כאשר מסתיים התהליך של בניית ארגון הקוד הבסיסי של הנשמה, ומתייצב האופי הנשמתי, מיד עולות כל האופציות "העתידיות" שעומדות בפני הנשמה, מתרקמות, ומתארגנות באופן הרמוני להפליא עם כל שאר האופציות של שאר הנשמות.
המקשה הזאת זזה תמיד כאחת. כלומר, אם קארמה של נשמה אחת בלבד על פני כדור הארץ משתנה, כל הנשמות יושפעו מכך. מי ברמה גבוהה ועוצמתית, כאלו שקרובות ביותר לאותה נשמה, וגם אלו שגרים בקצה השני של הפלנטה ואין להם כל נגיעה כביכול אל אותה נשמה.
גם אצל הרחוקים, תהיה תהודה אפילו קלה במטריצה של הקארמה: של הפעולה והתנועה, המכוונת למעגל התייחסות מסוים אחד. זוהי קארמה.
אין מצב שיהיה שינוי במקום אחד, ולא יהיו לו הדים בכל שאר חלקי השלם. בהינתן שאתם מבינים שמדובר בשלם שלא ניתן להפריד את חלקיו. גם אם עוצמת הקשר האנרגטי משתנה- מתעצמת או נחלשת בהתאם לפרמטרים שונים, עדיין אין אף נשמה הפועלת על פני כדור הארץ , שאיננה קשורה אנרגטית וויבראטורית לכלל. עוצמת תהודתה משפיעה ומושפעת, מתייחסת, מתרכבת, נפרדת מתרחקת… אך קשורה כל העת הדדית עם כל שאר הנשמות שפועלות כאן.
החלק הגבוה שלכם, העצמי הגבוה של כולכם, מרכיב את התודעה העליונה הפלנטארית.
ההיתכנות למחלת הגוף משתנה מעידן לעידן על פי הסכמות בין הנשמות לבין עצמן, וכמובן בהתאם למה שמתרחש ומתקיים בין הפלנטה ובין היקום וההסכמות האלוהיות. הכל כרוך בכל.
כדוגמא: בעידנים קודמים, בהם השכחה וההכחשה היו חזקות, כלומר התודעה הקולקטיבית לא היתה שוחרת התעוררות כפי שהיא היום, לחומר היה יותר כוח ועצמה והשפעת הרוח עליו היתה אחרת. הפער בין רטט החומר לרטט הרוח היה גדול והרוח נאלצה "לעבוד יותר קשה" כדי לעבור עם רעיונותיה ולהפיק את התועלת דרך החומר הדחוס.
שוב ניתן את הדוגמא של זה שפוסע במים. היכן קל לו יותר לצעוד? היכן שהמים מגיעים נמוך יותר, היכן קשה יותר? כשהמים מכסים יותר מהגוף- קשה לנוע בתוך הדחיסות שנוצרת סביב הגוף.
זו דוגמא טובה לתאר את יכולת התנועה בעולמכם, בהתאם לרמת פתיחות, הזכרות ויכולת חיבור ויברטורי בין הרוח והחומר. לכן החומר היה פועל במהירות רבה יותר במצבי סטיה. כשהרוח היתה מתקשה לעבור וההתפתחות המדעית היתה בחיתולים ,ראיתם חוסר יכולת להתמודד עם חולי אך לא רק…
מדובר בכך שהקוד האנרגטי שמרכיב את מטריצת הנשמה, אוסף רטטי משנה בכל פעם שמתרקמת תכנית חדשה לפעולה ותנועה, תוך כדי שמירת השלם (קרמה/גורל), כלומר, במהלך ההתנסות במעברי החיים.
זכרו- הכל קשור לכל וקרמות אינן מנותקות אלו מאלו.
המחלה פורצת כשנשבר השלם- כשהמעגל ניתק והנשמה אינה מצליחה לפרוש את עצמה, את האנרגיה שלה כך, שישמרו קשרים וחיבורים עם השלם סביבה. ראשית דבר נפער בה חוסר. השלם הפנימי שלה נפרץ, ואז היא פונה לדרכים אחרות שאמורות לפצות על כך שהיא רוטטת באפנים "מקרטעים", שיוצרים בעצמם פגעים ברקמת השלם הפנימי וברקמת השלם אליו היא שייכת באופן קולקטיבי -פלנטרי.
אתם מסתנכרנים כל העת גם בינכם לבין עצמכם וגם עם אנרגיה יקומית,לה אתם משמשים ערוצי מעבר. כל אחד מכם הוא כור היתוך, שמעכל את האנרגיה שמגיעה ומניעה אתכם, מטמיעים,משתמשים ופולטים.
כמו העצים כמו ההרים, כמו כל דבר סביבכם, אתם זקוקים לה והיא זקוקה לכם, לטובת הפרט ולטובת הכלל וכך נעה הפלנטה שלכם קדימה.
