זכרונות ממה שאף פעם לא היה

שלום רב,

"יש מתח, מתח שבין זיכרון לשיכרון. בין זיכרון שמבקש קיימות, הישארות והישרדות. מתחנן ומבכה סופק ידיים, מושך בתחינה את גלימת האל ואומר הזיכרון: אל נא תפוגג אותי. אין אתה יודע שבעולם פיסי אמנזיה היא מוות?? השכחה כחוסר קיימות??  (הכוונה לזיכרונותיה הארכיונייים של נשמה ממעברי החיים שלה פה).

אני מוכן להצטמצם, מוכן לגזירה או לשיפוץ, אבל אנא, אל נא תשליכיני.

אומר הזיכרון: בלעדי, היש תקומה?

מיהו העולם? מיהו החי בעולם, שמתכנן צעדיו, ולומד ממעשיו ללא זיכרונותיו?

מיהו  שאוהב, שכואב, נוטר או מתאבל, מיהו ששמח, עצוב.. מיהם בני האדם ללא זיכרונותיהם? מה עושה בני אדם למי שהם ללא סך בחירותיהם? איך אפשר לבקש ממני להתפוגג?

כך הזיכרון.

זה זיכרון פרסונאלי, שעבר בקבוצת כל הזיכרונות הקולקטיביים. כשהוא נתון לתנודה של מצגת חיים פיסית מסוימת – הוא מככב.

הזיכרון-  משאיר את הדברים כמו שהם. הוא שם-  כדי ללמוד ממנו הלאה.  לא נסלח ולא נשכח!   אנחנו זוכרים את אשר קרה לנו במדבר, את אשר עשה לנו עמלק.  זוכרים אנו גם ניסי האל, את התקומה, בכל פעם מחדש, עת הנפש נותנת לשכחה להתממש בתוכה, ולקחת ממנה כל חלקה טובה, כמו במחלות דמנטיות (הכוונה לשכחה שעמה מגיעה הנשמה בכל פעם מחדש).

אללי! אומר הזיכרון, סופי מגיע! כבה ונדלק ,מהבהב לי בשקט, קיים ונעלם וסופי להתפוגג.

כך הזיכרון.

מנגד, ישנו השיכרון. שכרון של אמונה, שעדיין לא יודעת באיזה אופן תממש את עצמה, אך היא מתעוררת, מותחת מפרקיה, את שריריה , נמתחת מלא אורכה, מפהקת, פוקחת עיניים ואומרת: ואו! יש לי תחושה שחייתי בחלום ארוך!  אני מתעוררת מחלום, שבתוכו ידעתי! ידעתי שאני חולמת, אבל לא יכולתי להתעורר! עכשיו אני ערה.

שכרון האמונה שייך לחלקים הגבוהים של ה"עצמי" הגבוה, שמרחיב באופן משמעותי את פרישתו ואת יכולתו לנוע בין שתי מציאויות, בדרכים שלא היו כמוהן בעבר.

הזיכרונות הקרמתיים עוברים ניטור דרך מסננת, שמחליטה מה כן ומה לא וגם: איך?

זיכרונות עתיקים הירואיים… וגם שימו לב! זיכרונות-  ממה שאף פעם לא היה.

זה חלק מהשיכרון. זיכרונות ממה שאף פעם לא היה פה- פיסית.

אלו הולוגרמות חיים אופציונאליות, פוטנציאליות, שנרשמו והתאפשרו כתנודה גלית, אך לא כתנודת חלקיק.

אין ספור אפשרויות, כביטויים של גל אור,  אינם דומים לרשומות של מה שקרס מן הגל לחלקיק מואר. ככל שמתרחבת תנועת "העצמי" הגבוה בין שתי המציאויות, כך יודעת אותה אמונה פנימית, כי זה זמן להתעורר, לפרוץ, כי זה זמן שמדגדג בקצות האצבעות לכל מה שעוד יכול להיות, גם אם הוא לא ודאי.

משוטטת נשמה בזיכרונות של הולוגרמות חיים, שלא עברו מתנודה גלית לתנודה חלקיקית. בעבורכם זו איוולת לוגית, בעבור הרוח זה הווה אחד מתמשך.

הניחו לשיטוט הזה להתרחש, מתוך כך שאתם מפקידים את רוחכם בידיהם הנאמנות של מדריכי הרוח שלכם, בדיוק כפי שאתם מפקידים את רוחכם בבלי דעת בכל לילה, עת נמים אתם את שנתכם בידי האלוהות. שנת חלום היא שנת שיטוט.

אשמורת שלישית, בה הנשמה עורכת את מסעותיה, הפקדה של הרוח בידי האל, בכל בוקר לחזור אל החלקיקיות הנבחרת, הוא מעשה שבשגרה, עליו אתם חוזרים מרגע הולדתכם.

בכל לילה תצא הנשמה, תותיר את אש התמיד שלה, תותיר חלקי הוויה הכרחיים, שנועלים את יכולתכם לפעול בלילה, על מנת שלא תצאו מדעתכם.

משייטת, משוטטת, נזכרת, משוחחת הנשמה.

אינכם צריכים להיות דתיים, כדי לקום בבוקר ולומר: "מודה אני"!  גם אם תאמינו וגם אם לא, את זאת אתם עושים בכל בוקר מחדש".

 

להאזין לתקשור