עמדת סטודנטים לע"ס בישראל ביחס לשילובה של רוחניות כמרכיב בתכנית הלימודים הפורמאלית (2006)

עמדות סטודנטים לעבודה סוציאלית בישראל, ביחס לרוחניות כמרכיב בחייהם, וביחס לשילובה כחלק מתכנית הלימודים האקדמית.

המחקר נערך ופורסם בשנת 2006

 העניין הרב שמעורר נושא הרוחניות בעולם כולו בעשור האחרון חלחל אף לאקדמיה. נושא הרוחניות נדון במחקרים רבים, רובם מתמקדים באופן,שבו תופש הפרט היבטים בחייו כרוחניים. מחקרים אחרים מאירים את היישומים המעשיים או את טכניקות ההתערבות השונות, שפותחו בתחום העבודה הסוציאלית. בימים אלו יצאה קריאה לשילובו של הנושא בספרות התאורטית והיישומית בתחום הטיפול בכלל והעבודה הסוציאלית בפרט (Drouin,2002).

כמעט כל הכותבים בני זמנינו פותחים בהבהרת ההבדלים שבין רוחניות ודת, או דתיות. נראה שהמאפיין הברור יותר של דת הוא היותה מערכת אמונות והתנהגווית מאורגנת, שיש לה קבוצת משתייכים, ואשר כוללת גם פעילות טקסית סדירה (Cascio,1999,Gilbert,2000).

לעומת זאת רוחניות מוצגת כמושג רחב הרבה יותר, אשר ביטויו פתוחים לפרשנויות אישיות. למעשה, אמונה דתית כלשהי נתפשת בספרות העכשוית כהיבט ספציפי אך לא ייחודי של רוחניות (Canda,1988). עבודתו המפורסמת של קנדה בנושא עבודה סוציאלית ורוחניות מגדירה רוחניות כ-"החיפוש האנושי אחר תחושת משמעות ומימוש, באמצעות יחסינו עם הסובב אותנו:עם האחרים, הסביבה הלא אנושית, ולאחדים אף עם אלוהים" (עמ' 243).

Dourin,(2002)  הגדיר זאת כך:"נהייה אחר קשרים משמעותים שלנו עם עצמינו, עם אחרים, ועם משהו שהוא גדול יותר מאיתנו" (עמ' 36).

Sheridan, Bullis, Adcock, Berlin,& Millr (1992) הגדירו רוחניות כתחושת שייכות ושותפות עם היקום או כוח עליון כלשהו, שהוא בעל ידע וחכמה מעבר לנראה לעין ומעבר לנתפש, באמצעות החושים הרגילים שלנו. יונג, (1978), תיאר את הפרט היוצא למסע בחיפושו אחר היבטים של ה"עצמי", שהוא מעבר לאישי.

בגישה טיפולית הרגישה לרוחניות, ישנה, בין השאר, פתיחות למגוון חוויות אנושיות, שמטופלים עשויים לספר לנו עליהן, גם אם אלה חורגות ממה שניתן להסביר באמצעות ההגיון. רגישות לרוחניות פירושה יצירת מרחב טיפולי, שיש בו מקום לשפה אחרת ודיון בנושאים שנותרו, עד לא מזמן מחוץ לחדר הטיפולים, בתואנה שהם "פרטיים", "אינטימיים" מדי, ואי לכך "לא שייכים" לטיפול (בירנבאום, 2005).

אכן, כמקצוע אנושי חברתי, צריכה העבודה הסוציאלית להיות קשובה לתמורות ולתהליכים חברתיים, ולצרכים שעולים כתוצאה מכך. הדיאלוג התמידי שבין האקדמיה והשדה הוא אחד הזרזים המשמעותיים לפיתוח ולהתאמת דרכי התערבות רלוונטיים לצרכי החברה המשתנים.