כשנשמה בוחרת במחלה היא בעצם רואה, שהאופן שבו היא מתנועעת במרחב הפנימי שלה לא מסתנכרן: היא לא מצליחה גם לעכל בתוכה את אנרגית היקום ולשמור על איזון השלם הפנימי שלה וביחד, כשלם יחידני אין היא מוצאת את מקומה בשלם הרחב יותר.
כל פצע הרי הוא פגיעה בשלמות רקמת העור ורקמות נוספות כלומר פצע הוא פגיעה בשלמות רקמת חומר. מחלה היא פגיעה בשלמותה של רקמה אנרגטית שרוטטת על פי מטריצה מסוימת, והיא אינה מסוגלת לשמר את רטט הבסיס שלה לאור השינויים שהתחוללו סביבה.
זוהי מחלת הגוף: חוסר יכולת לשמור על שלמות על פי התכנית הנשמתית כתוצאה מחשיפה לשינויים הסביבתיים, והעיכול של האנרגיה היקומית ו/או חוסר היכולת להמשיך ולרטוט בהרמוניה עם הסביבה.
היכן תפרוץ המחלה? איזו מחלה זו תהיה? זה נתון לשיקולים רחבים וגם מצומצמים. לנשמה יש הטבעות שמאפשרות או לא מאפשרות לה הסכמה למחלות מסוימות. אם אין פוטנציאל מוסכם מראש להיתכנות של מחלה ספציפית-היא אינה יכולה להתפתח. הבחירה באיבר או מערכת בגוף כנושאי המחלה, יש לה סממנים ברורים שמעבירים מסר ליקום: איפה זקוקה הנשמה לעזרה?
כל מערכת בגופכם רוטטת במקצבים שיש מאחוריהם משמעויות פילוסופיות. המטא- פיזיקה של בריאות הגוף אינה סתמית. מערכת לימפאטית אינה רוטטת ואינה משתמשת באותו האופן באנרגיה כמו מערכת עצבית. הכבד אינו פועל אנרגטית כמו הלב או הכליות.
הבחירה באיזור שכביכול ישא את המחלה היא בחירה במסר- כאילו הנשמה אומרת לעצמה: מתוך הפוטנציאל שפתוח בפני, אני מבקשת לקרוא לעזרה כדי ליצור מחדש את השלם, אני צריכה לשדר ליקום, לאלוהים ולסביבה שדרים של מצוקה.
לכן, אופן הרטט במצב המתהווה של חולי, שולח שדרים אנרגטיים ליקום, שמפעילים תנועה במערכת גוף או איבר מסויים על פי מסר ידוע מראש. (כמו שהמוח שולח מידע דרך טרנסמיטורים שמפעיל חלקים בגוף). כלומר, יש צורך להבין את המשמעויות של האיברים והמערכות הפיזיולוגיות השונות כדי להבין מה משדרת נשמה ומדוע בחרה דווקא באיבר הזה, או במערכת הזאת כדי להעביר את המסר.
אתם נמצאים בשלב ראשוני בלבד של ההבנה שלכם, איך הגוף בעצם הוא גוף תקשורתי, תשדורתי. אתם מבינים את המשמעויות המטפיזיות של אברי הגוף ברמת המסר הראשוני. אתם יודעים שהכבד אוצר בתוכו רגשות, בעיקר כאלו של כעס ושל כאב. אתם יודעים שכליות אחראיות לסינון בין עיקר לטפל. אתם יודעים שכשמדובר בסוכרת, אז שואלים אדם באיזה אופן הוא יודע או לא יודע להיטיב עם עצמו מבפנים או מבחוץ וכיוצא בזה רעיונות פילוסופיים פסיכולוגים יפים ונכונים, שיכולים לבאר לכם ברמת "מדוע זה קרה לי"? את הבחירה במחלה.
בעזרת מידע זה, בני אדם יכולים לפענח בכוחות עצמם, את התשובה לשאלה מדוע התפתחה מחלה כזו או אחרת…
מה שאתם עדיין לא יודעים, זה שכל מערכת בגוף שלכם, היא מפה קטנה של חלקי יקום. כל מערכת- לימפתית, עיצבית, כל איבר, הורמונים מסויימים, הכל קשור לסוג של ייצוגיות נקודתית, ספציפית, סימבולית אם תרצו, לחלקים ביקום, שבאים לידי ביטוי באמצעותכם דרך האופן שבו נשמה עוברת ומתפעלת יחד עם החומר את המערכת הזאת.
היקום מתבטא ולומד איך הרעיונות שלו וקשרי הגומלין שבין חלקיו השונים יכולים להתפתח ולנוע במקומות או בצעדים חדשים, דרככם.
כאשר תעלו לרמת התייחסות יותר גבוהה, אתם לא רק תחפשו במערכות הגוף שלכם תשובות לחיי הנפש, הרגש והמחשבות שלכם, אתם תגביהו עוף ותפענחו בעזרת המידע שנעביר לכם איזה חלקי יקום מתבטאים באמצעות מערכות הגוף השונות, ואיך היקום מתפתח, איך חלקי יקום שלמים, הרבה יותר רחבים, שהפלנטה שלכם משתייכת אליהם, גם הם נחקרים, נמדדים ומתפתחים באמצעות מערכות הגוף.
