"בראשית ברא/ה": תודעת האלה החדשה

לפניכם המאמר האחרון, שמכוון לימים הנוראיים ערב יום כיפור והתקופה הקרובה, בה משתנה הכל בנו וסביבנו.

 סדנת  "האלה שבתוכי" מיועדת לנשים, שהמידע הזה מעורר בהן קריאה פנימית, רצון לחשוף ולקבל מידע אישי על תודעת האלה החדשה. קישור הרשמה לסדנה שתתקיים ב5.10.20 בתחתית הדף. 

שנה מצויינת לכולם! 

 

"בימים קדומים לא מצויה היתה תופעת ההתנבאות בסימן שאלה כחלק מהחיים בארצכם. השאלה התייחסה למידת היכולת להכיל ולהתמודד עם התכנים, שהנביאים העבירו דרך תודעתם.

נתפלא:  איזו תודעה מפותחת שרתה כבר אז על בני האדם ,שלא שאלו האם יש דבר כזה נבואה?

נביאים לא ליקקו אז דבש: כשלא דיברו את מה שמלכים או העם רצו לשמוע, הם סבלו.  לפעמים נזרקו לבורות של אסורים ולפעמים נאלצו לברוח על נפשם.

מאוחר יותר ועד היום, הפכה שאלת ההתנבאות לשאלה אחרת: האם תקשור הוא אפשרי?

איך אפשר להבין את הפער, בין מה שנראה אז כחלק אינטגראלי מהחיים הציבוריים, בהם דברי האל נמסרו דרך נביאיו וליוו את העם באורחות חייו, לבין מה שהדעת מקבלת או לא, היום, בתקופה, עליה תגידו שאין מפותחת ממנה?

אחת למילניום, מתעוררת שאלה רעיונית, שפורצת בכל פעם מחדש, ומרחיבה את הגבולות של עצמה, והיא קשורה בטיב האמונה/היחסים של האנושי והאלוהי.

בכל אלף, כאשר התודעה הקולקטיבית מתייצבת על פני האפשרות של עליית מדרגה ביחסי כדור ארץ ויקום, מגיע רעיון, שפורץ מחדש את גבולות היחסים שבין אלוהים ואדם; דרך אמונה, דרך מדע, פילוסופיה או יחסי מגדר.

מהות הקיום האנושי לדורותיו, מקופלת באבולוציה של הכרת האלוהות, המממשת את עצמה דרך האנושי; ה"עצמי" לומד את עצמו דרך העצמי.

ההיסטוריה האנושית שזורה בציוני דרך שקשורים לאבולוציה של יחסי אדם-אל. לפעמים אתגר האמונה עבר דרך ההסכמה להעלות בן לעולה, דרך האמונה שמנעה ממשה את הכניסה לארץ המובטחת, לפעמים דרך הקשבה או לא, לדברי הנביאים. לפעמים נכפתה האמונה דרך מלחמות ומסעות צלב, אנוסים והמרת דת, או לחילופין, אמונה במה שמגולם ברוחות הים, העצים והנהרות, ועד אמונה בשלמות טראנסאדנטלית.

המילניום הנוכחי עוסק בשאלת המהות הקוסמית היחידנית;  ה"יש המושלם", המצוי כתודעה אחת שאין בלתה, ובהכרה כי כל היש ביקום הוא הגשמה של אותה תודעת אל אחת.

אלו אכן ימים נוראים, בהם שאלת יחסי אלוהים ואדם, מתחדדת, ככל שכאוס עולמי ומקומי מכה בכם, בציון, ארץ תורה, ארץ של קדושה, ארץ שבה שאלת האמונה באל אף פעם לא נחה-  כל העת רוחשת ובוחשת, נדרשת אל עצמה.

הדבר קורה דרך עיר מיוחדת, בארץ שאי אפשר להניח לה, לא משנה עד כמה העולם משתנה. הכל יכול להשתנות, אבל נושא הקדושה, שמקופל ברעיון יחסי אדם – אל ממוקד בארץ זו כנושא על זמני.

המהפך שמעמיק בארצכם, עובר דרך כל איש ואישה, תינוק, ילד, גבר או אישה. כל מי שחי במדינה הזאת, מסייע לפריצה הנוכחית שאומרת, כי האלה, היא שמתייצבת בכבודה ובעצמה בשעריה של עיר קדושה.

כבר לפני שנים ספורות הודענו, שפריצה מתרגשת ובאה בדמותה של האלה. זו, מופיעה בשעריה של עיר אך עדיין לא בשער היא.

