תנודה חדשה והתעלות התודעה

זיכרונותיו של בילי, איש משפחה מסור אוהב, בעל רגישות חברתית מוסרית, מושתלים במוחו של ג'ריקו, פושע חסר רגש או רחמים, שכלוא בבידוד, אזוק בשרשראות כי גם לג'וקים הוא מסוכן.

 
בחלקו הראשון של התהליך ג'ריקו עדיין במיטבו אבל נצנוצים והבזקים של בילי מתחילים להשפיע על אישיותו, על התנהגותו ואף על רגשותיו. המציאות שלו משתנה. בהמשך, מתרחב בילי ומתפשט במוחו ובליבו של ג'ריקו ואף זוכה בחיבתה של גל גדות. טוב, ככה זה בסרטים…("קרימינל").
 
אבל- האמנם רק בסרטים? כי מה שעובר על הרבה מאיתנו בימים אלו הוא לא שונה ככ' מופרך ככל שישמע, כי אנו משנים תנודה (רטט). כדאי להציץ במאמר הקודם כדי להזכר שדיברנו על מרכיב הגשמי והרוחני שבכל חלקיק, מאזן שמשתנה כעת: "החלקיק משנה את תנועתו במרחב המציאות".

"מודעות משתנה, מתעלה, מרחפת, מאפשרת שהקבוע (דפוסי רגש) יהפוך לנייד לכן מה שהיה הכרחי יכול להפוך לאופציה או לאפשרות. זו אי הוודאות.

אתם, ורק אתם יכולים לבחור כעת בין "הכרחי" לאופציונאלי, בפלנטה של בחירה חופשית. אין זה מספיק "לבחור" דרך בקשה ליקום. יש לעגן את הבחירה במציאות. לקרקע את השחרור מנושא מסוים פירושו להפוך מ- מנסה ל- עושה. לדבר שפה חדשה מבפנים, לפעול באופן "לא מוכר".

זהו המבט החדש על קוד הנשמה שמגלם את תמצית מהותה.

בשפה מטאפיסית- חלקיק כבר לא נע במרחב כמו בעבר. בין תנועת הרוח ותנועת החומר יש איזון, שאפיין את מאזן החיים פה עד כה. האיזון הזה משתנה כשעצמת הכיוון האינטואיטיבי פנימי של האלקטרון, זה שמקורו בתודעה הלא מקומית, מתעצם ביחס לזה של החומר הפיסי. נוצר איזון חדש בין האלוהי לארצי.   (מזכירה- מכניקת הקוונטים גילתה את עקרון חוסר הוודאות בפיזיקה, חוסר היכולת לנבא את כיוון הקפיצה של האלקטרון כאילו "יש לו תודעה או כיוון משל עצמו").

הדבר מפר את שיווי המשקל המוכר בין תודעה וחומר וברמה התחושתית זה אחד ההסברים לתחושת חוסר היציבות. נשמה יושבת עם מדריכיה כעת, כדי לחשב מסלול מחדש:  איך לנוע במציאות חומר מבלי להפר את האיזון החדש, איך לבחור בין "הכרחי" לאפשרי.

תנודה חדשה קשורה בהתעלות התודעה.

מהי תנודה חדשה?
 
המרכיב הרוחני המשתלב בגשמי משתנה כעת (ראו מאמרינו הקודם) ויש צורך למצוא סינכרון חדש בינהם.
מתי משתנה תנודה?
בתהליך הפסיכולוגי המוכר חל שיפור ביכולות התמודדות והסתגלות למצבי מציאות החיים. בצד הרוחני זה אינו מספיק.
 
ישנה דחיפה אינהרנטית בתוך הנשמה לקדמה, כמו הדחף שחש תינוק להתקדם במרחב דרך זחילה או בהליכה. יחד עם הסכמת נשמה לטרנספורמציה נשמה משנה תנודה.
 