אם כך, שיקולי הבחירה במחלת הגוף הם הרבה יותר רחבים ומתפרשים על פרמטרים נרחבים יותר מאשר רק הקריאה לעזרה ספציפית של נשמה, שמבטאה את הקושי הקיומי של אותו האדם, של אותה אישיות, כי אישיות מתווכת את העולמות הגבוהים בעולם של חומר.
כעת, בעידנים חדשים כאשר המדע מפותח יותר ותוחלת החיים עולה, אמצעי הריפוי גדלים והולכים. עדיין אתם מתמודדים עם מחלות שעדיין אתם לא מצליחים לפצח את קוד הריפוי שלהן. בחירה במחלה בעידנים האחרונים, יש לה משמעויות באמת יותר רחבות מאשר קושי של נשמה.
ישנו שיקול נוסף, שמגיע לכלל פעולה בעשר שנים האחרונות וזה השירות שהנשמה נותנת ליקום. (ממליצה בחום לצפות בסרטון הבא!!! )
יש נשמות, שנותרות ברמת שירות בסיסית ודווקא הן עשויות לחלות פחות. יש נשמות שמסכימות לתת שירות ברמות יותר מפותחות והן לוקחות על עצמן עידון, עדינות, וויסות וצורך שימורה של הרמוניה ברמה יותר עדינה.
יש יותר נשמות שלוקחות על עצמן להיות משפיעות, מלמדות ובעלות גורם מרחיב, מלכד וכיוצא בזה. הן בעצם נדרשות לרמת איזון הרמוני יותר עדין ומדויק מנשמות שהשירות שלהן פחות מורחב. לכן נשמות כאלו עלולות ללקות בתסמינים פיזיולוגיים כאלה ואחרים, לא בהכרח ברמת סיכון חיים. אבל, על הנשמות הללו לקחת בחשבון שהן עדינות יותר, ודווקא הגוף הופך להיות עדין ורגיש יותר, ולא פחות.
הרבה אנשים אומרים: "אני עושה דרך רוחנית וזה יגן עליי מפני מחלות". לא ולא. להפך, הגוף מתחיל לרטוט ברטטים מאוד עדינים, יותר ויותר קרובים לרטטיה של הרוח. מה שאומר שיש לטפל ולטפח אותו ביתר עדינות, ולשים לב לשמור על הרמוניה. לא רק פיזיולוגית אלא כמובן בין גוף ונפש.
הרבה אנשים לומדים בתיאוריה הרבה דברים רוחניים אבל אם לא נעשית עבודה פסיכו- רוחנית אז הפערים נשמרים, אולי אפילו גדלים.
אנשים משפיעים הם האנשים שצריכים לקחת בחשבון שרטט הגוף שלהם הופך להיות עדין יותר, והטיפול בו ובבריאות הפיזית, הרוחנית והנפשית הופך להיות אתגר יומיומי, כי הם הופכים להיות אלה שמובילים את שאר התודעות קדימה אל שילוב הרמוני מחודש.
תמיד יש קטליזטורים, תמיד יש מובילים, מניעים, יוצרי גירוי אנרגטי בסביבה, ששאר מטריצות "מתפתות" לנוע אחריהן ולהתרכב איתם. גירוי חשמלי קוראים לזה. תהליכים של גירוי תגובה. מכאן, שבעצם הבחירה הנשמתית במחלת הגוף, או בתסמינים של הגוף, בעידן הנוכחי לא מסמנת בהכרח שמשהו לא פתיר במסגרת הקארמה, כמו שאמרנו קודם, אלא, מספיק שזו נשמה שנמצאת במצב שירות גבוה ולא מצליחה לרטוט באופן הרמוני מספק בינה לבין עצמה.
בקו התפר הזה נופלים הרבה מאוד אנשים, שהנשמה שלהן נמצאת בשלב ביניים. בשלבי התפתחות, בשלבי מעבר כי זה מה שקורה לכם עכשיו.
התודעה שלכם מתפתחת. יותר ויותר אנשים לומדים על הרוח, מכירים אותה, מחפשים אותה, מפסיקים לפחד, מסתקרנים. וכשהם עושים את זה ולומדים יותר הנשמה עוברת בתוכם לפאזה של שלב מעבר: ממושפע למשפיע, מלומד למלמד.
הם לא שמים לב שהם עברו לשלב אחריות הרמונית יותר עדין, ואם הם לא שמים לב לזה ולא עושים את השינויים הנדרשים כדי להתעדכן, הם עלולים לפתח תסמינים שונים: הנשמה תקרא לעזרה. היא תרצה ליצור הסתנכרנות חדשה באמצעות היקום שתאפשר לה להשאר בשלם.
אם זה קורה על בסיס פער, אז איזשהו איבר בגוף, משלם את המחיר, כי הוא לא יכול להכיל את הרטט הלא שלם, והלא מאוזן שנוצר בתוכו.