כשאתם משנים תנודה מבפנים, אתם עוברים דרך שלושה שלבים

בוקר חברים
ליקום יש דרך מעניינת להודיע על שינויים. כמו להגיע יום אחד הביתה ולגלות שהמפתח לא רק שלא פותח את הדלת,אלא שסבלים מתרוצצים עם החפצים שלכם ומעמיסים על משאית.
אתם עוברים דירה ולא סיפרו לכם.
אז אצלי התחילה איזו בעיה בריאותית עתיקה להרים ראש ולהציק לי. לא משהו מיוחד אלא שלא שמעתי ממנה שנים, תודה.
מה קורה? התענינתי אצל החברים הלא פיסיים שלי, פיספסתי משהו?
את משנה תנודה, אמרו בחיבה. משנה רטט, ויברציה. מקסים, אמרתי ואיך הדבר קשור למערכת העיכול שלי?
יש צורך לאתחל אותה, הסבירו הקוסמיים. דרכה את מעכלת את כל התנסויות החיים ואת המציאות. כשמשתנה המציאות שלך (אתחול, איון, שינוי תנודה הכל כלול) המערכת צריכה להתאים את עצמה גם כן.
אז הנה עוד קצת על שינוי תנודה ברמה האישית שלנו. כחלק מהתהליך הכולל של אתחול העצמי.
"שינוי תנודה אומר שיש הסכמה פנימית לעבור איזושהי טרנספורמציה במהלך החיים, פה ועכשיו.
תזונה משתנה, אם ביוזמתכם או בכוח נסיבות, תפטרו מהתמכרויות שונות, תעסקו בבריאות הגוף כך או אחרת. זה כמו לערוך סריקה של מערכות החיים ולבודד את הקול האוטונומי, שבורר "מה נכון לי ומה לא, זה שלי וזה כבר לא".
מהי התנודה החדשה: ביטוי יותר קוהרנטי של רטט האינסוף. להתקרב לרטט האינסוף זו לא משימה קלה. אי אפשר לתאר, לחפון או לייצר אותו- הוא חמקמק. הוא קיים במרומז בקוד כל נשמה, כי היא אינסופית, והחלק הפוטנציאלי שמתרחב כעת כולל גם אפשרות של הארכת החיים מעבר למוכר לכם.
זה מקום מסקרן מאוד להרבה. שינוי תנודה אומר כי חלקיק משנה את תנועתו במרחב וזה תהליך מתמשך.
לכל חלקיק יש תנודה יש ויברציה, איך אני רוטט ? חלק מהתשובה לשאלה מי אני?
כשתנועתו של חלקיק במרחב משתנה, הוא לא יוצר את אותן האינטראקציות, ההקרנה שלו ברשת האנרגטית משתנה, הוא פועם בה באופן שונה, ולכן הרשת מגיבה אליו אחרת, בהתאם לפעימה החדשה שלו.
באופן הפשטני ביותר נאמר כי כך נוצרת מציאות חדשה. האפשרות לשנות תנודה קשורה לשינוי הפוטנציאלים שלכם.
כשאתם משנים תנודה מבפנים אתם עוברים דרך שלושה שלבים אותם נתאר כאן.
תחילתו של שינוי הרטט בחשיפת קוד הנשמה, באופנים שלא התאפשרו קודם לכן. כשהקוד נע בחפשיות יותר, כל מה שמוקרן ממנו, כל מה שנגזר מהחירות הזו לפני שהוא מתעלה, משתפר, עובר לגרסתו המוטבת יותר. הוא קודם עובר דרך שלב התכווצות , קמילה ונבילה, כמישה של ההיבטים המיותרים, שכבר אין בהם צורך.
משהו צריך לקמול ולרדת מסדר היום. כמובן שהשלב הזה מאוד אינדיוידואלי. יש מי שיחוו זאת ברמת הרגש. התנסויות שמביאות להכרה כי ניואנסים של רגש רוצים להתכנס אל מיצוי ולהתפוגג.
יש שיחוו את ההצטמצמות הזו דרך עולמות של בחירות בחיים שבחוץ. העולם העסקי, העולם החברי או המשפחתי, אך המוקד יהיה שינוי בטיב הבחירה. במה אני בוחר ואיך מגיב ?
יש מי שהמעבר אצלם יעבור דרך הגוף הפיסי, לרוב איזושהי היאחזות שבאה לידי ביטוי דרך מערכות הגוף . אלו הם אנשים שתודעתם בחרה מערכת פיסיולוגית מלידה, שדרכה מוטיבים עיקריים של החיים באים לידי ביטוי או עיכול.
