העם היהודי הציב עצמו מבודד. לרוב מתוך פחדיו, אך גם מתוך איזושהי גאוות יכולת וחוסן, על כי ראיית המציאות הנכונה נמצאת בידיכם אך הדבר יצר עיוורון. קריסת פרדיגמות ישנות – אף אחד לא יכול היה לתאר לעצמו באיזה אופן יקרה הדבר, וזה קורה באופן הפיסי ביותר.תם תמשיכו להאיר ולשם כך עלכם להתעורר ולהתפכח וכן, הדבר עובר דרך הכאב העצום. השכל מגיע לתקרת יכולת ההבנה שלו, כשמדובר בחוויה קיצונית, קוטבית כמו אכזריות שכזו.
שלום חברים יקרים ואהובים שלי. אני יודעת שכולם מדברים על אחדות, על אמונה, על אומץ ותעוזה. כל כך הרבה אנשים מתגייסים בדרכם שלהם, לסייע להושיט
העם היהודי לא יודע איך לשבת קבע במקום אחד ולהרגיש בבית לאורך זמן. טבע הנדודים, הפיזור, הפיצול, טבוע בדמו.לאורה של תודעה עולמית חדשה, אתם יכולים לוותר על הזיכרון שפועם ודוחף אתכם להתפלג כדי ליצור פוטנציאל לנדידה חדשה. כבר אין לכם צורך לשבת על המזוודות, את מצריים עזבתם ואת המדבר חציתם. הזיכרונות העתיקים שלכם יכולים להיאסף אל הארכיוניים וניתן לכתוב לסיפור על בית חדש.
המעבר, מהולוגרמת קיום אחת לאחרת, כרוך ביכולת שלנו להתעורר, תודעתית. להתעורר פירושו להיחלץ מלולאת הזמן שהפרט/העם/העולם מצויים בה, כי בתוכה אנו חוזרים על מצבי עבר אקוטיים, אך מייחסים אותם להווה, עם כל העוצמות האפשריות ולא רואים את ההבדל בין אז לעכשיו.
גם אם עכשיו, בימים אלו, הנהרה מבפנים נדמה שעוצרת היא, כמו מתפוגגת אל ייאוש, אל כאב, אל חוסר אונים, וחוסר אמון, תתעורר היא מחדש. זו הנהרה המחוברת אל העם שלכם, שיוצא להקפה נוספת סביב יריחו.
אחד ההיבטים של המצבים "הפתולוגיים", המוכרים לכם כפסיכוזה או דיכאון ועצב עמוק, נוירוזה, חרדה גדולה וכדומה, קשור בכך שהנפש מבפנים יצרה פער, רווח, בחיבור שבין האישיות והנשמה.
השינוי במערכת הלימבית הוא חלק מהתהליך, בו מערכות הגוף שלכם ירטטו באופנים חדשים, ככל שקוד הנשמה נחשף ומתגלה מעבר להסוואות, שעטפו אותו לאורך הזמנים.נוצרת אפשרות של איון זיכרונות עבר. זהו פוטנציאל; מעבר חפשי, היכן שהיה בעבר מעבר חסום. זו אופציה שפתוחה בפני האנושי כעת.
תחושת הצורך להתכנס מבקשת מכם לשתף פעולה עם זמן, שכמו עוצר מלכת ברמה האנושית, אך ממשיך בתנועה מעגלית ברמה היקומית. זה "זמן ביניים" בין מימדים, בין גרסאות של העצמי וביטויו, זמן שבו הנחש משיל את עורו, כדי לחשוף את העור החדש.
מה שרשום באופן מסוים, נמהל באפשרויות החדשות. אנרגיה כשהיא נמהלת בתוך "יש" מסוג חדש, היא משנה את מהותה ואת כיווניה.הקסם של שינויי רישומי העבר נחוץ כדי שיחדל מלאחוז בכם כקרמה פעילה. הוא שייך להתמרה התודעתית שלכם, כך שמרכיב הגל יתרחב בתוככם, ביחס למרכיב החלקיק והעתיד יהיה בן חורין וחפשי.
