איזה מין סדר זה?
לא הפתיע אותי שהחליטה לעזוב ביום חג החירות. היא דיברה על חופש, במובניו השונים, מאז שהכרתי אותה. על פי התפישה הרווחת- היא נכנעה למחלה, הסרטן גבר עליה וכוחותיה תשו. דרך עבודתי הארוכה עמה למדתי עד כמה אנו לא מבינים את סדרי היקום, ואת תנועתה של הרוח, עד כמה הצורך שלנו בדפוסים סדורים, ניתנים לניבוי, כופה עצמו גם על עולם הרוח בצורת "אכסיומות רוחניות".
מורגלים אנו בחיפוש אחר סיבה ותוצאה; זוהי מהות הסדר הליניארי המוכר לנו. לפי המתמטיקה הזו כל מכאוב, לא כל שכן חולי פיסי, מסתיר מאחוריו חולשה, או כשל בפענוח מסרי הרוח, חוסר יכולת לממש את רצונותיה. התפתחו פרשנויות מטאפיסיות שמחליפות את אלו הרפואיות המוכרות, שמתימרות להסביר מדוע מסכימה הנשמה למחלה?
דרכה הכרתי פרדוכס התפתחותי : הרוח מרפאה את עצמה וכהרגלה משתמשת בפיסי- אך לא באופן הצפוי.
דרכה נחשף דיאלוג מרתק עם הרוח, ומסעה בין מעבריה השונים. מסע שחשף את הסדר האלוהי שהנחה את הנשמה. סדר פרדוכסלי, שפרע את שורת האכסיומות התפישתיות שלנו, לגבי בריאות הגוף שמתקיימת במקביל ובכפוף להתפתחות הרוח.
ככל שרוחה התעצמה, וככל שהתאפשרה לה פריצת דרך רוחנית, מלווה בתפנית עצומה בחייה- כך נחלש גופה, ו"נכנע" למחלה. איזה מין סדר זה??
אנחנו רוצים סוף שמח, אז איך רושמת לעצמה הנשמה מימוש, בעוד ליבינו האנושי מזדעק ומבקש את הסוף שמסתדר לנו?
סדר אקראי אלוהי, לא מובן, לא ניתן לניבוי, לא "ראציונאלי"- עוטף את היקום כולו, ואלו אנו, בני האדם, שחריגים בראית המציאות. אנו אלו, שיוצאים דופן עם החוקים שלנו, שפועלים במציאות כה שונה מהמתקיים ביקום הרחב.
על פי הסופדים לה היא "נכנעה למחלה" ותש כוחה. על פי מה שראיתי דרכה ואתה- היא התעצמה והתרחבה, השיגה את שלה- והמשיכה הלאה. אני רגילה למחשבה שאני מלווה את המטופלים שלי בדרכם, היא גרמה לי להתפעל מהאופן שבו היא הייתה פה כדי ללוות אותי.
התקשור הבא שייך להפיכת הסדרים, לפרדוכס התפישתי ולחירות התודעה שאנו כה זקוקים לה בתקופה עצומה זו. לא הספקתי לשוחח אתה עליו, אבל הוא כאן בשבילכם.
זה צריך להישרף ולהתכלות -וזה לא!
שלום רב,
"זה אשר אומר "הנני" במעבר תקופתי זה, אומר כי הוא מוכן לעבור את התהליך שעבר משה רבינו מול הסנה הבוער.
והרי איך אפשר שהסנה בוער… ואיננו אוכל? על פניו נשמע הדבר כמו עוד נס אלוהי, שהגיע כי האנושי זקוק להוכחת קיומו של אלוהים, לא כך?
נוטל האלוהים את אחד מחוקי הטבע, משבית אותו, והופך אותו על פניו! כלומר: זה צריך להישרף ולהתכלות -וזה לא! פלא עצום! שמאפשר לאדם להשתכנע כי לפניו מצויה מהות גדולה יותר.
מה קורה עת האש שורפת ושורפת, ומשה, שמתבונן בפלא, לפתע נופל אפיים ארצה? מה הוא מגלה שם? מה הוא "רואה" בתוך האש?
קחו את עצמכם רגע למעמד הזה, לסנה הבוער שאיננו אוכל, ודמיינו שלפתע נוחתת עליכם הבנה מאוד חזקה, שבעקבותיה בא קולו של אלוהים. מה אתם רואים?
אין חומר! ליתר דיוק- אין דבר כזה חומר. מה שמבין משה באותו רגע הוא את רעיון אשליית החומר, את ההכרה בקיומה של התודעה האחת שחובקת כל ומלהטת בחומר לצרכיה. הוא חווה קפיצה תודעתית, וברגע קסום מבין מי הוא- ישות אלוהית מגולמת בחומר. את זאת הוא קולט ברגע שהוא נופל על האדמה.
משה זוכה לרגע מיוחד של זיכרון, זה שלפני הפיצול מהאלוהות, לפני ההתפעמות בחומר. הוא זוכה לראות, להכיר ולהרגיש דרך עצמו את אשליית קיומו של החומר, הוא קולט את היות התודעה אחת.
"הסנה הבוער שאיננו אוכל", נדמה כקסם לאלו ששבויים עדיין בתפישת התודעה המפוצלת. את זאת מבין משה ומבין גם כי השליחות שלו היא להוביל את בני ישראל להבנה דומה, דרך המסע במדבר. תודעה אלוהית אחת, שנעה ממקום למקום לצורך גילוי ולמידה, כמו מסעה בפלנטת ארץ. אך אז בא עגל הזהב -ואשליית החומר גברה על הכל.."
לא היינו מוכנים לגילוי הזה אז- אבל אנחנו מוכנים אליו עכשיו.
קורסים חדשים: "שבעת הצעיפים: מטאפיזיקה של התעלות" "תודעה, מודעות ותקשור"