זה לא פתיר זה ניתן להכלה

הימים האלו ממשיכים להיות מורכבים להרבה מאיתנו. מילה ברשותכם לכל הפונים אלי בעניין החיסונים, שלא הספקתי לענות להם באופן פרטי.
מה שקורה לעולם שלנו הוא הרבה מעבר לווירוס ולחיסונים. אלו הביטויים למהלכים טרנספורמטיביים רבי עצמה שכולנו עוברים מבפנים ומבחוץ. הרבה אני כותבת לאחרונה על המהלך של איון ןאיפוס של רישומי תודעה פלנטריים בדרך לפרדיגמה חדשה ולא אחזור על כך.
אזכיר רק שהמהלך הזה מעורר אצל כולנו את המרכיב זכרוני הישרדותי, כך שהלא מודע שלנו עלול לפרש זאת כסכנת כלייה, מפני שבעבר מתנו ונולדנו מלא פעמים, כי קפיצות התפתחותיות משמעותיות התרחשו ללא גוף. בבית.
כשקפיצה משמעותית מתרגשת עלינו בעודנו בחיים, הלא מודע הנשמתי שלנו מעלה רשמים של סכנת כליה והתפוגגות, ואנחנו עשויים להגיב לכך, סביב סיפור הווירוס הזה, וכל התולדות שלו.
כשפונים אלי בעניין זה, אני יכולה לחשוף בפני אנשים את הנושאים הזיכרוניים שמבקשים להתאפס מבפנים, ושעלולים להשפיע על קריאת המציאות העכשווית. אנחנו בשום מצב לא אומרים לאנשים אם להתחסן או לא. יש שיקולים אנושיים ויש אחרים, שקשורים לבחירה הזו בפרט ולחופש הבחירה בכלל.
ביום יום, אנו נדרשים לבחירות על כל צעד ושעל. זה יופיה של פלנטה של בחירה חופשית ופה גם הקושי הגדול. לאן לפנות? למי להקשיב? מה אמת ומה לא? וברוח עכשווית: להתחסן או לא?
לפתוח את המקרר ולהחליט אם לקחת יוגורט בננה או יוגורט תות, גם זו בחירה שדורשת הכרעה לכאן או לכאן, שאולי מעלה חיוך- גיחוך על השפתיים, אלא שלאנשים עם הפרעה נוירוטית של O. C. D. (אובססיבית קומפלסיבית) זו יכולה להיות דילמה אמיתית. לא מצחיק.
ברמה הפסיכו רוחנית O. C. .D יכול לבטא קושי מובנה למצות, את אחד הערכים הבסיסיים שנשמה חווה דרך החיים הארציים: חירות. תארו לעצמכם שמישהו נאבק על חירותו כמעט על כל צעד ושעל.
אנחנו רגילים לחשוב שעמים תחת שעבוד (אנחנו אלופים ביציאת מצרים) נאבקים על חירותם, שנשים תחת שובניזם גברי פטריאכלי נאבקות על חרותן, שציבור צרכנים מול קונצרנים וטייקונים נאבק על חרותו וכולי וכולי.
אבל האם חשבתם פעם שנשמה שהסכימה לבוא לפה עם "הפרעה אובססיבית קומפלסיבית" (סליחה, זו אינה הראייה שלי ; זו "שפה פסיכיאטרית" מקובלת), מתנסה בעצם בקושי אינטנסיבי מאוד, בלעשות את הדבר הבסיסי ביותר שנשמות עושות בפלנטה הזו: בחירה חפשית?
האיון הזה, שהתודעה הפלנטרית עוברת דרכו בימי מהפך אלו מעורר אותנו אל ההבחנה שבין קונפליקט שמבקש הכרעה, לבין קונפליקט שמבקש הכלה. קונפליקט אנושי מבקש הכרעה בין אפשרות אחת לאחרת (מעדיפה יוגורט בננה). באה הרוח ואומרת: מדובר בקונפליקט שמקורו בפרדוכס בין איכות הרוח הבלתי נפרדת לתפישת החומר הנפרדת והמפוצלת. זה לא פתיר דרך האנושי, אני מתנסה בלהכיל.
איך? דרך התעלות התודעה.
מה פרוש להתעלות? היא מתעלה מעל מה? מעל הצורך להכריע אם כן ואם לא? הרי במצב תודעה יומיומי חייבים לקבל החלטות חד משמעיות כמעט על כל צעד ושעל. ההתעלות היא מעל לתפישת הנפרדות, שנתפשת עדיין כמציאות חד משמעית. הפרדוכס הפסיכו – רוחני הוא בין ההכרה באשליה החושית, בתוכה יש בחירות של כן או לא, לבין ההכרה בתודעה האחת שמצויה מעל לנפרד ולמפוצל ולכן גם מעל להכרעה הספציפית. זו התודעה שמושגי האמת והצדק שהיא מכילה הם מרובים ולא חד משמעיים, ועליה אנו מדברים במאמרים האחרונים.
איך ניתן להכיל את "כל היש ללא משוא פנים"? במציאות חיים, שדורשת הכרעה קונקרטית לכאן או לכאן?
זה הפרדוכס שבין המציאות הרוחנית האינסופית, לבין המציאות הפיסית הנקודתית; זה אינו פתיר זה רק ניתן להכלה.
עוד על הקונפליקט האנושי בימים של תודעה חדשה, על התעלות וקשר עם היקום ביום א' הבא. 28.2.21 בשעה 1800 בסדנה למתקשרים איתי ועם הקוסמיים.
לייק

תגובה
שתפי