זה הזמן לפרוש בפניכם את מה שנאסף עד כה כעשרת הדיברות. לא מכיוון שמה שאציג פה היום הינו טוב יותר או נכון יותר, אלא מכיוון שזו דרך התבוננות נוספת שאני בוחר להעביר דרך מתקשרת זו.
אנו נדבר אתכם על אנרגיה מיוחדת המצויה בעשרת הדיברות הללו שהופכת אותם מפרט לכלל, מאחד לריבוי, מאלוה לאלוהים. היו אלו מסכות שלמות של תדרים אנרגטיים רבי עוצמה שנמסכו באוויר ובאווירה בעת מעמד הר סיני. רק חלק מן האנרגיה המצמיתה הזו תורגמה למלל ניתן להבנה. היה זה מעמד רב הוד אשר השתיקה יפה לו. האלם הכיל אותו והדממה היתה רבת קול. משמעותו של השקט ככלי מניע טרם מובנת לכם. אלא אם מסכימים אתם לתרגולים רוחניים מדטטיביים. השקט והדממה במעמד הר סיני היו מכוונים לאפשר לכל הנוכחים רגע אחד מתמשך של סינכרון עם האלוהות ותחושת שותפות בלתי אמצעית.
מתוך השקט, מתוך רגע הסינכרון האנרגטי, תודעה חברה לתודעה ובה האלוהות שכנה כמצלול אחיד ומתמשך בתודעת כל הנוכחים, עד כדי כך שחלק מן הנוכחים לא יכלו להכיל עוצמות אנרגטיות אלו. אלו שלא יכלו פרשו לדרכם שלהם. אלו שנותרו היו עדים לקפיצה קוונטית שתרגמה רוח לחומר באופן שעד היום אתם מנסים ליצור.
האנרגייה תורגמה למלל והמלל לבש משמעות סובייקטיבית. בדיוק כפי שקורה בפיזיקה הקוונטית. כאשר נמסר לכם המלל הוא כבר הכיל בתוכו משמעויות סובייקטיביות. הסובייקט שהטביע את חותמו על המשמעויות הערטילאיות לא היה הנביא משה, אלא כלל האלוהויות שבאותו שלב ובאותו הרגע מימשו יחד איתי רגע יקומי מיוחד. יציאתה של קרמה בראשיתית תחילית לדרך עם שחרור עם הבחירה אל דרכו. הסובייקט מורכב מרעיונות ומשמעויות מרובות מאוד.
חלק קטן מזה עבר אליכם דרך עיניים אנושיות ארציות שתירגמו אותי ואת מהותי באופנים מסוימים שאולי הולמים היו את רוח התקופה ואת היכולות שנכחו באותו הרגע. ואילו היום אשמח להעביר בעבור כל דיבר את הרעיון הפילוסופי- יקומי שממנו נגזר וכן את הפרספקטיבה הארצית הנוספת שנראית מתאימה לימים אלו.
אם תשאלו אותי האם אפשר להבין את הדיברים האלו באופנים נוספים אני אומר לכם- כן! כי כפי שאמרתי מדובר בקוד אנרגטי שתורגם למלל. קוד אנרגטי-קוסמי בעיקר אם הוא שייך לאלוהות איננו אף פעם חד-מימדי.
הכתוב אומר: "זכור את יום השבת לקודשו".
ובכן הכתוב אומר כי יש לזכור את יום השבת לקודשו. ואני אומר: זכור את יום השבת (ש' בסגול וב' בסגול: "שבת אחים גם יחד").
הישיבה בחברותא היא כה נחוצה וכה הכרחית. זה הזמן כאשר מצטלבים הלבבות, מתעוררים ומתעלים הרגשות, כאשר חיבה הופכת למעמיקה, כאשר אהבה פורשת כנפיים, כאשר קינות ונהי מוצאים מקום מסתור בליבו של האחר. כאשר קושי ותסכול מוכלים על ידי הישיבה בצוותא. נוצר מעגל תודעתי מתעגל והולך, מסתנכרן והולך, אשר כמוהו כמבנה הקוסמוס.
