הכרה חדשה ועקרון הרצף החדש

בוקר כולם,
השבוע נדבר על פולריות, קוטביות, על שבבים שניתזים לכל עבר מעצמת התעופה לנקודות הקיצוניות וגם- על מה שנוצר ברווח. על תודעה חדשה, על הכרה חדשה על היכולת להתבונן על מה שמתרחש ולא להיות ה- קוטב.
את המידע אחלק למספר מאמרים כדי שלא להעמיס, כי יש לנו גם משהו על שנת 2021 אבל ראשון ראשון ואחרון אחרון.
השבוע ממליצה למי שטרם צפה לצפות בסרטון היו טיוב שלי בנושא "לפרוץ את תקרת ההכרה האנושית". במקביל, ישנו מאמר על תודעת השומרים, שפרסמתי כאן כבר לפני חודשים, וגם הוא רלוונטי לנושאי השבועיים הקרובים.
הנה הקוסמיים:
"כמו פיסה של עננים שקטים, לבנים וצחים בלב שמיים סוערים – הכרה מפציעה. כמו שמש עדינה אחרי סערה אימתנית- קרניים מפציעות ,מהססות, מחפשות את הדרך להעלות את השמש כולה.
זהו רגע – והוא לא רק שלכם, הוא של כל העולם. מיוחד הוא בעבור מדינתכם, המתחבטת ומתלבטת בקדושה החדשה שנטלה על עצמה: להוביל בעבורכם ובעבור הכלל.
קרניים בתוליות, שהנצו וזקוקות הקרניים לתמיכה, לעזרה ,לחיבוק, לאהדה כדי שיעזו, כדי שיוכלו להוביל ולהראות, כי יש עוד רבדים וגוונים של מציאות ניתנת להכרה, אם רק מסכימים האנשים לפקוח את העיניים.
מתעוררת הכרה בתולית זו, קרן לקרן, אור לאור והשמש עוד תזרח ותראה לכם כל כך הרבה ממה שהיה סמוי וחסוי. אנחנו לא מתכוונים לחשיפות מהסוג המוכר של עוד עוולה כנגד ציבור, הגם כי עוד יבואו ימים גם כאלו.
להיפך: מתחזקת ועולה תודעת השומרים; אנחנו דיברנו עליה, הזכרנו אותה ותיארנו אותה. גם דיברנו על מקומות קדושים בירושלים, שם מפלי האנרגיה אינם יודעים מנוחה, ותומכים במהפכים שמתרחשים אצלכם, כאילו האדמה בעצמה דוחפת מלמטה, מאפשרת את הערבול הנדרש כדי שרבדים מגוונים של מושג "האמת" ומושג "המציאות" יחשפו ליותר אנשים, ואפשר יהיה לערוך בחירות יותר נכונות לציבור החי בציון.
מתעוררת ומתחזקת תודעת השומרים. היא מרחפת, מגשרת מעל הפערים, איננה נוסקת לגבהים או מתרסקת באדמה, איננה טסה לקטבים ומאחזת את עצמה, צופה על הקוטב השני ויורה לכל עבר.
זאת תודעה שיודעת את עצמה. היא הולכת אחר תחושה פנימית, שיש להראות, ולהחצין דרך חדשה, גם אם אין היא מוכרת או אהובה על כלל בני האדם. לא מדובר באל או אלה חדשים, שמפציעים ולפתע כולם אומרים ואוו! רק לך חיכינו! מדובר על דרך שחובקת אנשים שמעמידים את עצמם כמועמדים להוביל בתפקידים שונים, לא בהכרח מדיניים.
אנשים שצצים וקמים מן הציבור ואומרים: זאת לא היתה הקריירה שלנו ,לא בזה בחרנו מלכתחילה, אבל עכשיו אנחנו כן עושים את זה. הם מחפשים לאסוף ולגבש.
מנגד ישנם אלו שמרגישים את הצורך להיענות ולהצטרף לחבירה של כיוונים חדשים, שלא צמחו בעולם הפוליטי מדיני. יש להם ראייה פנימית עצומה וחזקה שהם צריכים להתעורר ולשרת באופנים חדשים.
חלק גדול מהנוכחות של תודעת השומרים כרגע, היא לא רק השמירה על ניקיון כפיים. קול חדש שאומר: אני לא נכנס/ת למאבק עם אף אחד. אנשים אלו, מכלל תחומי החברה, מעולם הרוח, לא מתכתשים עם אחרים, הם לא פוגעים, לא משמיצים ,לא מכפישים. הם עושים את שלהם ומבקשים את התמיכה ואת אהדת הציבור בעבור ההכרה, שיש להם מה להציע, והשוני יהיה בדמות שינויים, שמתחילים עכשיו, שמתווים רצף חדש שבעקבותיו אפשר יהיה לדבר בשנים הקרובות על השתה של סדרים וארגונים חדשים.
