לאהוב, ולחוש נאהב. יש עולם אנושי ללא המוטיב המעגלי הזה?
המאמר הבא עורר אצלי מחשבות, לגבי אחד הרעיונות הבולטים ביותר של ז. פרויד, שדיבר על שני צרכים/יכולות אנושיים, שמאוד משמעותיים לאדם הבוגר. Love & Work.
את מושג האהבה אין צורך להסביר. עבודה, על פי פרויד, אינה קשורה רק לפרנסה אלא ליכולת לחוש יעיל, פרודוקטיבי, משמעותי לעצמך ולסביבתך.
אף אחד לא צריך שיסבירו לו איך זה מרגיש לאהוב או להיות נאהב. בכל פעם מדהים אותי מחדש ללמוד על הפער שבין מופע של רגש ביקום לבין המופע האנושי המוכר לנו. היקום מדבר בתבניות אנרגטיות בעלות דפוס תנועה, בתדרים ותנודות.
ככל שתודעתינו המקומית משתחררת מהאפליקציות המוחיות שמוטבעות בנו מלידה, אנו מסוגלים לקלוט את השפה הזו וללמוד על האינטראקציה המופלאה שבין הרוח והחומר ובין "השפות" השונות.
אנחנו כל כך רגילים להשליך את התפישות שלנו על המציאות הטראנספרסונאלית, על ישויות אנרגטיות, כאילו הן מרגישות כמונו (האל אוהב אותנו) , או למשל להתיחס ליקום כאל הרארכי ; ישויות על שיש להן סמכות על אחרות.
הנה הצצה מטאפיסית על מוטיב האהבה שכל כך חסר כעת ביננו לבין עצמינו, כמו גם בשכונה המזרח תיכונית כולה. זו תבנית גינרית, בסיסי ויסודית עבור האדם: תינוקות אחרו להתפתח בלעדיה.
"לאהוב כפי שבני אדם אוהבים, זה לא בהכרח אפשרי בכל גלקסיה או בכל עולם. האהבה הסוערת, הנואשת, המציפה או המלבבת, זו שהיא כמו נשימה לאפכם, כמו חמצן לריאות, היא מושג אנושי, שלא בהכרח מתקיים מחוץ לפלנטה שלכם.
בהיותכם בני אדם, אתם מקבלים הטבעה אנרגטית, שעסוקה ביחסיות של הכל ל-הכל. אתם פועלים על תבנית ייחס, ייחוס ויחסיות. אומר הדבר שאתם עסוקים בהשוואות אינסופיות בינכם לבין הסובבים אתכם.
ללא הטבעת הפיצול הזו, הייתם יכולים להיזכר ביתר קלות במהות האהבה, כפי שהיא קיימת ביקום. אבל כל זמן שההטבעה הזו פעילה ברמה גבוהה אתם תמשיכו להכיר אהבה באופנים יחסיים והשוואתיים.
מתוך כך יש אהבה סוערת, אהבה נכזבת. יש אהבה בתנאי ש… יש תחושה של אהוב יותר ואהוב פחות, רצוי או דחוי. (בשביל זה יש הורים).
יש להבחין בין שתי תבניות אנרגטיות, ישנה וחדשה, שמצויות בסינכרוניזציה עם תדרי הגוף הפיסי, ואשר כעת נעות ממקומן לאור השינויים הפנימיים והחיצוניים.
התבנית האנרגטית הבסיסית של מוטיב האהבה: היכולת לאהוב ולהיות נאהב, היא במקור תבנית לא אוטונומית אלא תבנית נשענת.
תבנית נשענת זקוקה לתשתית של תבניות נוספות שביחד "מפעילות אותה". ככל שהמארג התמיכתי הזה מתחזק התבנית הנשענת יכולה להיות במיטבה.
תבנית האהבה הבסיסית המוכרת לכם, נשענת, עד כה, על שתיים נוספות, שאחת מהן מורכבת מתדר של צבע האדום הבוהק, והשנייה היא תדר הירוק הכהה.
משמעויות האדום קשורות לפתיחות, אומץ, אינטואיציה (רעיון זה תוקשר על ידי הר-אל שפירא), וגם לתנועת רגש, שלעיתים יודעת להיות סוערת ולא קלה לוויסות.
