אנחנו שש אלוהויות,
אנו שומעים היטב את הזעקה הנוראה, שעולה מחלק מן התודעות שמצויות כאן, בארץ זו. זעקה אדומה כדם, מבקשת פתרון, מסתלסלת כמו אדים של עשן אדום ארגמן, עולה וצועקת את צעקתה. מורכבת הצעקה הזו מכעס, מתסכול, מחוויה של קורבנות, מהסכמה מצד אחד לחוות חוויות קיצוניות, לא ברורות, מעורפלות, חוויות שיוצרות מקשה אחת מצד אחד, אבל גם משמשות כסוג של מדרון תלול משהו, כמו מעבר, כמו גשר, אל מערכות יקומיות הרבה יותר רחבות מכם, הרבה יותר גדולות מכם.
אתם במעבר, אלא שכרגע נוצרת סוג של תקיעות, כמו הרבה מאוד אלקטרונים שתקועים בצנרת וקשה מאוד להניע אותם, להזיז אותם, ולשחרר את צוואר הבקבוק הפקוק הזה, מכיוון שאין כרגע במסגרת ההנהגה שלכם וגם לא במסגרת ההנהגה של הצד השני, של הפלסטינאים, תנועה חדשה.
אתם יכולים להשפיע על התנועה.
היקום, כאשר מבנה הוא פלנטה, כאשר הוא שולח אלוהויות כמונו כדי ליצור וליצוק תוכן, אנושי, פיזיולוגי, רגשי, או אחר, יודע מראש מהן האופציות הרחבות, שבמסגרתן יכולה פלנטה לנוע. כל חלק בתוכה כמו חלק מפאזל, יש לו תנועה שהיא מוגבלת מבחינת התמרון שלה. לא כל אחד מכם יכול לעשות כל דבר בחייו, נכון? לא כל אחד מכם יכול לחיות את חייו בכל מקום, תיאורטית כן אבל טכנית, הדבר איננו מסתייע. כך גם עמים שונים, תרבויות שונות, חלקי עולם שונים.
יש לכם מרחב תנועה מסוים על פי מה שקבעתם לכם ועל פי מה שקבענו אנו יחד איתכם. אתם יכולים לנוע על פני הטווח הזה כעם וכמדינה, אבל אתם לא יכולים לחרוג, ואתם לא יכולים להיות מה ומי שאתם אינכם. עליכם להיות מה שאתם הינכם.
כאשר אתם יושבים והלב שלכם שותת דם, כאשר אתם מפחדים, כאשר אתם חוששים ליקירים שלכם, ליקרים שלכם, לאהובים שלכם, יתרה מזאת – כאשר אתם דואגים לעצמכם, האם אתם מתגוררים באזורים מסוכנים? האם החיים שלכם מצויים בסכנה? האם ברגע זה ממש, אתם נמצאים בסכנה כלשהיא, בגוף שלכם, הנפש שלכם, הרוח שלכם? כאשר רטט הזה של חרדה, של דאגה, של פחד, של כאב, של תסכול ושל כעס, נפלט מן הגוף שלכם, הוא נאסף. יש לכם כבר תשתית די טובה כדי להבין איך אתם תורמים בעצם רגשותיכם, מחשבותיכם, וההוויה המטפיזית שלכם להתגברותם של דפוסים קיימים.
למה הכוונה? הכוונה היא שגם אם אתם לא יכולים כרגע ללחוץ על הכפתור ולהפסיק את התקיפות של הטילים, וגם אם אתם לא יכולים להתקשר לראש הממשלה, לשר הביטחון…
האם אתם חסרי אונים? האם אין לכם יכולת השפעה על שמתרחש? האם התודעה שלכם, הרגש שלכם, הרוח שלכם, לא שותפה ביצירה של המציאות הזאת? לו נגיד לכם שאתם חסרי אונים, נהיה סותרים את עצמנו, אם כך מהי קרמה פלנטארית? ומהי תודעה קולקטיבית?
מדוע הגעתם דווקא לכאן ומדוע אתם חותמים על הקרמה שלכם, על הגורל שלכם, ועל ההזדמנויות שלכם בכל פעם לפני שאתם יורדים לכאן? ובכן באיזה אופן אתם משתתפים?