לא תקראו בעיתונות על אנשים אלו, אבל חלקם כבר מתעורר, משפשף עיניים, מגלה מבפנים רצון עז לעשות משהו שונה, אם בהיבטים המדיניים, בליווי והובלה של מוסדות, או בתחומים עצמאיים שמשרתים את הכלל.
לכן, הגם שעדיין התחושה הפולארית, המקוטבת כל כך בולטת ונוכחת, כדאי להראות ולראות את הנוכחות החדשה של הצמיחה הזאת בתוככם, מכיוון שבשנתיים הקרובות אתם תתארגנו אחרת לגמרי מבחינת החיים הציבוריים שלכם, ותהייה לכך השפעה על ארגונים ורעיונות חדשים והאופן בו דברים יתמסדו.
החל מעוד שנתיים, יהיה "קול קורא" למצבים ולתהליכים דומים, שהעולם כולו ייראה, ויוכל ללמוד מכם, כפי שתמיד היה.
בתוך כל הכאוס הסביבתי ישנו צורך פנימי למצוא נקודה של שקט, למצוא את הדרך להניח לתהפוכות הפנימיות שלא פוסחות על אף אחת ואחד. עוד יבואו ימים, סוערים ככל שיהיו, אך התשתית הזאת, שמפציעה, צריכה להרגיש בטוחה ואמיצה מספיק, נוכחת מספיק כדי לאסוף את עצמה, כאילו הקרניים האלה מושיטות ידיים אחת לשנייה .
כל זה היה תלוי ועומד באוויר. לא היה ברור מתי אפשר יהיה לראות איזה שהוא ריבוד מספיק משמעותי של האנרגיה הזאת ,כדי לדווח עליה. היום הצטברה מסה מספקת כך שאפשר לומר- הדבר הזה אכן קורה, הדבר הזה מתרחש.
אין ספק: הכל עדיין ניראה מפוצל ומפורד באורחות החיים; כאילו החיים מפוצלים לבריאות כלכלה, חיי משפחה וכו' בנפרד, ולרוחניות ותודעה בנפרד. אבל לא. גם אם זה עדיין לא ניראה לעין, דעו לכם כי תמיד ישנו קשר.
ברגע שתודעת קדושה זו אזרה אומץ להתעורר ולומר: עכשיו אני כאן! התעוררות זו כבר משמעותית מספיק, כדי "לדבר " כדרכה של אנרגיה; כדרכם של חלקיקים המבטאים רצונות של תודעה, בה הכל מדבר עם הכל.
בעת הזאת יש תפקיד כל כך חשוב לאנשים שלוקחים על עצמם התפתחות אישית מודעת שלא מוותרים לעצמם קלה כחמורה, מבחינת ההסכמה לחשיפה פנימית. להיכרות עם ההיבטים העמוקים, המאתגרים, הלא פשוטים, עם הדפוסים, עם הרצונות כמו גם עם הפחדים: כל מה שנולד, כל מה שנוצר.
כל מה שנשמה אצרה בתוכה -והגיע זמן לחלופה. לפתוח את דלת החללית ולתת למטען הזה להתפזר ביקום. הדבר הזה כל כך לא פשוט, כפי שאתם יודעים, מכיוון שהרבה מתחושת ה"עצמי" מגולמת בתוך המטען הזה.
יש צורך למקד את תשומת הלב באבחנה הדקה. האבחנה הדקה מאפשרת צלילות ופתיחות בתוך הקרבה הפנימית של אדם לעצמו. האדם המודע אל עצמו, שכבר לא חושש להסתיר מעצמו דבר, לא חולשות ולא עוצמות. הכל שלי, אומר הוא.
במקום הזה נוצרת רשת חדשה שלא מפחדת ולא חוששת. האבחנה הדקה אומרת שאנשים צלולים אילו לעצמם, מסוגלים לעשות בחירות, גם עדינות וגם מז'וריות, מתוך כך שאינם ניתזים לקטבים או לקצוות. אליהם ניבטות תודעות שמפחדות לעוף.
כאשר הכל מוכל והכל ידוע, יש אפשרות לנוע בשקט ובצלילות, בטוהר פנימי, ולהשתמש באותה אבחנה דקה כדי לחוש מבפנים מה נכון ומה פחות. מה לומר ומה לא. זהו חוסן אנושי שאומר, שגם אם אינך מגיב על משהו, הדבר איננו אומר שאין לך מה לומר, או לחילופין שאתה מפחד לומר אותו. זו עוצמה שיודעת באיזה אופן לבטא את עצמה: יודעת מתי לפרוץ בנוכחותה, ומתי להיות שקטה, ועדיין- היא עוצמה לכל דבר ועניין".

