שערים של חול ושערים של אש

 

"מה מתרחש בפנימיות שלכם.: הסערה במיטבה, והתוהו ובוהו הויראלי מפנה אפשרויות לאפנויות חיים שלא היו אפשריות קודם.
חלקכם עוברים בשער של חול וחלק עוברים בשער של אש.

נשמות אוספות בין ידיים רסיסי נשמה שהותירו רוטטים בנבכי הזמן, מותירים את דרמת הקיום דאז ונותר רק הרטט הדרמתי עצמו.
הדרמה מלבה את עצמה, כי בספרה גורלית היא ממגנטת ומתמגנטת אל פעימות חיים אחרות, שהמוטיב הגרעיני מופיע בהם. מצב זה מאפשר את הפרשנות הדרמתית במצבי חיים שונים. זה הרסיס שפועם ברשת כמו לא חל עליו חוק ההתישנות.

מכאן אתם מחזירים לחיים תכנים בזיכרון הלא מודע, מכאן אתם מזרימים חמצן אל החיים הנוכחיים כדי שיראו ויחוו על פי אותן הדרמות.
זמן כאוטי כמו עכשיו הוא זמן, שבו מה שנאסף כרסיסי דרמות, על ידי נשמה בהתהוות ההתעלות, מאפשר דרך האישיות לבחור אם לעבור בשער החול או בשער האש.

הבחירה לעבור בשער החול אומרת, כי נשמה עוברת הלאה, תוך ניסיון להשאיר בחיים חלק מהדרמות, כמו מישהו שעובר בשער ונשפך עליו קצת חול. זה מטריד ומלכלך אבל לא סוף העולם. מנערים את הראש, שוטפים בקצת מים, וממשיכים הלאה. לוקחים חלקים מן הדרמה למקומות חדשים.
הפתרונות לא שלמים ומתקיימת הכרה חלקית ביכולת שנבנית.
יש שנוטים להישאר בשער, שם אפשר לווסת את מידת ההתבוננות זה לא "הכל או לא כלום", זה לא שורף ולא מתכלה. אפשר להותיר משהו ולהמשיך.

יש שיעברו דרך שער של אש. נדרש אומץ רב כדי לעבור בו, כי השהייה בו מתיכה את הדרמה למרכיביה, לחלקיקיה, ויוצרת צרופה חדשה, אשר היוצאים מהשע לממדים ולמצבי חיים אחרים, כבר אינם משתמשים בה כחלק מהווית החיים השגרתית.

אש צורפת, זהב נצרף, אלכימיה של הרוח. כל הפיסי הצרוף בזיכרונות, ברגש, בפעולה. הכל ניתך, נצרף והופך מגשמי חלקיקי, למשמעות הרחבה המופשטת והנעלה, שעומדת מאחורי הדברים הנראים לעין.
כדי לעבור בשער האש נשמה מתכוננת, מצטחצחת ומקבלת את אישור המדריכים והאלוה כי חייה ועולמה לא יראו עוד כשם שהיו.

זהו החודש החם ביותר, של צירופי צרופות. מעורר עד קצה את כל היבטי החיים, מהפרטי אל הקיבוצי הקולקטיבי, ומעשר לוחות הברית, שכשנופצו היתה זו הצרופה הראשונה, שער האש הראשון של מנהיג, שידע כבר באותו רגע, שלא יעבור לארץ חדשה.

בעבור חלק, יש התלבטות, האם לעבור בשער של חול ? לנער את הגרגרים מהבגדים ומהשערות, לשטוף קלות את השיער ולהמשיך, או לעצור, להביט אל שער הלהבות ולחפש אם אתם מצויים באומץ, שלא היה כמוהו כדי לצרוף ולהתיך דרמה עתיקה.
דרמה שעבדה בשבילכם ושרתה אתכם עד הלום.
מה שנגלה מעבר לשער האש הוא הטבע האמיתי, שהיה אזוק לאדמה, ומחויב להעביר את עצמו דרך ערוץ הוויה, כי כך ביקשו הסכמות גורליות. כשהכל מתפוגג, העצמי הנצחי יכול להתרחב, ולהוות עצמו במישורי תודעה מתרחבים.

בטלטלה שעוברת נשמה כשנושרים כבלים קרמתיים, התפישה הפופולארית היא שמדובר רק באושר ושמחה כי המסגרות הגורליות אינן.
אתם סבורים שהעולם מתחלק לטוב ורע, ולכן הקריסה הגורלית נצבעת בצבע האפשרויות החדשות. הכל נצבע בוורוד ומחכים אתם שהחדש ידפוק בדלת כי היה מעוכב עד כה.
אבל- מסגרת קרמתית העבירה גם ביטחון: מחלות גוף או נפש מסוימות לא יכלו להתקרב אליכם, אם לא היו בתכנית. אפשרויות רגש חדשות נפתחות וזה אומר שמה שלא הסכמתם שתוכלו להרגיש בעבר אתם יכולים להרגיש אם תבחרו. סרגל הרגש משתנה אך זהו פוטנציאל.
ברווח שבין טלטול פירוק לבנייה חדשה יש איון. זו תקופה בה הנשמה חשה התפרקות פנימית, כי הסכימה שלא לנהל את האישיות באופנים מוכרים. זו הסכמה שדורשת אומץ.

במצב החדש הנשמה לא מפעילה עוד רסיסי נשמה קודמים; המוטיב הזכרוני נטמע במרחב וכבר לא צועק "תראו אותי"!
זה הזמן לבחור ולפעול ולא לבחור ולשאול (מתי זה יקרה? איך אשתנה?)".