המתרחש בעולמינו היא מלחמה שהיא בנפשנו, אך לא רק במובן המקובל: זו מלחמה בתוך נפשנו, המאוחדת האוניברסלית, הנעה בין הצורך החזק מתמיד בשינוי וטרנספורמציה, לבין הפחד והיראה מפניו של השינוי.
אנשים לא ערים לכמה בחירה יש להם, מפחדים לנוע מבחירה לבחירה. למה אנשים מפחדים לבחור מחדש? כי הם מפחדים משינוי במציאות שלהם.
מצבי כאוס הם מצבים המוכרים בעולם שלנו רק באופן שלילי. מה שמתרחש כעת בעולם נראה כאילו מתפתחת לה מלחמת עולם שלישית. הדבר כמובן נותן את אותותיו באופן בו אנו מתארגנים, מפרשים את המצב ונערכים, כל מדינה או יבשת על פי הבנתה.
בעולם שהפיזיות בו הולכת ומשתנה יש צורך לשנות את סדרי הפעולה, כי הארגון והסדר ששלטו פה בהסכמתנו משתנים כעת לסדר חדש. כל מציאות נוצרת לאורה של הבנה מסויימת או "ראיית הנולד" כביכול, תפישה היא זו שמבנה את המציאות, יחד עם כוחות הרוח ותכניותיה.
והנה קולם של חברינו הקוסמיים:
שלום רב,
"במקרה הנוכחי, התפישה היא של הפקעת רעיון הרוח, מטרותיה, איכויותיה ושמה כביכול, מהפרט אל הכלל. ראשית יש "לשחרר" את הרוח מכבליה התפישתיים ואז ניתן ליצור ארגון חדש שמתרווח על פי תנועה חדשה.
מה שקורה כעת היא סוג של לוחמה בכל החזיתות על רעיון המהות הרוחנית: היכן היא מצויה? מי מכתיב אותה? מהו "קולה האקסקלוסיבי" של הרוח? ומה היא מבקשת?
קשה כמובן להבין איך רצח המוני, ואלימות קשה וברוטלית מקיימים את רעיון קולה של הרוח, אולם זהו הסדר החדש המאיים לשלוט בכם, והוא סדר של אלו שהלכו בתוכם לאיבוד, ולא מצאו את קולם שלהם ואת מקומם במסגרת הסדר והארגון הכלל עולמיים.
אלו פליטים רגשיים, אבודים בנפשם, וחסרי בסיס אמוני תקין באהבת האדם, וביכולתו ליצור מסגרות הרמוניות.
מכאן באה סוג של "ישועה קוסמית אלוהית" כביכול. כך לדעתם: כי אם אין רוח האדם יכולה לכנס את כל היש תחת כנפיה ללא משוא פנים, יש ליצור בכוח את מסגרת האלוהות, שתחת כנפיה נעשה צדק עולמי.
לא ניתן להתייחס לרעיון הזה באופן ראציונאלי; מדובר בתבניות נפשיות רוחניות, שפורצות את המסגרות הכלל -עולמיות, ומעמידות את הפלנטה בפני הצורך לארגן ולהגן על עצמה מחדש, תחת רוח של חירות, שוויון ואחווה.
אלו הם ערכיה של המהפכה הצרפתית, והיא פורצת שוב בארץ הבסטיליה, אלא שהמשמעות אינה מוגבלת לתושבי צרפת. זהו רעיון שמבקש להשתקע בלבכם ככלל עולמי, בין אם הוא דן בזכויות מיעוטים, במשטרים שמתיימרים להיות דמוקרטיים ובסתר עושקים את נתיניהם באופנים שונים, ובין אם בחופש הפרט לחוש ולאהוב את האל בכל דרך חופשייה אחרת.
תהיו קשובים לרוח הדברים לא פחות מאשר למראית העין. תהיו הופכים בכל מקום בחייכם את הערכים הללו ומבינים אתם עד כמה כולכם משעבדים לכוח, לאלימות ולפחד גם אם הם נעשים בערמה ובמתק שפתיים, או אפילו תוך כדי פיתוי שלכם להסכים לאורחות חיים כאלו או אחרות.