מדוע אתם מופיעים כמשפחות? מדוע אנו ממליצים לכם ללמוד בקבוצות? מדוע אתם מחולקים ומאופיינים כעמים? ומדוע פעלתם כשבטים? מדוע לא הופעתם איש איש רק כבעלי ייחוד כה נפרד וכה שונה?
תנועת הקוסמוס המעגלית המתרחבת והולכת נוצרת בעבורכם באמצעות מעגל רגשי אשר עובר הוא מאחד לשני, מעורר גם את הקיים וגם את שמתקיים בתוכניתה של נשמה וכך מתרחשת יצירה הנבראת מרגע לרגע, מתאזנת מרגע לרגע, פונה לכיוונים חדשים ובכך שמתפתחים אתם לאין ספור כיוונים מממשים אתם את האלוהות שבכם ואת אלוהותי.
יום השבת הוא יום השבת (ניקוד-בסגול). היום בו אתם מתבקשים לשבת בחברותא. כל אחד מכם בוחר לו מתי ואיך הוא יושב לו בחברותא. מתעלה, מתרחב, צובר כוח, צובר שמחה, נטען מחדש ברצון לחיות ולהפגש מחדש.
הזמנים הכתיבו יום שבועי מקודש ובפעם הזאת והזאת בלבד, אני אומר כי ידי היתה בדבר. ידי היתה בפרשנות הסובייקטיבית המניחה לכם יום אחד של שבת (בסגול). לעומת זאת המשמעויות הדתיות הנקשרות לעבודה או לשמחה הינם מפורשות סובייקטיביות.
חוזר אני ואומר: הרעיון הוא רעיון יצירת המעגל המשותף שמאפשרת היצירה האין סופית הקוסמית. המבקשים יבחרו להם איך וכיצד לעשות זאת ואף באיזה יום. מונחים של עבודה, בריאה, מנוחה ושקט משתנים הם ולכן התקופות מאפשרות לכם פרשנויות נוספות לדיבר הזה.
הכתוב אומר:" כבד את אביך ואת אמך".
ו
אנוכי עושה אתנחתא קצרה כדי לספר לכם על שש האלוהויות אשר אני חבר בהם. כאשר הוחלט כי שיתוף הפעולה הזה יוליד את המסע אל כדור ארץ, אל כדור של בחירה, נולדה תוכנית הדואליות אשר אין היא בהכרח פועלת באותו האופן בעולמות וביקומים שונים.
פרי מחשבה משותפת היתה זו הפרספקטיבה הדואלית. עד היום אני סבור כי היא המיטב שבמיטב וגולת הכותרת של שיתוף הפעולה בינינו. הרי יודעים אתם כי זו המכונה "אילוניס" שאלוהות עוברת לעיתים כאנרגיה נשית.
רעיון האב והאם הוא רעיון שהתפצל מרעיון ההכלה האין סופית. הרעיון של מכיל ומוכל, הוא רעיון על, שבא לידי ביטוי באטמוספירות שונות בדרכים שונות. ואילו בעולמכם הוא קיבל ביטוי דואלי – זכרי ונקבי.
כאשר מבינה נשמה כי יש בה היבטים נקביים והיבטים זכריים , בלא שהיא בעלת מין מסוים, היא מסכימה להתפעם בעולמכם פעם כך ופעם אחרת. ואולם לעולם מחויבת היא לאזן בתוכה את אלו ההיבטים. הכבוד הפנימי לשני ההיבטים הנשמתיים הוא המקור לדיבר זה.
הרי יודעים אתם, הוריכם היום שימשו בעבר כילדכם, אתם הרי הוריכם שלכם, כולכם ילדתם את עצמכם. מחליפים אתם תפקידים, מחליפים אתם סצנות, תיאטראות. ואולם הנשמה היא האחראית על התפתחותה ותוכניותיה הגם כי משתמשת היא בנשמות אחרות לצורך סיוע והשקת הרעיונות בחומר.
סיכומו של דבר עושה הנשמה מסע אל האוטונומיה הפרטית שלה. ומאחר שמתקיימים בה היבטים נקביים וזכריים מחויבת היא לאיזון שביניהם, לכבוד שבין שני החלקים, לעוצמה המשותפת שאיננה יודעת כל אפלייה. מחויבים אתם לכבד את עצמכם כשלםהמכיל שני היבטים מאוזנים: זכר ונקבה.