היא הולכת ברגל, לא נישאת ולא מורמת מעם. לא על אפריון לא במרכבה, לא ברכב חלל ולא ככוכב חמה בשמיים.  דמות נשית, כמלכת שבא יפהפייה, נימפת ים מרחפת, אינה מתאמצת היא כלל.

מקורה מן הים, מן הטיפה: מן הימים שהתגבשו, התקבצו והתרגשו טיפה לטיפה, עת בראשית ברא את הפלנטה, כבר אז נוצר רעיון האלה.

מן הנקודה האחת נולדה הדואליות, ועולמכם הפך לגברי ונשי. ארצכם מובילה את התייצבותה של האלה דווקא כשהיא נאנקת תחת הסערה, וקשה לכם להכיל את הבלבול את התוהו ובוהו, את חוסר היכולת למצוא מנהיגות והנהגה, מאחוריה ניתן להתייצב ולומר: מאמינים אנחנו!

שלום יבוא, פנימי ועולמי, ככל שתודעת האלה תתביית, תתפעם, תופנם ותצוף בלבבות. ההכרה הפטריארכלית המתפרקת, חוששת חשש של מוות מנוכחותה של אלה הצועדת בבטחה, ביומרה, בנחישות ובאהבה אין קץ, אל ארץ של קודש אל עיר של קדושה.

אין לכם ספק: פרעות של גברים כנגד נשים בתקופה האחרונה, מלמדות על הפחד המחלחל באנרגיה הפטריארכלית, החשה בקצות אצבעותיה ובנימיה הדקים כי זמנה גז, זמנה עובר וכי ההתפוגגות פרושה לחזור אל המיכל הגדול של אהבת לב ולא אל עוד ידע רציונלי.

ככל שהגבריות העתיקה מתפוגגת ומתמוססת, חשה היא את חרדת הכליה ומעוררת בנשמות רסיסי זיכרונות, שמתעוררים מתהום נשיה ומלבים יצרים. מבקשים לכבוש בכוח זיכרון גבריותם, את מה שעוד ניתן, ולהראות כי שלטון הפטריארך אינו יכול לעבור מן העולם.

אומרת הגבריות : בכוח הזרוע! ובכוח יכולותינו, נראה לכולם מי עדיין מנהל את העולם, ומה חשוב שתזכורנה נשים: יכולות אתן לחיות על פי הגבולות שאנחנו נקבע לכן, לפי מה שאנחנו נרשה לכן!

יש אל והוא גברי! הזהרנה פן יבולע לכן!

זה המסר! זה חלק מהתהפוכה! זה חלק מהחרדה!  ויש עוד ימים! יעברו עוד ימים! עד אשר אפשר יהיה להיווכח שמסעה של האלה בשעריה של ארץ  ועיר כבושה יוכתר בהצלחה. עד שתשב היא על כסאה, עד שכתר יונח על ראשה, עד ששרביט יתמקד בידה.

זה ייקח עוד קצת זמן,  אבל נשים חייבות להאזין למסר הזה!

הרבה מכן יודעות אותו בתוככן, גם אם לא במילים האלו.

מתקדמת, מרחפת האלה! פורצת את הגבולות של עולם ישן ושל אל שהוא קנאי כשהוא דורש נאמנות, עת מופרות חוקותיו ומצוותיו עז זעמו ועזה נקמתו!

האטיולוגיה הדתית- רעיונית מבוססת על יכולת הגברי לנכס לעצמו את הנשי. האל הזכור מהכתבים הקדומים, הוא אל שמתייחס אל עמו כאל אישה צייתנית, אשר איננה יכולה להעז ולבגוד בו, מפני שחרון אפו ישבית את יכולותיה לחיות חיים.

אין רוח אחת על פני הפלנטה, שלא תבין בעמקי זיכרונותיה על מה מדובר פה מפני שלא מדובר על חלוקה לגברים ונשים אלא על תודעה אחת שהתבטאה באופן מפוצל וכעת מתייצבת על פני פריצה שלא הייתה כדוגמתה. לא עוד.

מתקדמת האלה, וככל שהיא עושה את דרכה בבטחה, אורחות חייכם בארץ של קודש מתהפכים להם, ועוד צפויות תהפוכות כי מציון תצא תורה חדשה. התקרבותה של האלה לא תשאיר את הדברים כמות שהם, וכל מי שחי כאן, מחויב בזריעה מחודשת של זרעי תודעה חדשים".

להרשמה