הקצוות מתעוררים, זיכרון של עם, היודע את עצמו כנבחר, בציון השוכנת בדד ומוגנת על ידי שכינת האל. ציון המלוכנית, המשיחית, המקודשת בבתי מקדש, וככל שצרים עליה ומנסים לנתץ מתחזקת תחושת המלוכנות: ציון בגדולתה. המאבק בתוככם הוא על תפישת השומרים. מיהו השומר האמיתי על תודעת ציון? מיהו שמגן על ההתעוררות הנכונה? מיהו שיודע את סיפור האמיתי, אשר עליו תודעת שומרים מגנה בחירוף נפש? יש לכם תפקיד עולמי והוא הסטה של תנועה אנרגטית אדירת מימדים אל עבר הכרה מחודשת בחירותה של תפישת האלוהות. משאלוהות כבר אינה נתפשת כמגולמת באדם (מלך הנבחר על ידי האל) בקבוצה מסוימת (דת) בתפישה אחת (פוליטיקה) במבנה (בתי כנסת כנסיות וכו) או ברעיון מסוים שאחריו נוהה הקהל.
" הממשלה הנוכחית אולי סבורה שהיא עוסקת בתיקוני כוחות מאזנים, בין רשות שופטת ויכולת משילות, אולם בעצם היא מכשירה מהלך, שזהו רק תחילתו.
האנושי, במדינת ישראל וציון החדשה, מבקש את הגדולה ואת השכינה. לכך כולכם שותפים אולם עד שהדבר יתממש ברמה האנושית הפלורליסטית, הוא קודם לובש צורה משיחית מפני שכך הזיכרון העתיק שלכם מדמיין שכינה ומלוכה.
הכף נוטה לצד ה"משיחיות והמלוכנות הדתית," כביכול, רק מפני שאתם מחפשים דרך לחזור להנהגה רוחנית, שמצויה ומקופלת בזיכרון של ציון , אבל בקונסטלציה חדשה, שאין בה מורמים ונחותים, ביניהם מתקיימים פערים רבים לעיתים מקוטבים.
לא מספיק לערוך הפרדה ביננו לבין דמויות בעולמינו, "לא להתערבב" עם רגשות של אחרים. חשוב לדעת להפריד את דמותינו העכשווית מדמויותינו העתיקות. האישיות המודעת אמורה להתמזג עם המבנה הנשמתי. האישיות מוצאת את עצמה שותפה, בעל כורחה, למהלך לא שגרתי.
ירושלים היא ליבה, שמניעה גלים אנרגטיים חזקים לעבר כל קצווי תבל, וכעת כיפת הסלע השומרת נפרצה. כיפה זו שומרת על המאזן האנרגטי המוכר לטובת איזון עולמי ולא רק מקומי. כשהאיזון הזה מופר, ישנה התפרצות אנרגטית וולקנית, שלאורך ההיסטוריה הותירה חותם לא רק על תושבי ארץ אלא על העולם כולו.
מאחר שהאור יודע להתנהג גם כגל אינסופי וגם כחלקיק מובחן בו זמנית, בחוויה האנושית (חלקיק) אתם ערים רק למה שהחושים קוראים לו- הרגע הזה -והוא רגע יחידני ובלעדי. אתם לא ערים למאגר העל זמני שמצוי באין ספור מצבים (הגל) לכן מה שמגדיר את החוויה שלכם, זה המבט העכשווי שלכם על מה שיש.
חלק פנימי כזה, שאהבתו אינה משתנה כלפי העצמי, לא משנה "מה קורה לי", זהו בדיוק המבט שכל ניצוץ אלוהי מביא אתו. זו השלוחה האלוהית המופנמת, אש התמיד, כמו סיפור נס חנוכה.
