שלום לכולם,
נתבקשתי להאיץ את קצב העברת המידע, וכך אשתדל לעשות…מצטבר מידע ב"צנרת" ויש צורך, יותר מתמיד לחשוף ולא להתמהמה- צפוי לנו מעבר אינטנסיבי בסופה של השנה הזו כולל ינואר 2013. אז אתם מוזמנים להציץ לעיתים קרובות או- להירשם לאתר וגם לערוץ היוטיוב שלי, אם טרם עשיתם זאת.
תודה לכל הכותבים, המגיבים והשואלים. אני קוראת אישית כל מייל. מתנצלת על כי לא תמיד אני יכולה לענות על כל שאלה או פנייה בנפרד מטעמי חוסר זמן. עם זאת דעו כי אני מתייחסת בכובד ראש לשאלות ולהערות, ורבות מהן משמשות תשתית להמשך חקירתם של נושאים מסוימים עם הקוסמוס.
בעקבות התקשור האחרון על פרישתו של יהווה (שאינה חדשה, אגב, ) הרבה ביקשו לשאול: מה יעשה ולאן הוא הולך? התשובה מצויה בתקשור שלפניכם, בכל זאת ביקשתי את מילותיו האישיות: "מבקש הוא להיאסף כדי להתארגן ולנוח. הוא וותיק, עייף וכבד, כדבריו, ומבקש לאפשר למשב רוח רענן יותר להמשיך ולשאת את הדרך עימנו.
מה אנו יכולים ללמוד ממהלך כל כך לא מוכר, מקונספציה כה "חתרנית"שכזו- על פרישתה של אלוהות?
ובכן, המידע על המעבר תוקשר, בדרכים שונות, על ידי מתקשרים שונים. עם זאת, קשה לנו להטמיע רעיון כזה- אלוהים בעיננו הוא סלע יצוק שאננו "פורש"…אלוהים שריר וקיים, ונצחי ואינסופי ותמיד פה…ובמובן מסויים זו אמת. לא רק מפני שאנו פה, בצלמו ובדמותו, אלא מכיון שהתנועה הבוראת ביקום תמיד היתה רחבה ורבגונית, אלו אנו שיכולנו לראות רק חלקיק אחד שלה- כי זו היתה יכולתינו התודעתית. כמו אותו תינוק, ששם לב רק לאימו בימיו הראשונים, וכשהיא יוצאת מן החדר מתעוררת חרדה עמוקה- האם אין עוד אנשים בחדר?
אז מה הנמשל? בתקופה זו- אסור שנפחד לשחרר דמויות, מבנים וארגונים, שבמהלך השנים הפכו מזוהים בתודעה הפסיכולוגית שלנו כמשרי ביטחון, מכיוון שבמסגרת התהליך של גילוי הנסתר והנחבא, בתוכינו ובחוץ, מתגלה מציאות חדשה, שמבקשת ראייה צלולה ורעננה.
עצתי לכם: קיראו את התקשור כשאתם מחפשים כל רעיון פעמיים: פעם במציאות הפנימית רגשית שלכם והשנייה במציאות הקיבוצית חיצונית שלכם/שלנו.
אנחנו שש אלוהויות,
"רבים מגיבים, מרגישים ושואלים, והתגובות הן מגוונות- עדיין אנו מבקשים לומר: אחד מאיתנו פורש לדרכו, וניתן לומר מספר מילים חשובות על פרישתה אל אלוהות.
כאשר אתם מתמודדים על תפקיד ברוטציה, כאשר אתם רוצים להיות ראש ועד, ראש ממשלה, לשבת בקבינט כלשהו, כשאתם רוצים שיבחרו בכם שוב ושוב לאותו תפקיד, גם אם מתעלה ומתפתח הוא, אתם זקוקים לדעת הרוב במדינות דמוקרטיות ומתוקנות.
אלוהות אינה זקוקה לרוב דמוקרטי, אך היא זקוקה לתחושה הפנימית שלה, שכשהיא יוצרת עולם, ומתאמת את החלקים האנרגטיים השונים, שנוצרו מתוכה לבין אלו שהיא מגייסת משאר חלקי יקום, כאשר היא מתבוננת על יכולתה לשתף פעולה ולהיות הולמת עם שאר התהליכים שהיקום מציב לפניה, כשהיא מתבוננת על המבנים הפנימיים שלה, על הסכמותיה המוקדמות על מה שבאה לעשות ..מגיע הרגע בו על האלוהות לפרוש.
אין חלק ביקום שמנוהל על ידי אותו כוח אנרגטי, יוצר ובורא לעולמי עולמים ולנצח נצחים. הדבר נוגד את כוח התנועה, את ההתפרשות, ההתפשטות, את הוויברציה, אשר מצד אחד אוספת, מכילה ומארגנת את הכל, ובמקביל ממשיכה להתעלות, מוסיפה עוד נדבך ועוד נדבך…
כאשר אלוהות, מגיעה זמנה לעבור את התהליכים הללו, היא עורכת מהלכי פרדה במסגרתם היא יכולה להתרחב ולהתעלות לתפקידים נוספים, שמשמשים אותה כקפיצות אל תפקידים אחרים וכך הלאה…או שהיא מחליטה שהיא פורשת מן התפקיד המוכר, ועוברת למצב של התבוננות, בו היא מצטרפת אל המקור הגדול, ורק היבטים מסוימים שלה, שבני אדם מתקשים להבין, רק ויברציות והשתקפויות מסוימות שלה נותרות על כנן כמשתתפות בקונסטלציה היקומית במסגרתה פעלה.