כדי לנשל אנשים מחירותם לא תמיד צריך לכלוא אותם במרתפים טחובים. מספיק לשכנע אותם שהפועלים עבורם יודעים יותר טוב מהם מה נכון בשבילם.
זהו סוג של פרדוקס פסיכו -רוחני ששואל: למה בעצם שבני האדם יפחדו מההשראה הזאת? מההתמרה הזאת? למה שבני אדם לא יתמכרו בכל מאודם לרצון לגלות מיהם באמת?
אתם נעים מהולוגרמה אחת לאחרת, ממימוש אחד לאחר באמצעות הבחירות שלכם, אפילו הקטנות ביותר. מה מסייע לכם לעבור מאופנות אחת לאחרת? מהיתכנות אחת לאחרת? בדיוק מה שאתם מפחדים ממנו: רוחב היריעה דרכה אתם מסתכלים על עצמכם ועל המציאות. ככל שאתם רואים את עצמכם קרוב יותר להוויה האלוהית, למי שאתם באמת, כך אתם מתבטאים או מצויים באפנות הנכונה ביותר למימוש ולייעוד שקבעתם לכם.
ככל שאתם מסתכלים על עצמכם באופנויות מצומצמות או מכווצות יותר,שקשורות למסגרת תפישתיות, לפחדים ולדילמות, כך אתם מכווצים את האנרגיה של עצמכם ובמו "מבטכם" (מחשבותיכם ורגשותיכם) אתם אלו שזורקים את עצמכם מהולוגרמה אחת לאחרת.
מי אתם? מה תעשו? למה אתם מסוגלים? זה פונקציה של המבט שלכם על עצמכם.
אתם תנועה, תנועה עם אופנויות רבות. כל תכונה שלכם יכולה להתבטא בהרבה אופנויות ובכל זאת אתם מוצאים עצמכם משתמשים בתכונה מסויימת באופן שגרתי במצבים מסויימים.
אופס! שוב קרסתי לפחד, אופס! שוב קרסתי לפרשנות עוינת, אופס! שוב ריציתי…
רק כאשר אתם מגלים איזו תנועה אתם, ולא רק איזה חלקיק אתם, אז אתם בעצם מגלים את האלוהות בלתי מותנית שלכם, וכמה רחב אתם יכולים להתבטא ולהיות בעולם הזה.
זהו הפרדוכס הפסיכו רוחני- אתם מפחדים מהגילוי הזה.
האנושי כל כך רגיל "לדעת" מי הוא, שהוא זקוק להגדרות יחידניות. אישיות אינה אוהבת לקום כל בוקר עם זיהוי אחר. הקביעות והיציבות הזו חשובה יותר משיקולי טוב ורע. החשש שלכם, נעוץ בשאלה האם האינדיוידואליות שלכם בסכנה אם תבחרו לראות תנועה?
המטווה שבתוכו אתם לומדים ומתהווים משתנה ומהר, ואתם רואים זאת במה שקורה בעולם, וזה מפחיד אתכם כי הדבר מתבטא בהתפרקויות ובהתחלפויות.
כל מה שהיה תבניתי, יציב, או לפחות ידוע, מתפרק לחלקיקים כולל דפוסי מזג האויר. עוד לא ברור איך הדבר יתרכב מחדש, יש תחושה של כאוס. כשמפרידים את הדבר לחלקיקיו אין כבר מחויבות לתבנית מסוימת, וכל חלקיק רוצה לפעול למען "הטוב" של עצמו.
טוב הוא מושג יחסי אז רואים גם דעאש וגם תנועות רוחניות גדולות, תנועות זכויות אזרח, שוויון זכויות וכו.
לגלות את התנועתיות המרהיבה שהיא אתם, מתוך השקט, מתוך המדיטציה, מתוך כוונה והסכמה פנימיות לפרוץ עוד ועוד את תפישת האנושי את התודעה. אז תגלו את התנועה הרחבה שלכם.
להאזין לתקשור על הפחד ממימוש עצמי
חשוב! אם אתם רשומים לאתר ולקוחות של Gmail שימו לב שהדיוור לא נוחת בפרסום או בספאם שלכם.