הכשל שמגולם במושג הכישלון

שלום רב,

"אל תטילו ספק: היפוך מציאויות אכן מתרחש, ומעורבת מציאות הכרתית תודעתית שאינה נראית לעין האנושית.

שפה חדשה מנצנצת ומבקשת להשתרש ב"אקדמיה ללשון הציבורית" בה מושגי "הצלחה וכישלון" לא יקשרו לאופן בו בני אדם מתבוננים על חייהם.

יש אפשרות להטמיע בכאוס הנוכחי את הערוצים המכוונים החדשים שאיתם תוכלו להטביע חותם על מציאות חדשה. מי שמסכים לזאת:  לא יודע מה ילד יום, אך יוכל להכיל את האקראי ללא פחד.

מי שמגלה בתוכו את האמונה הזו משאיר את הערוץ שלו פתוח ויגלה כי אחד מסממני העצמי המתחדש כולל מתן שרות לפרט ולכלל.

כשהעצמי נע בזמן – מרחב ,"אחד" הוא קרוב לתנודת המקור ואחריותו המובנת היא שהוא נותן שרות לכלל . זהו חלק מהבנת הכרת ה"אחד".

לכן יש לטפל במושגים בסיסיים דרכם האנושי רגיל להתבונן על חייו, כמו מושגי "הצלחה- כישלון" שהם פרי מציאות קוטבית.  מושג ההצלחה האנושי הוא מוסד שנוצר כדי להשאיר את מבנה האגו בחיים, כדי שימשיך לרטוט באותה תנודה, כאומר: אני חי!

איך הוא יודע שהוא בחיים? הוא יוצא להגנה!  איך הוא יודע שהוא מגן? הוא משמר פחד  חרדה, חשש, בין אם במודע או שלא. אז האגו בטוח בתפקודו.

מושג ה"נוכחות" מחליף את הדואליות הקוטבית הזו.

העוסקים בהתפתחות פסיכו- רוחנית מדברים שפה חדשה, ועוסקים ב"נוכחות מיטבית"- היכן אתם חשים שהנוכחות שלכם מיטיבה עמכם ועם הסובבים? זו תנועה על ספקטרום של אופנויות ולכן זה מובילי; נייד לא קוטבי.

כשתאמצו את הקונספציה הזו יהיה לכם יותר ברור איך לקבל החלטות שנכונות לכם. להקשיב לתחושות הפנימיות, לאינטואיציה שלכם, יהיה יותר קל כשתסלקו מושגים של הצלחה או כישלון, בעיקר עבור אלו שזקוקים להיות "בסדר". אין יותר "סדר" יש מיטבי נוכחי.

התפישה הלניארית חלקיקית היא לא רק פיסיקאלית, היא תודעתית, פרי הטבעה מוחית האומרת כי כל המתרחש במציאות הוא פרי סיבה ותוצאה. לכן השפה הישנה שואלת: מה אני צריך לעשות כדי שמשהו יתממש?  ככל שהתפישה הארצית מושרשת אנשים סבורים שהם צריכים "לדעת מה לעשות" כדי לחולל שינויים ברמה רוחנית, והם עדיין נעים במרחב ליניארי.

אם התודעה משוטטת במגרש משחקים מסוים, יכולת המשחק שלה מוגבלת למתקנים שיש במגרש, שהרי "לא ניתן לפתור בעיה בעזרת אותה תודעה שיצרה אותה"(איינשטיין) .

תודעה שעוסקת ב: " איך אני מתבונן על חיי? מאפשרת שפה חדשה ואפשרויות שאינן מוגבלות לסכמה ישנה-  היא משוטטת במרחבים טראסאדנטליים. מהי השפה הפנימית, דרכה אני ממשיג לעצמי מחדש את חיי?

"מה לעשות" זו פעולה בשדה מציאות פיסי. לראות חיים במונחים מטאפיסיים, ולשאול שאלות שנגזרות מכך מאפשר לבני אדם להיות ה"מבט" המתבונן טרם קריסת הגל לחלקיק מובחן. כעת- זה אפשרי יותר מתמיד, משנסתיימו החוזים המחייבים שלכם.

אתם יכולים בכוח הכרתכם לשוטט במרחבים, אם לא תתקרקעו עם ענייני חרדה למשל. חרדה זה רטט דחוס שמבקש הרגעה, היא מבוססת על עקרון התוצאה הרצויה . אם צריך להרגיע אותה הדבר אומר שצריך "לעשות משהו", לא "להיות משהו" מפני שהאגו לא יודע שאבדן החרדה אינו מביא לאבדן זהות.

לכן עבודתכם היא רגשית והכרתית. ההתמוססות של החלקיקיות אל מרחב נטול מגבלות הוא פונקציה של הכרה. הוא מתחיל בשאלות שאדם שואל את עצמו אך לא רק. יש אין ספור אנשים שיכולים לשאול שאלות נכונות וזה לא אומר שהתודעה משוטטת במקום הנכון.

