מהי חיוניות שאינה מבוססת- השרדות?

"מתקיים בכם הרס של "משוואות פנימיות" ("אם…אז.." אם אתה לא מרגיש שייך למשפחה זה בטח מפני שלא השתדלת מספיק. אם רק תשתדל יותר..) והן קשורות לתפישת מציאות רגשית ותיקה שהיא מבוססת הישרדות.

לחיות את החיים ללא תשתית השרדותית:  זה לא מוכר. לאנושי אין זיכרון לחזור אליו שמתייחס ל- איך נראית חיוניות שאינה מושתתת על הישרדות?

תיאורית הצרכים האנושיים של אברהם מאסלו מתארת, לתפישתו, את המניעים להתנהגות האנושית החל מהצרכים הבסיסיים פיסיולוגיים כצורך בקורת גג, מזון, תחושת ביטחון והלאה למימוש והגשמה של העצמי.

האדם הקדמון סיפק קודם כל את צרכיו הבסיסיים, גם תיאוריות רגש ראשוניות מדברות על יצר ואינסטינקט.

במעבר העולמי הנוכחי, חלק מכם יתחיל להשתעשע בפוטנציאל שבו החוויה האנושית לא תהייה מבוססת הישרדות. היא תהיה מסוגלת לראות את החיים ממבטו של הבורא: שמחת הבריאה, שאינה תלויה מותנית בדבר, בכל רגע בעבור עצמו.

מדובר במעבר שהוא הכרחי, כדי להפריד בין זיכרון למציאות.

כשההיכרות של העצמי את עצמו משתנה והוא חובר לראייה גבוהה יותר, קל לו לחפש או לעקוב, אחר רעיונות חדשים כמו:

לחפש את הנקודה שרואה את הכל ללא משוא פנים. זו נקודה שמבקשת לשמוט השגות כלפי כל מה שאינו תואם את שלכם.

או- מימוש והכרת החירות השלימה, כשדבר אינו מנכס דבר לעצמו. ההיסטוריה האנושית מוצפת בזיכרון קולקטיבי, שקיים אצל כולכם, של שעבוד, עבדות וחירות. האדון והעבד השולט ונשלט, על שלל המובנים האפשריים, לדורותיהם.

מאחר שהאדם לעולם שאף אל חירותו, אובדנה הותיר הד הישרדותי רב עצמה, שמצוי בבסיס החוויה האנושית לדורותיה. לכן חירות הרגש, תוך כדי היכולת להביט על המציאות  כמו רוח, הם ממרכיבי החיוניות החדשה.

זו תורת הכרה חדשה, שקשורה למושג העצמי;  מי אני ומה אני עושה כאן? איזו אינטראקציה יש לי עם המציאות? מאין אני שואב את כוחי?  מהי אותה החיוניות שאינה תלויה בהישרדות בעבורי?

שאלות שקשורות להתעלות הרוח, ואשר יעסיקו יותר ויותר בני אדם ככל שתהליכי המעבר והשינוי יעמיקו".