אתם רואים את המבנים שמתפרקים: את המוסדות, שמבקשים דרך חדשה על פני ישנה. כספים שנעלמו ומתגלים, ומטבעות חדשים וירטואליים, שתופשים את מקומם של מטבעות חומר ניתן לחישה ולמישוש. ענקי רוח ותרבות שעוזבים את העולם, ומותירים מורשת של זכרון וגעגוע, כמיהה ואהבה של הקולקטיב.
כל מה שנשענתם עליו, לטוב ולרע, מפנה את דרכו, ומעורר בכם את הצורך להסכים להביט קדימה ולא לאחור.
בדרך זו עוברות כעת הנשמות בעולמכם. כאילו מתינות לאישור להמשיך הלאה לשלב הבא והדבר אננו פשוט, מפני שמדובר בפחדים הגדולים ביותר שלכם.
כשנשמה מתבקשת להראות חוסן פנימי חדש, בטרם ממשיכה היא בדרכה, היא בעצם מתבקשת לאסוף שוב את שיתוף הפעולה של המציאות, והמציאות עבד נאמן היא לרוח הגדולה: לכן מזמנת היא לכל אחד את המנהרה הגדולה, את המפלצת המפחידה שמאיימת לנעוץ בכם שיניים.
המציאות מזמנת לכל הנשמות המצויות בפתחה של מנהרה זו הזדמנויות של פחד, כמו מטבע וירטואלי: מצד אחד וירטואלי מצד שני יש לו ערך במציאות.
צד אחד אומר, כי הוא בוחר בפחד, ששוב מכניע את המציאות מחדש, והצד השני בוחר בהזדמנות חדשה, ועובר עכשיו רועד מקור, ומפוחד במנהרה, ומגלה שם בגדים חמים למלבוש, רוח נעימה מלטפת ופנס רב עצמה שמראה את הדרך.
שם אתם נמצאים- בתוך ההתנגדות לשינוי, בתוך הפחד החוזר ובא, כדי להראות לכם איך להצמיח את החוסן שבלעדיו אינכם פותרים את פחד ההתנתקות שלכם.
והנה אתם, כמעט נוגעים, כמעט מגיעים, שרים בכיכר ומעלים נוסטלגיה, אבל לא ממש פורצים דרך.
האם אתם מזהים את המנהרה? את הפחדים המתדפקים ומבקשים שוב להכנס למציאות חייכם?
שאלו את עצמכם: מי בחייכם כרגע "משחק את תפקידו מצויין" במשחק הפחדים שלכם? את מי בחרתם לכם בתור ה"פרטנר שאננו מכזיב"?
כדאי לכם לעצור רגע, ולזהות את הדמויות בסביבתכם, שאתם, יחד עם המציאות, בחרתם כדי להציב אתכם שוב בפני אותו לוע רושף אש – מפניו אתם מפחדים פחד מוות.
והפחד מה הוא אומר? שאם תעשו או לא תעשו דבר מה, אם תרגישו או לא תרגישו משהו, אתם תבלעו בתוך היכולות המופלאות של אלו, המעוררים אתכם לתחושות קשות כלפי עצמכם, שם הם מסוגלים להפוך אתכם, בהבל פיהם לחסרי ערך, לטועים, ללא מצליחים, ללא ראויים..
כל הדרך שעשיתם, המפה ששירטטתם, כל ההשגים שלכם..כשאתם באים במגע עם שותפים אלו, הכל מתחיל לרעוד ולרטוט, כאילו הבסיס מתחיל להנתק מהקרקע…והנה אתם תבלעו במרחב…
כן , כזה כוח יקומי קרמתי, יש להן, לדמויות אלו עליכם.
אתם מצויים בצומת מופלאה, המבקשת מכם להכנס אל אותה מנהרה. ואומרת הנשמה: האם יכולה אני להכנס לשם, כשאני מצויידת באישיות הזו? האם דרכה אני יכולה לפוגג את הפחד?
האם קיים בי החוסן המתאים?
אנו אומרים כי להרבה מכם יש החוסן הזה כעת. אננו יכולים להבטיח לכם כי במהלך הדרך לא תחושו קור או כי טיפת מים לא תטפטף על ראשכם, אולם אנו אומרים לכם לכו!!
אנחנו פה.
אנו מלווים אתכם ומסייעים לכל אחד מכם להשלים את המעברים שלכם לעבר מציאות אחרת ואל מה שמצפה לכם שם.
אל ראיית היריעה הגדולה, אל הכלת הכל, אל ההשתיכות לשלם שאין בה קטנוניות מפוחדת, שמאפשר החומר הפיזי והמפוצל, אשר אומר לכם בעצם היותו: הנה אני נפרד.
ההווה יכול להרגיש אחרת. אז- מכם בוקע אור אחר, אז, זורחת מכם אהבה מיוחדת, שאינה זקוקה לא לתגובה, לא לאישור, אינה זקוקה לא לכעס ולא לפחד, אהבה שאינה תלויה בדבר.
משכך אתם עושים, חוזרים אתם אל השייכות וההשתיכות הראשוניים, אל אותו רגע אלוהי קדום, שבו נפרדתם מאנרגית האם, ואתם הייתם אלו שנזקקתם לאותה אהבה בלתי תלויה. אותה אלוהות, אשר כאילו "שילחה אתכם לדרככם, והוציאה אתכם מן הבית".
הגיע הזמן להכיר את חלון ההסתכלות הצר, שבחרה הנשמה לעצמה, במהלך מעבריה. הגיע הזמן להפוך אותו לפנורמה.
תבוא המציאות בימים אלו, ותאתגר אתכם שוב ושוב, באותן הסיטואציות, באותן ההזמנות המחופשות ולבושות להפליא בלבוש הכרחי, ותבדוק, האם אתם עדיין צועדים על אותה דרך תגובתית או שמא מצאתם אחרת.
ואתם תאמרו לה בליבכם: כמעט שנפלתי בפח! כמעט ושוב לקחתי על עצמי את הצורך להעביר רגש מסויים ממקום למקום, אולם אני עוצר פה, ומניח את כלי המלחמה/ההגנה שלי, ונותר פשוט אך לא חסר הגנה.
נשמות שמצויות בתהליך זה של הרחבה והכלת כל היש, מתגברות על הפחד הפרימארי ונעות קדימה.