחתור אליו או לחפש איך באים בשעריו. אתם כן מוזמנים לשים לב לניצוצות רגשיים חדשים, אם מופיעים בלבבכם; תפקידכם הוא לא לחסום אותם.

חסימה מודעת, או לא, שכזו היא הגנתית אישיותית, והיא מאפשרת כמובן לשמור ( ו"להשמר") על העמדה הנוכחית שביססתם, שיש בה כמובן אמת וצדק פרטיים, שמגנים עליכם ועל דרככם.

תפקידכם לא לחסום ניצוצות של חמלה, באמצעות זיכרונות שכבר איבדו ממשמעויותיהם, אבל במוח הם יכולים ליצור מחדש את אותן ההתניות המוכרות, אז אתם יוצרים מגבלות וסייגים במו ידיכם.

ללא סייגים, מגבלות וכדומה, אתם ממשיכים לפורר את מנגנון הפיצול שמשכנע אתכם עד כמה אתם נפרדים במהותכם.

בשלב ראשון רגשותיכם ישתנו, ואז מחשבותיכם ישתנו, ואז תפישותיכם ישתנו לגבי כל שהתרחש בינכם ובין הוריכם. יפתחו זוויות ראיה חדשות, תבינו נקודות מבט שונות, תוכלו לצאת מנקודה פרסונאלית פרטיקולרית, ולראות את מרחב הקשר ללא משוא פנים, כלומר ללא העדפה ברורה לצדק ולאמת שלכם, לדוגמא.

משהו בכם לא יזדקק להגנת האמת והצדק הפרטיים, ותוכלו לראות גם כאב של מישהו אחר. לא תתעורר שאלת הצדק ולא תחושו מובסים או נכשלים, על כי לא ראיתם זאת ללא משוא פנים עד כה.

זה לא יעסיק אתכם יותר מעבר להכרה כי "מישהו ראה את הדברים שונה ממני". וזהו. אין לכך כל ערך רגשי נוסף או נפחת. זהו המצע שדרכו חמלה יכולה לחלחל, כי כזהו מקור האל.

זהו שער אנושי מפואר ומופלא- הוא מהווה אחד משיאי ההתפתחות שלכם כשהוא אמיתי. לא מעט טוענים שהם פוסעים תחתיו- מעטים באמת שם".