בעולם המערבי, הענין הגובר והולך ברוחניות לא פסח גם על ישראל, ומספר גדל והולך של אנשים מזהים את עצמם כבעלי זיקה רוחנית, שאינה בהכרח מעוגנת בדת. מחקרים מראים כי יותר ויותר אנשים בעולם המערבי רואים ברוחניות אספקט חשוב ומרכזי בחיים: סוג של צורך בסיסי (בירנבאום, 2004).

אם כך יש לשאול: האם העבודה הסוציאלית בארץ הפנימה מגמה זו? האם היא ערוכה למתן מענה לצורך הזה? ואם כן- באיזה אופן?

 מסתמן פער גדול ומעניין בין ישראל למדינות כמו ארה"ב וקנדה, בכל הקשור לאופן שבו מאמצת האקדמיה את התחום הרוחני בהוראה ובמחקר בבתי הספר לעבודה סוציאלית. ריבוי הפרסומים ופיתוחם של קורסים בנושא "עבודה סוציאלית ורוחניות" במדינות אלו הם עדות להטמעה ולהיענות של הדיסיפלינה לקריאה החברתית הזאת. כנסים מקצועיים המציגים עבודות מחקריות ויישומיות בתחום מעידים כי הרוחניות לא נותרה כתחום ידע תאורטי, אלא היא חלק פעיל בהפריה ההדדית שבין האקדמיה ובין השדה  (Birnbaum,2005).

בישראל, האקדמיה עדיין מתיחסת לרוחניות כתחום "מדע בדיוני" פופולארי, "לא ראציונאלי" ואי לכך גם "לא מדעי". נציין כי סדנאות וקורסים מתחום הטיפול ההוליסטי מוצעים על ידי מוסדות שונים אך במסגרות לא פורמאליות, בלימודי המשך, לימודי העשרה לציבור הרחב. המוניטין המבוסס והאטרקטיבי של האוניברסיטאות עלול במקרה זה להיות גורם מאיט שמבוסס על חשש מפני תגובות הסביבה המדעית המקומית.

עבודה סוציאלית במהותה היא הוליסטית, ואמונה על הצורך להתבונן, להעריך ולתת מענה למגוון הצרכים האנושיים. עבודה סוציאלית במהותה גם מבוססת על הצורך להתיחסות לשונות ורבגוניות תרבותית. על כן ראוי לכלול רוחניות, על גווניה וביטוייה השונים, כהיבט לגיטימי של הערכה והתערבות.

סקר האקלים הרוחני, שנערך במסגרת המחקר, הוא בגדר סקר גישוש ראשוני, ומטרתו לאסוף נתונים ראשוניים לגבי האופן שבו תופשים סטודנטים לעבודה סוציאלית את המושג "רוחניות", ואת מידת העניין שהם מגלים בשילובו בתכנית הלימודים הפורמאלית. מטרת הסקר להציג תמונה ראשונית של עמדות הסטודנטים, לצורך המשך פיתוחו של התחום בשדה העבודה הסוציאלית.

בכל המוסדות שנחקרו, יותר ממחצית הסטודנטים דיווחו כי רוחניות היא חלק אינטגראלי מחייהם. (אונ' תל אביב- 50.8%, אונ' בן גוריון- 62.6%, אונ' חיפה- 66.1%, האונ' העברית- 68.3%, ומכללת יו"ש- 80.6%).

מרבית הנשאלים דיווחו כי מידת חשיפתם לתחום הרוחניות במסגרת לימודי עבודה סוציאלית היתה מועטה ביותר, או שלא היתה בכלל. יותר מזה, מרבית הסטודנטים אף דיווחו על מידת עניין גבוהה עד גבוהה מאוד ברכישת ידע רלוונטי במסגרת תכנית הלימודים.

***שרלין, ש.,דוידוביץ,נ. ובירנבאום, ל. מתוך: עבודה סוציאלית במוסדות אקדמיים בישראל- מחקר משווה. מטעם המכללה האקדמית יהודה ושומרון באריאל.