בכך שאתם נוטלים אחריות על המחשבות ועל הרגשות שלכם. אנחנו רוצים לכוון אתכם להשתמש בתודעה שלכם, מכיוון שהיא חשובה מאוד, תמיד הייתה. כעת נפתחים ערוצים חדשים שקשורים בפיזיולוגיה שלכם, בעיקר במוח שלכם.
אנו לא מבקשים מכם להכחיש או להדחיק את ריגשותכם. ההיפך הוא הנכון- אנו מבקשים מכם שתאפשרו להם תנועה.
האם אתם מסוגלים לאפשר לרגשות לעבור דרככם ולהישאר בין המעברים שקטים? האם הפחד,הכעס, הזעם שלכם, האם התסכול שלכם, האם אלו הם רגשות שיקדמו פתרונות יצירתיים…?
אתם כל כך קשורים הדדית אחד בשני, שמה שאתם מפיקים מתוככם מצטבר, מצטרף נאסף ביקום ומשפיע על הדרך שאתם עושים. לכן יש משמעות גדולה מאוד, ואחריות גדולה מאוד לכם ברגע נתון זה. אין לכם יכולת כרגע לנווט את ההחלטות של המנהיגים שלכם אלא דרך האחריות והמסירות הפנימית שלכם, הווה אומר אתם יושבים באמצעות תודעה שקטה, ומצטרפים אל הדבר היחיד שיודע את מקומו, את הריתמוס שלו, את הכיוון שלו ואת עצמו ללא צורך שאתם תתערבו בו, וזו הנשימה שלכם.
וכאשר מגיע רגש, ואתם מאפשרים לו להתפוגג, וכשמגיעה מחשבה מדאיגה או הרסנית, אתם מאפשרים לה לנוע הלאה, אתם נחשפים אט אט למי שאתם באמת. אתם מוודאים בכך שהמעגל האנרגטי הבא בתוככם לא יהיה דומה, אי לכך מה שייאסף, מה שיצטרף, שיתאזן, מה שישלח ליקום יהיה אחר ממה שאתם צוברים כעת.
אתם יכולים להשפיע על חשבון הבנק הרגשי, הלאומי שלכם באמצעות התודעה שלכם. אל לכם להאמין רק לכך שאם תשבו ותזמינו את העתיד שלכם, או אם תשבו ותזמינו את היום שיגיע אליכם, רק אז הדברים יכולים להגיע אל מגרש המשחקים המציאותי שלכם. כאילו אתם עורכים נתק בין החוויה הרוחנית שלכם, כמשפיעה כשאתם רוצים להזמין לכם דבר מה, לבין החוויה של הרבה מכם כשהדבר מגיע למאורעות גדולים, לאומיים, חשובים… אתם מרגישים כל כך חסרי אונים, אתם מרגישים כל כך מנוהלים, מנווטים, ואין לכם מה לעשות. אף אחד לא שואל אתכם, אף אחד לא מקריא מניפסט ברחוב ומבקש מכם להצביע, אף אחד לא שולח לכם עצומה אינטרנטית.
אתם לא חסרי אונים. אתם נושמים כמו המנהיגים שלכם, ואתם חושבים בעזרת אותו המח ובעזרת אותם המרכזים, יש לכם רגשות, ואנחנו יכולים לספר לכם סוד: יש לכם יותר כוח ויותר עוצמה משלהם. הם – נזקקים אחד לשני, בשביל זה יש קואליציה, כדי לקבל החלטות, אתם – אם תפיצו את היכולת של השקט, אם תפיצו את היכולת לחבור לרטט שהוא שלכם בלבד והוא איננו תגובתי לסיטואציה, אם תצליחו להגיע למצב שאתם שלווים ושקטים, או אז העצמי שלכם ישלח את תחושות האהבה העצמית שלכם לעצמכם והחוצה ואתם יכולים לשנות מצב.