התנודה היא הסולם עליו מטפסת הנשמה, גוררת אחריה את היבטי הגשמי, המעוגנים והמקורקעים כדי להתעלות. ככל שהתנודה היא מהירה יותר ומרחבית יותר בו זמנית- ניתן לדבר על התעלות רוחנית. מהירות אינה מספיקה. אצנים גם הם מהירים . מהירות ומרחביות, זו פוזיציה שאינה אינטואיטיבית לאנושי.
נסו לרוץ תוך כדי שאתם מפשקים את רגליכם ופושטים זרועותיכם עוד ועוד. תנודת הרוח הפוכה לזו של החומר בכל הקשור להתעלות. התעלות רוחנית אינה מסתפקת במהירות, עליה להתרחב, לרחף מעל רמת הקרקוע של השלב הקודם, הלאה למרחב נטול מגבלות.
 
מה שתיארנו נכון לכ-שני שליש מאוכלוסיית העולם שמקבלת אליה תנודה חדשה זו.
מה בכל זאת שונה מנשמה לנשמה? המרחביות; באיזה רובד מציאות חלה ההרחבה? זהו עניין אינדיוידואלי.
 
מרחביות היא היפוכה של הצמצום. מרחביות של תנודה מתעלה, מאפשרת שחרור מהגבלות וסייגים ששמה נשמה לפני עצמה כחלק ממתווה דרכה עד כה (שחרור מסגר, נשמע מוכר?).
 
מגבלות התנועה הרגשית, מגבלות תנועת השפע, מגבלות של תפישה משפחתית, מגבלות יכולת קבלה של שונות, שונים ושיוויוניות ועוד. לכן תנודה חדשה מאפשרת מעבר למציאות חיים אחרת תוך שאתם נותרים בחיים באותו עולם.
 
עד שהחלק הגשמי ידביק את המתווה החדש ביחס לרוח יקח קצת זמן ויש צורך בסבלנות . עיקר ה"סכנה", מצויה בטלטול של תפישת הערך העצמי שלכם, שרגילה להתבסס על הישגים בעולם הגשמי.
 
ההישגים החדשים ,הגם כי הם אינדיוידואליים, מתבטאים לרוב
בהתעלות תחושת הקרבה לאל באשר הוא, על פי תפישתכם.
 
ערך ה"עצמי" (הכרת השותפות באל) מתרחב, גם אם הישגי העצמי (הגשמי) אינם משתנים ברגע זה. כשניתן יהיה להצמיד מחדש את תנודת הגשמי לזו של הרוח, תראו שינויים גם בחלקים הגשמיים של המציאות.
אתם מזהים את עצמכם מחדש, אתם יודעים מי אתם. אתם מזהים את כשל הנראות כלפי חוץ, ומכירים מחדש את האותנטיות שלכם מבפנים.
 
נשמה במסלול התעלות, תפקידה לנוע בעשייה הארצית "כנגד כל הסיכויים" . הדבר אינו אומר שהפעילות נושאת פרי מידי; זה מותח את רגישות התודעה, את חיישניה, מאפשר את המרחביות עוד ועוד למרות הפער בין הצמצום הגשמי להרחבה הרוחנית.
 
הגישור על פער זה הוא שמאפשר התפתחות. לכן פערים אלו הם הכרחיים בעולמכם, גם כשזה כרוך לפרקים בתחושות "שליליות", קשות לעיכול ואף בסבל.
 
מי אני? לעצמי האישיותי יש תשובות מוכרות ודי קבועות לכך.
בעבור ה"עצמי"- זו שאלה שהתשובה עליה מתרחבת כל העת".
 
ואני אומרת- כל המבט שלנו על התפתחות רגשים אנושית משתנה כעת. כל מה שסברנו שהוא פרי תורשה או סביבה בלבד, יכול להיות מוסבר באופן מעמיק יותר שחוצה את מגבלות חקר המציאות בדרכים המוכרות.
 
"הפסיכולוגיה של הנשמה" עוד כמה ימים להרשמה לקורס, מוזמנים!