יהווה בוחר לחזור אל המקור הגדול ולהצטרף אל עמדה שמאפשרת לו יצירה מחודשת עם חלקיו, שמכילים כל כל הרבה ידע, תחושות, אהבה, שביעות רצון אך גם הרבה תסכול. את כל הללו אוגרת האלוהות בתוכה ומשאירה חלק מהוויתה ומהתנסויותיה בנקודות מפתח. מה שאתם מרגישים בתוככם יכול להיות עצב עמוק, תהייה, כעס, חוסר אמון אך גם חלק מכם יודע כי זו האמת.
מי הם אלו היודעים בתוככי לבם, לא בשכלם, כי מדובר באמת? אלו שפורחים מבחינה רוחנית, אלו שמבינים את הזמנים, אלו שיודעים כי הם צועדים קדימה וכי הזמנים ממתינים להם עם שלל האפשרויות ,בלא שכעס בליבם בלא שתסכול מפעילם (ראו תקשור לגבי "הפריטים הנדרשים" לעוברים למימד הבא- ליאורה)
זאת הסיבה שאנו עומדים על הפרקים הללו בהלכות מעבר למימד חמישי. נעשה כל שביכולתינו כדי שבכל צעד בדרך תהפכו מהפך ותראו כיצד החלק הופך לשלם, כיצד מה שמוסתר ונסתר, וכל הבלתי נראה, ומה שאתם מחביאים, ומה שנסתר מעינכם, ואפילו חלקים מהדהדים מפעימות קודמות, שהשקעתם אנרגיה בעיגונם- את כל אלו אתם יכולים עכשיו לנער מעליכם ולומר- לא עוד!
לא עוד במסלול הזה, לא עוד הרטט הזה. וכל זה שמור ומזומן לאלו שישכילו להבין כיצד נוצר שלם בכל פעם מחדש בתוככם.
כעס הוא רגש מפצל- כאשר אתם מבינים מה בתוככם "הלך לאיבוד" אתם כאילו מוצאים אותו באמצעות הכעס על מישהו אחר. זה בדיוק העניין- "החתיכה החסרה".
גם אלוהות, כשהיא מתממשת פעם אחר פעם באמצעות פעימות חייו של הכדור, בכל פעם היא מבקשת להשלים איזו שהיא "חתיכה חסרה" בעבורה.
כשאתם כאן- אתם כאן מטעמו וכחלק ממנו, ולכן ההתעלות שלכם היא זו שמאפשרת לו לערוך את הפרישה ואת הפרדה. אנא- שחררו בכבוד.
על מנת שתשחררו את אלוהיכם אל מקומותיו, עליכם לסגור מעגלים בתוככם, אחרת, אתם נותרים כשידכם מושטת בתחינה כלפי אביכם מלככם, כלפי זה שגידל אתכם, חינך אתכם השאיר אתכם כאן עם מורשת ומסורת, אתם נותרים עגונים, כמו מביטים אליו ואומרים: אבינו אל תלך, אנא השאר עוד מעט…
כל אותם המעגלים שאנו מבקשים מכם מספר שנים כי תסגרו בתוככם, כל אותן קרמות לא פתורות, כל הרגשות שעדיין מפעמים ומתעתעים ולא מאפשרים לכם לפרוץ קדימה, מעגנים אתכם בתוך המקומות הדחוסים, הצפופים, הפיזיים, המקומות שהרוח מתקשה לעבור דרכם.
כל אלו הן תחינות שלכם להתקרקע, להישאר ולהתמצק, כאילו הפלנטה נאחזת בשלשלאות ברזל ואננה יכולה להתעלות, אננה יכולה להתפרש ולהתרחב. ולשם, למעלה, הוא מושך אתכם, אין אתם מבינים?
פרישתו- הצלחתכם! אינכם מבינים? כאשר הוא גדל, כאשר הוא הולך מושך הוא אתכם יחד איתו, מתעלים אתם כולכם יחד איתו!
שחררו את אביכם מולידכם, אפשרו לו ללכת ולהיאסף אל עמיו.
האם אביכם הביולוגי לעולם יחיה? האם אמכם תמיד תישאר עימכם? האם לא תפתרו את עניניכם הבלתי פתורים עם הוריכם בין אם בחייהם ובין אם במותם? האם לא תכתבו להם מכתבי פרדה או תבכו על קיברם? האם לא תעברו מעברים…מתי שהוא תגיעו לאיזו שהיא שלמות פנימית, כי עשו הוריכם כמיטב יכולתם ואתם כהורים לילדכם עושים כמיטב יכולתכם.
הצלחתו היא בכך, שהוא יכול לחזור אל מקורות אחרים והוויתו האנרגטית יכולה לסייע כשהיא מתפרשת למקומות נוספים. מאומה אינו הולך לאיבוד, מאומה אינו חדל, אננו פורש במובן האנושי, שמעורר חרדה תימהון וחוסר אמון אצלכם.
שאלנו אתכם על הכעס…מצאו את הנקודה, שבאמצעותה אתם עלולים, בכעסכם, להתפצל ולהתנפץ לרסיסים בתוככם ,או לפרוץ קדימה ולגלות את האחד שבכם- את דרככם.."