אספתי עבורכם כמה שאלות ותשובות מהעת האחרונה:
מדוע מתאפשר כעת פתרונן של קרמות?
אנחנו שש אלוהויות,
"בעבר הייתם צריכים לחיות ולמות כדי לאפשר לכם לבדוק אופציה של פתרונה של קרמה, וגם אז, לא היה אפשרי לסגור אותן, כל זמן שטרם התקבלה הסכמה פלנטרית, כי כדור הארץ יראה עצמו מזויות חדשות בסביבתו ביקום.
אתם אינכם יכולים לסגור קרמות ביניכם לבין עצמכם כל זמן שכדור הארץ מצוי במנח קטבי – מגנטי עתיק, וממגנט אליו את אותם חלקיקי האנרגיה שנספגת על ידו מהיקום.
ברגע שהכדור משנה את המגנטיקה שלו, כפי שקורה בשנים האחרונות, אתם כולכם חייבים, כמי שמצויים כאן מכוחה של כבידה, לשנות את מיקומכם ביחס ליקום, וביחס לתבנית הרעיונות שמרכיבה את קיומכם עלי אדמות.
אין דרך שלא להיות מושפע מכך. הדבר דומה לנוסעים במכונית המטפסת על צלע הר- כשהיא נוטה על צידה- תנוחתם של כל הנוסעים תושפע מכך.
כשאתם עושים את המעבר הזה, ועובדים על הפתרון לפחדים שלכם, מסתייעת האפשרות שתסכמו את הרעיון המרכזי, את אותה כבידה ( גרביטציה) פנימית, שעיגנה אתכם לפלנטה ולא נתנה לכם מנוח.
מדובר באותה חווית הפרידה הראשונית מאנרגית האם, אשר על בסיסה נטוו "סיפורים אנושיים" נוספים , עד אשר נתהווה לו טקסט סיפורי- אנושי, שהוביל את דרככם פעם אחר פעם.
אלא שהפעם הזמנים מואצים: וסגירת קרמות בתקופה זו דומה למעין פיצוץ גרעיני. מה פירוש?
קיימת אנטראקציה תמידית בינכם לבין היקום. זה ידוע לכם. כשהתנועה ביקום פונה אליכם ומגרה אתכם לפעולה, כעת, אתם יכולים להגיב בצורה מהירה יותר, וזאת בשל התהליך ההדרגתי של התרווחות החומר הדחוס, לטובת רטטי הרוח המהירים.
זאת אומרת שהראקציה של "פוטנציאל ומימושו" מתקצר והולך, מתקצר והולך, ואתם מוצאים את עצמכם או מממשים יעדים ועוברים לשלב הבא, או "תקועים" ומתוסכלים מתוך תחושה שהחיים הופכים אינטנסיביים יותר, סוערים או מבולבלים, והפתרון אינו מסתמן.
הפיצוץ הגרעיני מורכב משני אלמנטים: האחד, היקום ששולח חלקיקים מסוימים אליכם, ומנגד תהליך הגלובליזציה של כדור הארץ: הכדור אוסף את סך ההסכמות התודעתיות שלכם עורך מעין שיקלול אנרגטי של ההישגים שלכם, ומגיב ליקום בחזרה.
ככל שתגובה זו היא מהירה יותר כך אתם עוברים ממצג איטי ומרוחק, למצג קצבי ואינטנסיבי וככל שחלקיקי היקום מתקרבים לחלקיקי הפלנטה מתקיים "פוטנציאל גרעיני".
הציתו שני ניצוצות והביטו בהם כשהם רחוקים זה מזה, וכעת קרבו אותם אחד לשני, המרחב בינהם הופך טעון ומתקיים פוטנציאל פיצוצי גרעיני. שם אתם מצויים כשאתם קרובים לפתרון.
בתוך המעגל האינסופי של מעגלי חיים ומוות שעברתם, מתתם וקמתם לתחייה אינספור פעמים.
אולם כשאתם עושים זאת במסגרת אותו מעבר חיים, הדבר מרגיש אינטנסיבי. כאילו אתם "מתים וקמים לתחייה מחדש" בעודכם בחיים.
בעת המדיטציה שלכם אתם יכולים להתרחק מן המעגל הסיפורי הא-פריורי שהיווה תשתית רגשית למעברים שלכם. אתם מזהים את הפחד, את הדרמה כפי שאתם קוראים לה.
האמת היא שביד אחת אתם מסובבים את גלגל הקרמה ובשנייה אוחזים במפתח להיחלץ ממנו..
ההבדל הוא שכעת, בניגוד לעבר, מתאפשר לכם לעבור דרך פחד הנשמה שלכם תוך שאתם מודים לו על ששרת אתכם היטב".
ליבה אור שואלת לגבי רעיון תחיית המתים,
"והעליתי אותכם מתוך קברותיכם".. "יהווה ממית ומחיה".. " מחייה מתים ברחמים רבים".. "אשר נשבע אדוני לאבותיכם לתת להם כימי השמים והארץ"… וכו'
למעשה כל מי שבקיא בסידור התפילה ובמקורות היהודיים יודע שזהו המוטיב העיקרי שחוזר על עצמו מספר רב של פעמים בכל יום בכל תפילה ובנוסף רבנים וחכמים, גדולי המאורות של היהדות בכל הדורות, היו תמימים בדעתם שכל הקיום כולו על כדור הארץ הוא למען תחיית המתים שהובטחה לנו.