על הפולאריות ועקרון הרצף החדש- חלק ב

אישית, הכי רלוונטי לי לדבר אתכם על הקטבים: על המציאות שנמתחת ולעיתים נקרעת בין "אמת" או פייק", בין אפשרי ללא אפשרי, בין מה שיכול להיתפש כמציאות לבין " מה שאינו מציאותי". כשאני מתבוננת מהצד על מה שקורה לנו פה, בציון החדשה (ממתינים עדיין להתחדשות אלוהים שלנו), וגם בגלובוס, זה המוטיב שהכי בולט לי.
זאת מבלי להיכנס לתכנים השנויים במחלוקת, שהם לא העיקר ולא הממשי לשיחה זו. זו שיחה על מנגנוני הגדילה של העולם המתחדש, כמובן מנקודת מבטי שלי ושל הקוסמיים.
כולנו מבינים ומבינות, כי התנועה שלנו במציאות משתנה: אלה לא אותן הפסיעות, לא אותן החורשות שצעדנו בהן כשאהבנו או כשפחדנו ,כשהתאמצנו, כשהצלחנו או בכינו. נראה שהיו אלה שבילי חיים אחרים.
התפאורה מתחלפת והכל משתנה: העיניים הפיזיות לא יכולות לראות הכל, אבל האפליקציות המוחיות שלנו, שמאפשרות לנו לעדכן את האופן שבו אנו תופשים מציאות, הן נבנות מחדש.
כך הן מאפשרות את התפישה העל חושית, המרחבית, הטרנס-פרסונלית, כמו הכרת מידע אינטואיטיבי (תקשור לסוגיו) והכרת מרחבי מציאות לא ארציים, ראייה שעוד תתרחב ותלך בקרב רבים.
מי שעוקב אחרינו כאן, מכיר את מנגנון הפיצול, אותו תיארתי דרך "הפסיכולוגיה של הנשמה", (הדרמה של הקרמה), מנגנון אנרגטי שמתאר את הפרידה הראשונה של הנשמה מאנרגית היקום, ממקור הבית, שם נצרב בנו הפחד הראשוני. זהו פחד הפיצול, אתו ועם הנגזרות שלו, התמודדה הנשמה לאורך אין ספור פעימות חיים, כל זמן שמערכי חיים היו קרמתיים (עוד על כך ממליצה לקרוא במאמרים שמפורסמים באתר שלי).
המעבר בין הפרדיגמות כבר כאן, את פחדי הפיצול אנו מוזמנים לסכם כעת, קרמה מפנה מקומה להסכמות חדשות, והעולם מתהפך תרתי משמע: זהו מהפך תודעתי בין תפישה מפוצלת, נפרדת הירארכית וקרמתית, לתפישה מעגלית – הקשרית, של אחדות התודעה, שיוויוניות, וההכרה כי הכל הוא "אחד", גם אם הוא נראה שונה ונפרד.
הכרה מאוד לא פשוטה ולא קלה לעיכול אחרי כל המעברים הללו. זה מרגיש לעיתים כמו מאבק לחיים ולמוות. ללא ספק, האופן בו בחרה האנושות להתהפך עובר דרך פחדי השרדות פיסיים קלאסיים: חולי ובריאות, קיום כלכלי מול כליה, ריפוי מול אשלייה, סמכות מיטיבה מול פוגענית, הגדרת העצמי ועוד.
המעניין הוא שבעיני מדובר באוסף דילמות, שאפשר לראותן כמאפיינות את רצף ההתפתחות האנושית מינקות לבגרות, אבל זה כבר מאמר אחר.
העולם כעת חווה חוויות מפחידות, מסעירות, יש חשיפה למידע מטלטל, הן ברמה ארצית או גלובאלית, ואנחנו, על פי ראייתי, נאחזים עדיין במנגנון הפיצול הפרימארי, כדי לשמר תחושה של שליטה מסוימת, במצב ה"לא אפשרי" הזה. הפיצול הוא בין אני הוא היודע! ל- זולת אני שאינו יודע!
הקוטביות והקיצוניות, הסער והאלימות "מאפשרים" את המאבק של ועל העצמי המוכר: על פניו, זהו "מאבק על הבית", על מה שנשמות אחזו בו כמוכר ואנושי.
אבל- אחת המשמעויות של הרחבת והתעלות התודעה, היא ש"העצמי" כבר מסוגל לראות את עצמו באופנים מגוונים. מושג הבית, עבור הרבה אנשים מודעים (ועוד מתעוררים) כבר אינו חד משמעי.
מנין באנו?