אתם יכולים להפוך קערה על פיה. אתם פשוט לא מאמינים שיש לכם כוח לשנות מציאות כעם, כאומה, כפרטים ביקום, בעולם, בפלנטה שלכם. הרבה עדיין שבויים באותה תוכנה היררכית שבה רק המנהיגים שלכם מנווטים.
כשאתם טוענים את הכוח האלוהי שלכם בתוככם, הדבר אומר שאתם מבינים שלמחשבה ולרגש ולתודעה יש כוח עליון, שלא רק שאיננו מוטל בספק, הוא עז והוא עוצמתי, מה שתשדרו יתקבל ביקום, ייחשב, יספר, יצטבר וישפיע. אבל תנאי אחד לנו, תנאי אחד למציאות, תנאי אחד שהפיזיקה איננה יכולה לפסוח עליו ולא יכולה לשחק איתו משחקים.
כל מה שיעבור דרככם, כל רגש, כל מחשבה, כל התרגול הזה, כל מה שתשדרו, כל מה שתנפיקו, כל מה שתעבדו, כל מה שתפיקו, אם אין מאחוריו כוונה אותנטית אמיתית כלומר אם זה לא עבר דרך רטט הנשמה המקורי האמיתי שלכם, שפועל במיטבו בצ'קרת הלב שלכם, כאילו לא עשיתם דבר.
אתם יודעים מהי צביעות? אתם יודעים מה זה זיוף? זה זה. אם אתם רוצים לטעון כוח אמיתי, זה צריך לעבור דרך הנשמה. אם תשבו כשפחד בלבכם, ותשדרו מחשבה חיובית ליקום, הדבר לא ייאסף. מה שייאסף הוא הפחד. לכן אנחנו עובדים איתכם במשנה מרץ על צ'קרת הלב.
ככל שאתם מבינים יתר ויותר את המעבר אל הספקטרום האינטואיטיבי הרגשי, כך אתם מבינים תודעה מהי ואת יכולותיה. ולכן אתם לומדים לא לנסות לפתור מצב אלא לעבור דרכו, ולהשפיע בפשטות, ובאמצעות האלוהות שבתוככם, על הדרך ועל ההתהוות.
השפעה על תוצאה היא מחשבה אנושית המבקשת להחליף נקודה אחת באחרת. אנחנו מלמדים אתכם לחבור אל תנועה רב ממדית, אנחנו מלמדים אתכם לחבור אל התהוות שהיא אם ובסיס כל מה שקיים ביקום, אנחנו מלמדים אתכם לחבור אל עצמכם כמהויות שנעות במרחבי המימדים השונים.
כאשר אתם צולחים את כל הללו, בעזרת רגש יציב, שקט, שליו ושלם, למרות כל האירועים החיצוניים המתרחשים במציאות פיזית מחוץ לכם, אז אתם משפיעים עליה. כאשר אתם נגררים להיות תגובתיים, מפוחדים, חרדים, חושבים את הרע מכל או מדמיינים אותו, אתם מצטרפים ומזדהים עם המציאות הזאת, ותורמים להעצמת ושחזור הדפוסים שכבר עכשיו מצויים בפועל במדינתכם.
אנחנו מבינים ללבכם, אנחנו יודעים שהייתם רוצים פתרונים, אנחנו מבינים שאתם רוצים איזה שהיא השאה, איזה שהיא הדמיה, איזה שהיא מילה מנחמת שאומרת: עד כמה? עד היכן? באיזה אופן? איך אפשר לעבור את התקופה הזאת? מתי היא תסתיים? מתי הדברים צודקים מצידנו? מתי אנחנו צודקים? מתי אנחנו לא צודקים? וכיו"ב.
תלמידים של היקום שעושים את המעבר למימד שיש בו שוויוניות חסרת פניות, עד כדי כאב, אנחנו מושכים אתכם להיות משפיעים על דרך של התהוות גלובלית שהיא חלק מן היקום כולו, ומן הספקטרום האלוהי שיצר את הפלנטה הזאת יחד איתכם ובהסכמתכם.
אתם כותבים לי עם מיזמים של שותפות חדשה בינינו לבין הפלשתינאים בימים של "ראמדן משותף"
https://www.mynet.co.il/articles/0,7340,L-4540145,00.html