הכרת ה"אחד" אינה מפרידה בין טובת הפרט לטובת הכלל, וזהו חלק מהכאוס הנוכחי העולמי. זו מהפכה תודעתית מהרמה הראשונה.

חיבור פנימי אותנטי, בין טובת הפרט לכלל הוא המעבר הגדול ביותר מפרדיגמת הפיצול לפרדיגמת ה"אחד". ריפוי מאפשר לבני אדם, למוסס את פחד הפיצול, שנצרב בנשמה בעת הפרדה מאנרגית האל, ה"אחד", בעת התממשות בפלנטה של נפרדות.

פחד הפיצול נוצר כדי לאפשר מסע התפתחות בחומר, שמלווה את הרוח לאורך מעבריה פה. לכן מתאפשרים זמנים של התחדשות ללא שתצטרכו למות פיסית.

הכשל שמגולם במושג הכישלון האומר כי התנסות היא התנסות היא התנסות. השאלה היא לגבי משמעותה ולא לגבי הצלחתה.

המאסטר אינו זה שמצליח בכל דבר. זה אינו הג'וקר בחפיסה שיכול לגבור על כל הקלפים האחרים. המאסטר יודע להביא את יכולותיו למיטביות, אך לא פחות מזה יודע מה הוא אינו יודע או מסוגל לעשות.

מאסטר מתעגן היכן שהוא יכול להרחיב את מי שהוא. יש בכך הכרה עילאית במהות העצמי שהיא פשוטה וחסרת יומרות.

"חייב להצליח"  "חייב להיות בסדר", אלו הם כשלים built in בתכנה הפנימית של אדם שאינו אינו קשוב למי הוא, ומי הוא לא .

תבינו את הכשל שמגולם במושג הכישלון. כשל לא קיים כשמדברים על הכרה ותודעה מודעת. זו הנוכחות שחווה התנסות כזו או אחרת. ה"עצמי" ההכרתי נוכח ומתנסה במצבי חיים בעבור החוויה עצמה, הוא ער להכרה הגבוהה שמכוונת את הדברים.

הכאוס הנוכחי הכרחי לשינוי רציפות הרגש שלכם.

רוח באה ומנשבת בעצי היער. אין עץ שלא נע ואין צמרת שאינה נרעדת. מה תגידו לעצמכם במקום לחפש הצלחות או כשלונות?  "אני עובר עכשיו דרך תנודה חדשה המטלטלת את כל סדריי הפנימיים .

אני שייך לתנועת כל היקום. אני חלק מתודעה אחת חסרת גבולות, שאיננה מבחינה בין איש לאיש, בין צמרת לצמרת. תודעתי ורוחי מתנועעים עם הכל". יהיה עליכם לחזק עצמכם בדברים אלו, זה שיח פנימי שגולש אל הנסתר והלא נודע, אל דרכיה של הרוח שהיו נעלמות בפני השכל שעוסק במוכר לו.

יהיה עליכם להתחזק בלא מודע ההופך למשמעותי יותר ויותר. באינטואיטיבי שתופס מקום ורוצה הכרה כחלק אינטגרטיבי ונוכח בחיים. אל תסתפקו בשיח הפנימי המוכר לכם, שנו את השפה. יש צורך להחיל את המושגים שהרבה מכם מכירים, יש צורך למזג בין השפות ולעודד אנשים לא להתבייש, לא להחשות ולא לחשוש מפניה של שפה משולבת חדשה שאומרת: "אני מבין את האישיות שלי אני מבין גם את רוחי ולפעמים התהליכים לא מסתדרים לי" .

צריך להפסיק לפחד לדבר בשפה שהיא פסיכו –רוחנית, יש לצאת מן הארון ולתת כוח לאנשים, שנושאים בעוז את היכולת לדבר בקול רם על מה שהם חווים ואומרים, גם אם הסביבה מביטה במבט מוזר.

כך אפשר למצוא סדר וארגון מחודשים, כי אנשים יכולים לתמוך זה בזה בראש חוצות לא בחדרי חדרים ולא בתוך ארונות.

כן! ישנם מהלכים שלא ניתן לראות דרך עיניים פיסיות אבל הלב, הוא יודע שהם שרירים וקיימים.

גם אם רגשותיכם עדיין מושכים אתכם לסדרים קודמים וגם אם הפרשנויות השכליות שלכם ממשיכות להופיע, יהיה עליכם להוציא את הקול החדש הזה החוצה ולהזכיר לעצמכם את הדברים הללו.

מצאו חברים שמדברים את השפה הזו שיכולים גם להבין וגם לתמוך מפני שכל אחד בא להתמודד עם שלו. תזיזו את עצמכם מהעמדה של מי ש"גורלו לא שפר עליו" ונורא נורא קשה לכם. זה נכון. לא קל הפעם, אבל חפשו את אלו שיכולים להקשיב באוזן חדשה שיגיבו בשפה חדשה וגם ישתפו אתכם במעברים שלהם.

נדרש אומץ, נדרשת תעוזה ואמונה חסרת סייגים בשותפותכם באל".