היום אני רוצה לכתוב בנימה אישית על היבט אחד חשוב של המהלך התודעתי האדיר שעובר עלינו, ושמוכר לנו כ"סגירת מעגלים קרמתיים", וגם לבקש מכם בקשה. היבט זה מבקש מאיתנו להעלות מן האוב את החוויות הכי קשות שעברנו בחיינו, מילדותינו ועד היום, ולחבק אותן אלינו כאילו הם אחינו ואחיותינו הקרובים ביותר. את הכאב והפגיעה, את העלבון וההשפלה, את הקנאה, הטינה, הזעם ואת כל מה שבעטיו נשבענו שלא נשכח ולא נסלח- עם אלו הרגשות להתחבק. לא לשווא בחרנו והסכמנו, כאילו אנו עומדים, ומציירים יחד עם היקום ציור קיר ענק של חיינו, כשבכל פעם מישהו מוסיף גוון, והשני מהנהן בהסכמה.
לפני עשר שנים עשיתי מעשה שהוא חלוצי מצד אחד ואובדני מצדו האחר, כשפיתחתי קורס על רוחניות וטיפול, וגם סדנת מדיטציית מיינדפולנס, במיוחד לסטודנטים שלי באקדמיה, אותה הנחיתי בהתנדבות. הצלחת הסדנה הובילה לפרוייקט מחקרי חדשני, שהתפרסם בכתב עת מקצועי ובכנסים בינלאומיים. הכיוון הפסיכו -רוחני שלי תפס תאוצה אך מישהו שם קיבל רגליים קרות (בעדינות..), ואני יצאתי למאבק על זכותי לחופש אקדמי, שלימד אותי כמה דברים על הפער בין מילים למעשים, אך גם הוביל אותי לקליניקה הפרטית שלי, ואל השיטה והקורסים שפיתחתי.
מה שיכולתי להישען עליו, בשנה האיומה, הקשה, והמעליבה שעברתי שם, היו מחקרי מוח חדשניים, דאז, שהדגימו חד משמעית את השינויים המתרחשים במוח בעת מדיטציה, וזאת בזכות הדלאי למה ונזיריו, שהטיסו את המוח שלהם מהודו לוויסקונסין, ארה"ב והתחברו ל-fMRI. הממסד האקדמי, שנשען על מחקרים אמפיריים, לא התבלבל מהללו באותה הפעם, ואני נאלצתי לבחור בין כניעה ל"מקובל" לבין מאבק על חדשנות- והשאר היסטוריה.
לקח לי זמן לקבל את "עסקת החבילה" הזו שרקחתי לי, בין תחושת ההישג לבין הסיוט המקצועי -קולגיאלי שעברתי שם, בדרכי מתפקידי כסגן ראש מחלקה, לזו שכבר לא מצאה לה מקום בה. וזו היתה המחלקה שסייעתי להקים יש מאין.
היכן הייתי היום לולא אותה התנסות? לשכל קל לענות, אבל הרגש??? אני פשוט לא האמנתי שההסכמה לשלב בין עולם הרוח והעולם הפרופסיונאלי תעלה לי כל כך ביוקר. עד הרגע שבו קמתי והלכתי- חלק ממני היה משוכנע שהגלגל יתהפך ומישהו שם יראה את האור, הרי זה מה שבאתי לעשות…איך יוצרים אינטגרציה בין ה"טוב" וה"רע" של התקופה ההיא ומוותרים על הטינה, הכעס, ההתמרמרות, והכי טוב שאנחנו יודעים להתמחות בו: הקורבנות? רק בדיעבד זיהיתי את מה שרכשתי במהלך שנה זו ואיך זה שימש אותי בהמשך.
היום, בוערת בי אש חדשה וחשובה לא פחות: הגיע זמנה של תופעת התקשור להיות מובנת ומוכחת מדעית. מספיק עם התדמית ההזויה, ה"מיסטית", והפער הזה שבין מה שקורה בשטח, (המיומן, המקצועי והאחראי, אני מדגישה), לבין דעות קדומות וסטראוטיפים. תקשור היא בין השאר, תופעה תודעתית, אנושית ואוניברסאלית, שניתן וצריך להבין את הנוירו פסיכולוגיה שלה.
לכן, אנא מכם העבירו את זו ההודעה לכל מי שאפשר מבחינתכם: כעת מסתמנת אפשרות להניע מחקר בארץ לגבי תהליכים במוח בעת תקשור, כפי שנעשה (ועדיין) לגבי מדיטציית מיינדפולנס. אם אתם בעצמכם, או מישהו שאתם מכירים, הנכם/הינם בעל עניין ובעיקר רקע והכשרה לעריכת סוג כזה של מחקר מוח, כחלק מלימודים לתואר שני או שלישי או פוסט דוקטורט, אנא צרו עימי קשר.
כל אלו מכם שמתעניינים בתקשור, שמתקשרים בעצמם, אלו שהגיעו אלי או לאחרים, אלו שנהנים מהמידע שמועבר בשמחה ובמסירות במשך שנים לטובת הכלל- אנא עזרו לנו להציג ולמקם את היכולת להשתמש במוח ובתודעה ככלי חקירה במקום הנכון והראוי. בבקשה מכם- אל תתעצלו, העבירו הלאה, ליקום יש דרכים משלו לגלות לנו את החוקר שלנו- ותודה מקרב לב על הסיוע שלכם.
ניתן לפנות אלי במייל פרטי ל- liorachannel@gmail.com או לטלפון 0524-495666.
וטיפ קטן לקראת פורים: החודש שבין פורים לפסח השנה הוא חודש של גורלות. פור= גורל. פסח השנה- חירות המעבר לדרך נשמתית חדשה, כי זו שנת מהפכים וכולכם רואים זאת. תרכיבו לכם תפילה קצרה, שמתייחסת לשינוי דרך מהותי, שאתם מבקשים, ותמדטו עליה פעמיים ביום בוקר וערב. הפכו לציירים שותפים לציור החיים שלכם.
תודה ענקית לכם וחג שמח!!
נ.ב. אישה יקרה וצלמת חובבת בשם רותי בנטוויץ, שמגלה עניין בנושא התקשור ואיך מתגלגלים אליו צילמה ביוזמתה סרט על דרכי האישית. וכדי להדגיש עד כמה מתקשרים הם בני אדם רגילים: הדקה הראשונה בסרט, כפי שרותי בחרה, אינה שייכת לתקשור כלל וכלל…הפתעה. לסירטון