לעבור מנקודת אכזבה לנקודת חן

"גם אצל בני אדם שמחים, מצליחים ופעילים, ניכרים לעיתים, בעת שינוי זו, רמזים של אכזבה פנימית.
זה חלק, שאתם מסתירים מעצמכם- שמתגנב, מדי פעם, בצורת תחושה של אכזבה עצמית. כאילו אתם לא עומדים בקצב של עצמכם, או- שיש יעדים "שצריך היה כבר להשיג אותם", ואתם לא שם.
נקודת אבל כזאת של אכזבה, היה נחמד שתהפכו אותה לנקודת חן. אף אחד לא יכול לעזור לכם לעשות את המהפך הזה, אפשר כן לעורר אצלכם מודעות אליה.
אלו רמזים הישרדותיים, של חלקים ביקורתיים, של רצון עז להוכיח לעצמכם ולסביבה עד כמה אתם מסוגלים ומצליחים.
היו ימים, שבהם נאבקתם על מקומכם, לפעמים גם על מקום שהוא מורם מאחרים: עד כדי כך חסרתם לעצמכם מבפנים.
רציתם להיראות במיטבכם- ויותר. הרמז הריגשי הזה עדיין פועם פה ושם, וכל זמן שהוא משמש כמורה דרך, הערך העצמי שלכם, יהיה מה שתשלמו עליו מחירים.
מתי? כשתרצו להוריד הילוך, ולמצוא את כוחותיכם באותנטיות שלכם, ולא ביחס לאחרים, בפשטות שלכם, ובהיכרות העצמית שלכם עם עצמכם ללא כחל ושרק. בקצב שלכם בעיתוי שלכם.
לא בהכרח אתם מסתובבים עם התחושה, שאתם לא בני אדם משיגים. חלקכם מבין עד כמה אתם כן עורכים שינויים מוערכים. עם זאת, נותרת נקודת זיכרון שלעיתים מתחבאה, ונוצרת דילמה בין שתי תפישות: משיג/מצליח או -מאכזב/מאוכזב. שתיהן נוכחות ופועמות במקביל.
אין אנו מדברים על תחושת אכזבה בולטת ומשתלטת, על תחושת חוסר הישג: ההיפך מזה. אנו דוברים על מציאות פנימית פרדוכסלית משהו, כששתי האפשרויות נוכחות אך האכזבה הפנימית חבוייה לה.
זו היא שעדיין עומדת בדרככם, מליצור את הדרך הרציפה אל השיבה הביתה, אל רטט האינסוף (ראו פוסט קודם) אל נקודת טרום הפיצול. בבית- אין רע ואין טוב, אין מצליח ואין נכשל, וכל כולכם מקובלים ואהובים, כל אשר תעשו לו יהי.
זו נקודה, שאפשר לעשות לה מסאז' רק בהיבט האנושי: אלוהים לא יסכים למחוק את נקודת האבל הזו בעצמו, כי היא שייכת למי שמסכים להיות מודע וצלול עם עצמו, כך, שהוא עושה מהלך-מהפך פרו-אקטיבי, מנקודת זיכרון לנקודת חן. אי אפשר לעזור לכם פה- זו לא קרמה.
קרמה יש בה היבט של 'ראה וקדש'. ככה זה. דפוסים קרמתים "התלבשו עליכם", והפכו למורי דרך. כרגע מתפייט לו פיוט, שמתחיל חלש וצומח, ועולה, בדמות אפשרות לעשות את המעבר הזה, אל בחירה אקטיבית, מודעת וצלולה. אל רצונות חדשים, שצפים ועולים הן במחשבה, והן בעולם הרגש המשתנה.
לא הרבה מצליחים לעבור דרך הפחדים, ולמצוא את עצמם מעבר לגלים הסוערים. יש גם כאלה שיחליטו שזו אינה דרכם וכי והפחד יפה להם.
זהו מקום בעל יופי נדיר, בשל הבחירה החופשית שלא הייתה לנשמה במעברי חיים קודמים, רדופי-גורלות, אז שימו לב, אם אתם מזהים נקודה שכזו- שלא תחסרו לעצמכם בשנית".
ואנו אומרים: פחדים– הם מנגנוני רגש, שתפקידם לתווך בין יעדיה- ליכולותיה של נשמה, שפועלת בעולם פיסי, מחזון להגשמה.
כשאנו נאבקים על מקומנו מתוך כך שאנו משווים אותו לזה של אחרים- אנו עדיין חסרים לעצמינו מבפנים, לא לאף אחד אחר.