מה שמתרחש עכשיו זו פריצה הכרתית: למרות כל המשיכה לקטבים, ותחושת הסערה הלא מתפשרת, המאבק על "אמת" או "פייק" על "אפשרי" או "לא אפשרי", מה "מציאותי או "לא מציאותי", יכולים אנשים מודעים ליצור יריעת תודעה אלסטית יותר, נמתחת יותר. תודעה לא מקוטבת, שמסוגלת לראות את המציאות כרצף של התכנויות.
אם תרצו, אנו מדברים היום על עקרון הרצף, במובן חדש.
הקוסמיים על פולאריות ותפישת מציאות:
"לכל נפש יש את הקטבים שלה, אתם מכירים זאת במסגרת מצבים נפשיים שאתם חווים ומגדירים כ"נורמטיביים", או כ"חריגים ולא נורמטיביים".
בעולם אנושי, הירארכי ודואלי, שמתקיימת בו אבחנה של נורמאלי ולא נורמלי", יש לשאול: מדוע שנשמה תסכים לעבור דרך אישיות, שמצויה במצבי קצה לא נורמטיביים? דיכאון עמוק, הפרעות נוירוטיות או פסיכוטיות, הפרעה דו קוטבית ?(מאניה דיפרסיה) ועוד.
עצרתם לשאול: מדוע שתסכים לכך הנשמה? הרי זו התנסות שמיד מקטלגת אותה כ"לא נורמטיבית"?
באופן כללי ניתן לומר, כי הנשמה מתנסה ביצירת רצף של חוויה חדשה של מושג המציאות כמרובד ולא חד משמעי. לדוגמא: הפסיכוזה מאפשרת לשאול: מהי המציאות? היכן היא מתקיימת?
המצב הפסיכוטי מאתגר את הנפש ליצור רצף אנרגטי לא שגרתי בין מציאות לא ארצית לארצית, רצף שיש בו אוסף התנסויות לא שגרתיות בעבור רוב בני האדם. נשמה שמסכימה לכך גם מתנסה בשאלה: איך אני יכולה להישאר חלק ממרקם המציאות האנושי כשמתבוננים עלי באופן "לא נורמטיבי"?
(עוד על כך מוזמנים לקרוא במאמר בשם- "הפסיכולוגיה של הנשמה: מבט חדש על פסיכופתולוגיה" שמצוי באתר שלי בקטגורית 'מאמרים'. מאמר זה הוצג בכנסים מקצועיים באונ' חיפה,ובכנס הפסיכיאטריה הבינלאומי בירושלים בשנים האחרונות).
אם כך, אנו מדברים על עקרון הרצף מנקודת מבט חדשה, שלא מוגבלת לחוויה המוכרת שבין הורים וילדים למשל.
המציאות בארצכם היא פולארית, כי כך נוהג עולם דואלי בעל היבט הישרדותי בולט, שאומר אין עוד אופציות, אין עוד נקודות ראיה, למחשבה, להרהור, יש אמת אחת, יש מציאות אחת, ואני מחזיק בה.
אך נשאלת השאלה: עד כמה גמישה היריעה האנרגטית הפנימית? עד כמה היא יכולה להימתח ולהכיל מושגים של "אמת ומציאות" כמושגים לא חד משמעיים מבלי להיצמד לקוטב?
כל זה קורה במסגרת תהפוכה שהיא ראשית דבר תודעתית, לפני שהיא מדינית, בריאותית או כלכלית. ראשית דבר נפרצת תקרת ההכרה והתפישה של מהי מציאות? מהן הדרכים להכיר אותה? מהן הדרכים לדעת?
הרחבה של הידיעה שלא מוגבלת יותר לידיעה שכלית, אמפירית, מקצועית וכו' אלא הכרה בכך, שמידע רלוונטי יכול להגיע ממקורות לא ארציים, וכי אין לפחד או לקבוע כי הדבר אינו אפשרי. זה היבט אחד חשוב של רצף המציאות החדש.
אלו שמסוגלים להכיל את המתח בין קטבים מבלי להיגרר לאף אחד מהם, מרוויחים אלסטיות חדשה, הכרה מפותחת יותר ובסופו של דבר יכולים לראות דברים חדשים שלא נראו קודם.
הצורך למצוא מקום שבו הכל יכול לדור בכפיפה אחת, הוא לא פשוט, ולא קל במיוחד במדינתכם, שבה נראה כי מרקם החיים כולו, ולא רק הבריאותי, נע על קטבים סוערים. הסערה במדינת קודש היא אנרגטית וכבר מתרחשת במקומות של אנרגיה קדושה אצורה. מתפרצת זו האנרגיה מחוללת שינויים, שמקביל לתמורות הארציות שלכם, ומכאן תסתלסל לה הלאה בדרכה לעבר העולם כולו".