ואני רוצה לשאול מה הם דברי יהווה והאלוהויות בנושא זה
תשובתו של יהווה (מילותי- ליאורה)
רעיון תחיית המתים במקורו מתייחס לרוטציה של תפקידי הנשמות שבאות והולכות על פני כדור הארץ. נשמות באות והולכות בין מעברי החיים, כשהן עורכות רוטציה בינהן לגבי השתתפותן בתפקידים הפלנטריים.
היכן יממשו ייעוד? באיזה איזור גאוגרפי? במסגרת איזו תרבות?, או מסורת אמונית? כגבר או כאישה? באלו נסיבות חיים? ועוד.
כחלק מ"המחקר" היקומי, בו כולנו משתתפים, יש צורך שנגיע למגוון אפשרווית חיים כדי להתנסות, יתרה מזאת, לדבריו, לזאת הכוונה בפסוק "פרו ורבו ומלאו את הארץ": תפוצת הנשמות המחליפות תפקידים לצורך בנין הכדור.
אלו היו דבריו המקוריים לנביאים- אולם עם חלוף הזמן המידע סולף, והותאם "לרוח התקופה".
בעצם ההבטחה, ב"תחיית המתים" היא לשמור על הקרמה קרי: על הרוטציה של כל נשמה ונשמה ללא משוא פנים, על פי מה שנחתם והוסכם.
לכן, "כל הקיום כולו" כשאלתך, אכן תלוי וקשור ברוטציה הקרמתית הזו שמפריחה ומפרה את הארץ.
בערב התקשור האחרון שנערך בהוד השרון נשאלנו איך להתייחס לאיראן בימים אלו?
תשובה מאת שש אלוהויות,
"…המדיניות הדואלית שלכם בחלקה גלויה ושיתופית, וחלק ממנה שומר את הזכות לנתץ כל חוזה בעבור שלומכם. ומאחר שאתם עם מיוחד, שהיה חשוף להשמדה, לעלבונות, ולסכנה מתמדת, שמורה לכם הזכות לפעול באופן יחידני ואוטונומי גם כאשר מדובר בהחלטות הרות גורל.
אך ההבדל הוא שעד לא מזמן הדואליות הזו היתה נכונה וחשובה לכם: היה חשוב שתשמרו על האפשרות להגן על עצמכם בכל מצב, אולם כאשר התודעה המשיחית והגלותית הופכת למעכבת, ואינה מצטרפת לשינויים הגלובאליים שמקיפים את רוב העולם, קורה שדווקא המנהיגים שלכם, כאילו מתכחשים, מפחד, אל התפקיד האמיתי של עמכם, שאמור להוביל את חירות הרוח, והם כבולים ואזוקים בפחדים שלהם שמא ירשמו לדראון עולם בדברי ימי ההסטוריה שלכם.
איראן של היום מתחילה לשנות את פניה מבחינה ציבורית.
לא מנהיגיה של היום הם אלו שיוכלו להניח את כלי הנשק. צודק כל מי שמפקפק בהעמדת הפנים הנוכחית: אולם גם איראן מצויה בשלבי מעבר.
זהו עם שתפקידו לערבל ולערבב את הפלנטה שלכם, כדי שתוכלו למצוא פתחי יציאה חדשים של הרוח. כמו מערבולת אשר ככל שנלחמים בתוכה, אפשר רק להתאבד. אולם כשמניחים לתנועה אפשר לזהות פתח מעבר שלא נראה קודם.
איראן ערבלה את העולם ואת עצמה בתוכו, ולא ניתן היה להיחלץ מן המערבולת, ואילו כעת מתהווים שינוים ברמה העממית, מה שיאפשר שגם ההנהגה שם תשתנה בעוד זמן.
מה שאתם שומעים כבוקע מגרונם של המנהיגים שלהם, הוא התחלה של הכרה במשחק, שיכול להפוך לאמת של עם שלם, מכיון שגם הם מזהים כי הרוח משנה את כיווניה וכי הלשון הקודמת בה נקטו לא תעמוד להם עוד.
אתם כולכם מצויים בשלבי מעבר ולכן חלק מן המילים המושמעות חסרות משמעות אמיתית וזה נכון, אך עליכם לדעת כי זהו זמן המתנה ולא זמן תאוצה בנושא זה.
ההמתנה תשתלם למי שמאמין בתהליכי רוח על פני תהליכי החומר.
יש דרכים של שיח ושיג, ויסות ואיזון ,והעברה של משאבים ממקום אחד לאחר כדי ליצור איזון מחודש.
מה שמנהיגיה של איראן עדיין דוברים מן הפה אל החוץ, יהפוך למילים אמיתיות של בני עם אשר גם הם בבוא העת ידרשו את חילופי השלטון.