"מתקיים הצורך לחבר ולקשר בין בריאות הנשמה לבריאות הנפש ותפיסת מציאות נורמטיבית , בעבור קיומה של סכמה תפיסתית של בני האדם לגבי מציאות.
היכן מתנהלת המציאות? היכן מתרקמת היא? עד כמה יש לפרט יכולת השפעה, בריאה ויצירה על המציאות?
אלו הן השאלות שעומדות בבסיס החריגות ממה שאתם מכירים כמצבים נורמטיביים של נפש ואישיות, והתנהלות במציאות אנושית.
האוטיזם מוכר על-ידכם כקושי בסיסי, מתפתח או מולד, של הפרט, להיות בקשר עם הסביבה. קשר עין, קשר שבתחושה, כמו נובעים מפרשנות המציאות, שחורגת מקודים תרבותיים, חברתיים, מציאותיים מסוימים. היא נעה אל הסתגרות בעולם שיש בו מקצבים אנרגטיים שונים, המתקשים להסתנכרן עם אלו שבסביבה.
נשמה המגיעה עם הסכמה למקצבים איטיים ודחוסים כאלו, היא נשמה המבקשת להכיר בערכה של המציאות הפנימית, להעדיף אותה, ליצור שלם בתוכה ואף לחוות שתי רמות של התייחסות: רמת התייחסות מתקשרת ומקושרת, ורמת התייחסות פנימית "מנותקת".
אלו החווים גוונים שונים של אוטיזם, ברמות תפקוד שונות, מסנכרנים בין שני העולמות אשר באופן מובחן באו כשונים.
כל נשמה העוברת דרך אישיות יש בה את שני המרכיבים: המרכיב האינטראקטיבי המבקש להסתנכרן עם תנועת המציאות וליצור שלמות איתה, לחוות את החיים כנוחים ומיטיבים, כשמחים, ובמקביל, תנועה פנימית, מתוך הכרות חלקיקית עצמית, כי לבורא יש יכולת בריאה ויצירה של מציאות בעבור עצמו.
כולכם מגיעים עם שתי הידיעות הללו ובספקטרום הנורמטיבי שלכם מוצאים סוג של איזון בין שניהם.
נשמה הבוחרת באוטיזם באה להעריך ראשית דבר את היצירה והבריאה, אשר ככל שניתן, על פי בחירתה, איננה מושפעת מהשפעות חיצוניות.
נשמות במצב הזה הן נשמות, שזקוקות למינימום השפעה חיצונית, כדי לחוות את עצמן כאלוהות בעלת ערך בעולמות שונים, גם אם העולם שנוצר איננו מסתנכרן עם המציאות הרחבה.
יש לכך ערך רב: נשמות אשר נוטלות על עצמן את האוטיזם רוכשות בדרך כלל ערך עצמי (נשמתי) שלא יסולא בפז, מכיוון שכאשר הן שבות לביתן, משילות מעליהן את גלימת הדפוס שעטו באותה פעימה, הן לרוב נותרות עם תחושה של יחידנות ערכית. תחושה שלמציאות הפנימית יש משמעות גדולה מאוד, ומתוכה אפשר להיוותר, להיווצר, לחשוב ולהרגיש גם ללא שהעולמות החיצוניים תומכים, מאשרים, מאפשרים וכיוצא בזה.
הרטט האנרגטי של נשמה ,המגיעה במעטה לו אתם קוראים אוטיזם, הוא רטט מישני חזק מאוד, כי היא מסכימה לעטוף את קוד האופי הנשמתי שלה במעטה צפוף מאוד. כמו שדה חלקיקים צפוף, זוהר ומקרין החוצה עוטף אותה, כמו צבע אלקטרי, שמצפה זגוגיות משקפיים. ציפוי שכזה עוטה את ארגון האופי הנשמתי ברמת דחיסות שונה, כך שהניסיונות להביט דרך הזגוגית פנימה או החוצה לרוב איננו מסתייע.
רמת היכולת להביט ולהשתמש במידע היא פרי בחירת הנשמה, ופרי ארגון תצורות החיים שארגנה היא לעצמה טרם בואה.
ישנם מצבים לא מעטים שנשמות, שבאו כפורצות דרך בתחומן, בתחומים מדעיים או בתחומי אמנות, חוו פרק זמן קודם לכן פעימה אוטיסטית, וזאת כדי לאפשר את רמת ההכרה במסוגלות היחידנית, באוטונומיה וביכולת ליצור עולם פנימי בעל משמעות שנזקק פחות לאישורי הסביבה.
כך מחשלות נשמות את עצמן ויוצאות לדרך אחרת כשכוחן עומד להן הרבה מעבר למה שכוחן של נשמות אחרות יוכל לעמוד להן.
לא כל פורצי הדרך באו מן המקום הזה אך לפעמים הדרך לשם נסללת דרך אותה תופעה. האוטיזם, טוב יעשו בני האדם, אם יראו אותו כסוג של הכשרה פנימית: הנשמה נוטלת פסק זמן מן הצורך להתארגן על-פי מקצבי מציאות כדי לארגן את עצמה בכוחות עצמה להמשך הדרך הבלתי נפסקת.