כשיש משהו למצות, לפוגג ולשחרר זה עובר דרך הפעלה של מערכות הגוף וזה יכול לכאוב שם.
שלב זה, איך שלא מסתכלים עליו, כולל אלמנט של כאב מסויים. יש את כאב השחרור, פרדוכסאלי ככל שיהיה, כאב הקמילה והאבדן של גווני החוויה של ההרגל. ההתבססות בדרכי החיים,בניהול שלהם, בפענוח שלהם, באינטרפרטציה של העצמי את החיים.
לפתע מוטיבים אלו מתכווצים לקראת איון וזה כואב.
בשלב השני- כאשר הושלם המערך הקודם, מתחילה להתפשט תחושה של רווחה, של חירות פנימית. פה, התנודה החדשה מתנסה ובודקת, כמו ילד שלומד לרכב על אפניים, ונעזר בגלגלי עזר עד שאבא אומר: לאט לאט נוריד את הגלגלים. אבל אני אפול! אומר הילד, אז תיפול..אומר האב, אני כאן להחזיק אותך.
התנודה כבר משוחררת יותר, פחות אזוקה וכבולה למנעדים הקודמים, והיא יוצאת להתנסות. זו מביאה איתה בעיקר שתי תחושות.
האחת, תחושה של יופי והתפעלות מיופיים של החיים, והשנייה, תחושת עצמיות מובחנת וחיבור יותר אמיץ מחבק וקרוב, כמו חבר טוב של העצמי לעצמו.
תחושות אלו, בשלב ההתנסות, נעות על רצף: הן יכולות לבוא וללכת, להתעצם או להיחלש. להיעדר מעט ואז לשוב בהתפרצות מעניינת, כמו בכל דבר חדש שמתנסים בו ,אך טרם רכש קביעות פנימית.
בשלב השלישי, העצמי שכבר נע ברטט אחר, מפליג אל חוויות ציבוריות חדשות, נרחבות יותר, שבעבר נראו לא אפשריות או כחלום רחוק. המושג ציבוריות לא רומז כי שכל אחד יעמוד מול ציבור וינאם.
זה יכול להיות האופן שבו אדם בא בין הבריות, האופן בו הוא מגיב בציבור בסיטואציה מסויימת. זהו העצמי הפרטי מול הקולקטיב. יש שם איזושהי זריחה חדשנית של תנועה חדשה במרחב הציבורי, מלווה בהכרת ערך והכרת תודה בו זמנית.
זה ניסוי וטעיה, לא פחות משזה ניסוי ותהייה, המקום הזה.  יש רעיון שאומר- אני אוסף לי אל בין ידי את פרי עמלי, עברתי לא מעט. אדם מרגיש צורך לטפוח לעצמו על השכם ולומר לעצמו: הייתי בכל כך הרבה מקומות לא פשוטים. אמרתי לעצמי חשבתי לעצמי, כאבתי לעצמי, שמחתי ובכיתי לעצמי, וזו היתה דרך לא פשוטה אך הנה אני חש את הרווחה.
שינוי תנודה אינו מתרחש לעיתים קרובות. זהו מהלך עם עומק. סופר לכם על השינוי כבר לפני עשרות שנים (הכוונה לקריון). לקרום עור וגידים בחוויה הפרסונלית ולהיות מודע לה בהכרה המשתנה לקח זמן.
יש לא מעט אנשים שמבינים היטב על מה מדובר כאן אם וכאשר יוכלו ללוות עצמם במידע הזה, הדבר יוכל לרפד להם את הדרך, כשהם לומדים לקחת כל יום בפני עצמו ולעיתים אפילו כל רגע בפני עצמו.
שינויים במצב הרוח, במצב הפיסיולוגי, לא יהיו נדירים. עם זאת אין אלו שלבים ליניאריים מובחנים, גם אם אנו מתארים אותם ככאלו. אלו שלוש מהויות של העצמי שעשויות להשתלב זו בזו במערך הזמן הנוכחי.
אל תחפשו סיום של אחד והתחלה של אחר, אך בשלב השלישי ללא ספק התחושה היא כבר אחרת.
מה ילד יום? לא נדע כרגע. סיפורה של תנודה משתנה הוא סיפורו של העצמי, שמצוי בטרנספורמציה. סיפורה של הפלנטה שממזגת את תודעתה במרקם יקומי אחר.