לתנודת הירוק הכהה נלווית משמעות של העמקה בתוך תכנים מסוימים, שנוצרו על ידי האדם, על מנת ליצור מסלולי חיים, שניתן לחזור עליהם לצורך העמקת הלמידה. כדי שזה ייווצר יש צורך באיזושהי סערה רגשית, במקרה זה, שקשורה במוטיב האהבה על כלל משמעויותיו, ואשר נותרת פעילה ומהדהדת.
בין סערה להעמקה, העצמי מתפתח ובמקביל נולדות דילמות או סוגיות נגזרות, שהופכות גרעיניות, מתמשכות.
כל סוגיה חדשה, נשענת על תבניות תומכות, שבתורן עשויות להישען על אחרות וכך הלאה. כמו תרשים או שפה נוספת להבין את עולם הרגש מנקודת מבטו של היקום.
באנרגיה הישנה השימוש בתבניות הללו היה אינטנסיבי, כדי שתחושו אהבה במובנים, שהפכו חשובים ללמידה שלכם.
מה קורה לתבנית בסיסית זו ככל שהאנרגיה משתנה ומתחלפת? היא הופכת יותר אוטונומית ופחות נשענת על תבניות תומכות. זה כמובן פוטנציאל.
מה פירוש אוטונומית? העצמי מצוי במעבר, וככל שהתבנית האנרגטית הזו מתכיילת עם תדרי הפיסי, המשמעות של "ערך עצמי", "היות עצמי" ,"אהבה" וכל מה ששייך לכך, הופך להיות פחות תלוי בתבניות קודמות, שאפיינו את העולם הישן.
מוטיב האהבה, בהיותו בסיסי עבורכם (היכולת לאהוב; היכולת לחוש נאהב) הופך מעוגן יותר בהוויית העצמי האותנטי, הנצחי. תבנית גינרית זו משתחררת מכבליה והופכת יותר אוטונומית. זה אתגר, זה פוטנציאל למימוש. זה לא מתרחש מאליו אם לא מתקיימת מודעות.
מה מעכב? "טרם ויתרתי על—"
לא קל לאפשר לתבנית החדשה להיות נוכחת, מפני שהדבר אומר שהעצמי השאיר מאחור את מה ש"האדום" ו"הירוק" סייעו לו ללמוד.
האהבה אינה מובנת לכם דייה, ולכן הסערות הרגשיות עדיין מככבות אצלכם, ולא בקלות תוכל תבנית ראשיתית זו להיות מותמרת או מתכיילת עם החומר. ככל שיעמיק הכיול ישככו הדרמות הרגשיות, והעולם האנושי ינוע יותר על פני שכל לוגי משולב באינטואיציה טהורה".
האהבה ביקום היא לא אנושית. האם היקום, האל, המדריכים, וכו אוהבים את האנושי? ללא ספק כן. האם ביקום אהבה היא רגש שדומה לרגש אנושי ומהווה תצורת מקור שלו? כנראה שלא.
כן, היקום מלא אהבה כלפי ברואיו; אין לנו דרך לדעת "איך זה עובד" מעבר לקליטה האישית של כל תודעה. מה שאני רואה וקולטת זה רעיון (אהבה) שעוסק ביכולת להכיל ולראות את הכל ללא פניות, ללא חריגה וללא משוא פנים. תנועה שממוקדת בפתיחה, היענות, התרחבות לקראת או בעבור כל היש, שנברא, ללא כל הירארכיה.
המילה היא כוליות, על פי ראייתי.
האהבה האנושית שלנו מלאה עדיין ברעיון היחידנות האקסקלוסיבית, ולכן אנו עדיין זקוקים לאהבה ולהכרה שהיא רלטיבית: ביחס לאחרים.
מעטים מסוגלים להשתחרר מהרצון או מהצורך להרגיש אהוב במובן של "מוכל כמות שאני ללא יחס לאחר".
אז – מוכנים להפסיק לספור לייקים??
.
וגם- מצורף פה קישור להרצאה (ערוכה) שנתתי בכנס של EUROTASארגון הפסיכולוגיה הטראנספרסונלית העולמי: "הפסיכולוגיה של הנשמה- העצמי במעבר", איטליה, אוקטובר 2023.